בשנת 2015 אירח בית הספר למשפטים של האוניברסיטה היוקרתית הרווארד שבבוסטון פאנל בו
נטלה חלק פטריס קולורס, ממייסדיי תנועת black lives matter. דברים שאמרה באותו פאנל אז, לפני שש שנים, יצאו זה עתה בתקשורת ובמדיה החברתית, בדגש על קריאתה לחיסול מדינת ישראל:
״פלסטין היא דרום אפריקה של דורנו. אם אנחנו לא נצא באומץ ונפעל לסיום הפרויקט האימפריאליסטי שנקרא ישראל, אנחנו אבודים״
ראשית, ולמען הפרוטוקול, חשוב להסיר מהשולחן – בפעם המי יודע כמה – את טענת האפרטהייד, שכל מטרתה הסתה כנגד ישראל בכדי ליצור קונוטציה רגשית משוללת יסוד והנעה לפעולה על בסיס שקר. ומי יכול לעשות זאת טוב יותר, מאשר olga meshoe, צעירה דרום-אפריקאית שחורה אשר היא ומשפחתה גדלו בצל האפרטהייד במשך שנים. בהופעה בפני סטודנטים באונ׳ קולומביה לפני מספר שנים, אשר סוקרה מעל דפי עיתון זה, ציינה אולגה כדלקמן:
״האפרטהייד (הפרדה) מפריד בין אנשים על בסיס גזעי. בדרום אפריקה, הייתה הפרדה כלכלית, תרבותית, פוליטית, חברתית וחינוכית. הלבנים בדרום אפריקה הקצו לשחורים אזורי מגורים נפרדים משלהם ואסרו עליהם להתגורר בשכונות של לבנים. כך גם היו מקומות עבודה נפרדים, מקומות בילוי, אוטובוסים נפרדים, בתי קפה, קולנוע וספסלים נפרדים, בתי ספר נפרדים עם חומר לימוד שונה, ובאופן מופגן, יועדו השחורים להפוך למשרתיהם של האזרחים הלבנים. ... אני יודעת מה זה אפרטהייד, חייתי את זה. לגור בדרום אפריקה תחת שלטון האפרטהייד נוטל מחיר כבד. בגלל צבע עורי לא יכולתי להצביע, לא יכולנו ללכת לאותם בתי ספר כמו האזרחים הלבנים, לא יכולנו לקבל טיפול רפואי באותם בתי חולים, לא יכולנו לשבת באותו מקום. בישראל, על אף האתגרים והבעיות, על אף המחיר והתנאים שיש להציב בעקבות חוסר הוודאות הביטחוני, הזכויות שוות”.
יש לציין כי אביה של אולגה, פוליטיקאי ואיש דת נוצרי בשם kenneth meshoe, נלחם שנים באותה תעמולה אנטי-ישראלית והדגיש כי הטענה שישראל היא מדינת אפרטהייד מפשטת ומגמדת את גודל הסבל והמחיר ששילמו הוא ומשפחתו על המציאות הקשה של האפרטהייד.
מדהים בעיני כי באירוע אשר אמור לקדש קידום וצדק חברתי, ניתן לדון בפשע כה חמור של השמדת עם, ועוד לזכות במחיאות כפיים סוערות למשמע האפשרות. לצערנו אנו חיים בעולם בו רבים אינם מבינים כלל את הנושא המדובר, ובוחרים להשמיע הצהרות כאלו ואחרות רק על סמך הפופולריות שלהן במדיה החברתית ובמדיה בכלל. כאמור, באירוע בחרה פטריס למקד את קהל השומעים ביעד, בו קראה בבירור לקחת חלק כקולקטיב, והוא חיסולה של מדינת ישראל. אני תוהה כיצד יתכן שבפאנל כה מכובד, באוניברסיטה כה מכובדת, בנושא כה ראוי (״צדק חברתי״), בוחר אחד הדוברים לקרוא להשמדתה של מדינה, ואין פוצה פה ומצפצף. כיצד זה יתכן שהאמירות הנוראיות הללו נאמרו בקרב חבר בני אדם ואף אחד לא חשב לרגע לצאת כנגדן? להתקומם? לבקר את עצם קיומו של הפאנל? וראו זה פלא, על רקע האשמות אחרות שצצו כנגד אותה פטריס בדבר שימוש לא ראוי בכספים של התנועה לטובתה הפרטית, פתאום צפו להם הדברים האיומים האלו שאמרה, קריאה לרצח עם ממש. 6 שנים זה לקח? איפה היו כל אותם אנשים שישבו במהלך האירוע והקשיבו בשקט לנאמר?
חורבן ירושלים הוא אירוע מכונן בחיי העם היהודי ורבות עסקו בסיבות לחורבן, אשר המיט עלינו את הגלות בת אלפי השנים, שלאחריה רק לאחרונה הוקמה מחדש מדינת היהודים. בין היתר, מספרת הגמרא כי
״על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים״. לאירוע חברתי שהתקיים בירושלים, בו נכחה כל האליטה הירושלמית של אותה העת, הוזמן בטעות אויבו המושבע של המארח. כשהבחין המארח באורח הלא רצוי, הגיע אליו ודרש במפגיע שיעזוב את המקום. האורח התחנן לשלם את חלקו בארוחה, ולאחר מכן לשלם עבור על הארוחה ובלבד שלא יושפל בפומבי, אולם ללא הועיל. המארח גירש אותו אל מול פניהם ההמומות של כולם. הגמרא מסבירה כי אכן חטא המארח ביחסו לאורח והלבנת פניו, אולם חמורה שבעתיים הייתה שתיקתם של החכמים, מנהיגי הדור, אשר בחרו למלא פיותיהם מים אל נוכח העוולה ובכך בעצם אפשרו אותה. על שום שתיקתם זו, חרבה ירושלים.
כולנו מכירים את אמרתו הידועה של המדינאי והפילוסוף האירי, אדמונד ברק: ״כדי שהרוע ינצח, די בכך שהטובים ישבו בשקט." וכאן לדעתי טמון המסר החשוב ביותר על רקע אמירתה המקוממת של פטריס. חובה על כל אדם המבקש צדק, על כל אדם הראוי לתואר אדם, לצאת בעוצמה כנגד הקריאות הללו להשמדת עם, ולא משנה התפאורה. כולנו תלמידים של ההיסטוריה וכולנו ראינו לאן יכולה להוביל הסכמה, גם שבשתיקה, ולאילו תהומות היא יכולה להפיל את כולנו. כל אותם אלו שנכחו באירוע ולא אמרו מילה, גם אם – ואם זו מילת המפתח – חשבו שהאמירה אינה ראויה, צריכים להתבייש בעצמם על שום שלא הביעו התנגדות לנאמר, שלא לומר יצאו מן האולם בזעם.
לא יתכן שהדרך לצדק חברתי, או צדק כלשהו, תעבור בקריאות להשמדת עם, שכן אם כך הוא הדבר, באמת שאבדנו.