אפשר להתווכח ורבים באמת עושים זאת עם ההנחה שהבורסות לניירות ערך משקפות את מצב הכלכלה הראלית , זו שאנו בני האדם הרגילים נוגעים בה ביום יום, או אפילו את הציפויות למצב הכלכלה הראלית. כשאנו בוחנים את השנה שחלפה, אין ספק שאנחנו מוצאים פער מתמיה בין הכלכלה הראלית העולמית והאמריקאית בפרט, לבין שוק ההון, ובכן, רק האמריקאי? הכלכלה האמריקאית הראלית תסיים את 2020 עם התכווצות של 2.4%. זה אולי נראה לא מעט, אבל בהשוואה לכלכלות גדולות אחרות, זה כנראה בקצה העליון של הסקאלה.

ההשוואה לEU כולו,  ולא רק לגרמניה לבדה, עוד יותר מחמיאה לארה"ב.

אמנם רבים רואים בסין את התחרות הגדולה של התעשיה האמריקאית- פעם זו היתה יפן והיום סין. אבל אולי יש כאן ערבוב לא נכון בין ענינים גיאופוליטיים לכלכלה. האמת היא שבענפים רבים ודווקא כאלה שבהם התשואה להון אנושי, היא גבוהה יחסית, ולכן, השכר גבוה יחסית. התחרות מגיעה ממדינות OECD מסורתיות ואלה, חטפו מהקורונה עוד יותר מארה"ב.

מה לכך שהאירופים ואולי מדינות מפותחות אחרות חטפו חזק, ולשוק ההון האמריקאי?

מסתבר שהביטוי "הכל יחסי" נכון לא רק לחיים, אלא כנראה שלעולם הפיננסים בפרט. אם נוציא רגע מהמשוואה את מדד הנאסדק ויחד איתו את ליבת סקטור הטכנולוגיה, לא שאנחנו עושים את זה באמת, כשאנחנו בוחנים את מדד הדגל של כלכלת ארהב, S&P500, מספר עצום של חברות הן טכנולוגיות, ישירות או בעקיפין.

כיצד תסתיים שנת 2020?

עד נובמבר, אפשר היה לטעון כי העלייה בערך השוק של החברות הנסחרות בניו יורק מרוכזת רק סביב החברות הגדולות מאד, 20 החברות שהן ענקיות גלובליות . יחד עם הטיעון הזה עלתה דאגה מפני הריכוזיות שלהן והשאלה כיצד ואם בכלל הן באמת משפיעות על שאר כלכלת היבשת. אבל בחודש האחרון ובפרט לאחר הבחירות, סגר מדד המניות הקטנות ה Russel 2000 את הפער. מדד זה כולל את 2000 המניות שאינן נכללות בין 1000 הגךדולות. למרבית הפתעתו של מי שאינו מצוי במדד נכללות בו מניות רבות של חברות צנועות מאד בגודלן ושווין. אלו לא ענקים של מיליארדי דולר ולא בהכרח בתחום עיסוק טכנולוגי במיוחד.

אחרי העליות של השבועות האחרונים, מדד ה Russell 2000 סגר את הפער על הS&P 500. בשניהם נרשמת תשואה שנתית דו ספרתית – אם לא יקרה משהו מפתיע עד סוף 2020.

תשואה דו ספרתית בשנה של מגפה?

אפשרות אחת היא לכתוב שהאמריקאים השתגעו , שזו בועה פיננסית וכיוצא בזה. ראשית, בכתיבה כזו לא אחדש דבר. שנית, נטייתי הבסיסית היא לחשוב שאנשים שמקבלים החלטות פיננסיות הם לא טיפשים או מטורפים. אם מניות של חברות תעשייה קטנות ובינוניות, חברות סחר ותיירות, חברות שינוע ונדלן, חברות בתחומים נטולי "סקס-אפיל", צוברות עלייות כה משמעותיות, אז או שהעולם הפיננסי השתגע או שכוחות השוק, אותה "יד נעלמה" מסתורית, חוזים התאוששות של החברות האמריקאיות מהר וחזק יותר מהצפוי, לא רק באופן אבסולוטי , אלא במיוחד בהשוואה לשווקים אחרים.

את ישראל, כלל לא הוספתי לגרף. למי מהקוראים שלהם השקעות בבורסה בל אביב, מסתייימת עוד שנה עגומה, עם ירידות דו ספרתיות של כ 12% לערך. אבל כאמור, לא רק נאסדק ולא רק דאו-ג'ונס מסיימים גבוה, אלא גם Russell2000 יסיים בעליה של קרוב ל20%, זאת בעוד אירופה תסיים את השנה על האפס פחות אות יותר: תשואה נמוכה וחיובית לחברות הגדולות ושלילית ממש לחברות הבינוניות, והמצב ברוב אסיה למעט יפן – דומה. תשואה חד ספרתית נמוכה. המשמעות: יגזור אותה כל אחד בעצמו אבל נראה שסנטימנט האופטימיות נוגע כעת לא רק בחברות הענק, אלא גם בכלכלה הראלית האמריקאית וזה כבר GOOD NEWS מסוג הרבה יותר רחב, שנוגע לא רק למשקיעים אלא גם למעמד הביניים.

ד״ר עדו קאליר, מרצה וחוקר בקריה האקדמית אונו המציעה מסלול ללימודי תואר שני במנהל עסקים (MBA) ותואר ראשון במשפטים לישראלים השוהים בארה״ב: www.ono.ac.il