קוראים וכותבים יקרים,
לפניכם מדור עשיר בחומרים ונושאים מגוונים.
ברכות ליצחק גווילי שזאת עבורו הפעם הראשונה במדור.
תמר רוט מבכה את הקרבנות הרבים בהר מירון.
הרצל ובלפור חקק מעבירים אותנו לימים רחוקים מהטכנולוגיה המודרנית.
נקרא פרק מספרו האחרון של איציק חדד: ׳אוהב אותך פשוט׳ ואחרון חביב, שולה ברנע עם נושא מפתיע.
תודות לכל מי שתרם למדור.
שלכם באחוות כותבים,
רות ארטמן
שיר ־מתנה לבוב דילן שחגג השבוע 80 / אלי יונה
רֹובֶּרְט אַלֶן שַׁבְּתַאי זוּשָׁא צִימֶרְמָן
שֵׁם כָּזֶה אָרֹךְ אַתָּה חַיָּב לָשִׁיר
וְאִם אֵין לְךָ קוֹל נְעִים זְמִירוֹת אָז לְנַגֵּן
וּצְלִילָיו הַמִּתְלַוִּים כְּרוּחַ חַיָּה
לְמִלּוֹתָיו הַמְּצַיְּצוֹת נָסְקוּ מִן הַמַּפּוּחִית
עַד הַשָּׁמַיִם
וְעָרְבוּ אֲפִלּוּ לְדִילֶן תּוֹמַס
שֶׁבִּמְקוֹם נִיקֶל אֶחָד הֵנִיחַ אֶת שְׁמוֹ הַמְּפֹאָר
בְּכוֹבַע הַבּוֹקְרִים שֶׁל הַיְּהוּדִי הַשָּׁר
ניו יורק / יצחק גווילי
בַּקָּפֶה הַקָּטָן שֶׁלָּנוּ
כְּבָר מַתְחִיל הַלַּיְלָה וְקַר,
וְאַתְּ אִתִּי בְּכוֹבַע צֶמֶר כַּתֹּם,
דִּילֶּן בָּרֶקַע מִתְפַּיֵּט עַל לוּאִיז וְעַל יוֹהָנָה,
אַתְּ יָפָה וּמְחַיֶּכֶת אֵלַי מֵעַל כּוֹס קָפֶה,
וַאֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ לָרֶגַע הַזֶּה כְּבָר עַכְשָׁו
עוֹד בְּעָבְרוֹ עַל פָּנֵינוּ.
ir@gvilicpa.co.il
חשבונות / יצחק גווילי
אָדָם לֹא נִרְפָּא מִשְּׂרֵפוֹת יַלְדוּתוֹ לְעוֹלָם
אַל נָא תַּמְעִיט בְּעֶרְכָּן אוֹ תְּפַקְפֵּק וְתֹאמַר :
"מָה כְּבָר יַעֲשֶׂה לִי אָדָם?",
אֲבָל חָלַף עָבַר הַזְּמַן
תֶּכֶף יֶחְדַּל הָאוֹר,
לַיְלָה שָׁקֵט יֵרֵד,
בּוֹא נָבוֹא בְּפַעַם אַחֶרֶת
פָּנִים אֶל פָּנִים עִם אֱלֹהִים בְּחֶשְׁבּוֹן,
כָּךְ אוּלַי נוּכַל לִשְׁכֹּחַ,
כָּךְ נַצְלִיחַ לִישֹׁן.
ir@gvilicpa.co.il
אביב עצוב ומפחיד / תמר רוט
תשפ״א
ימים קשים וימים עצובים
את כל עם ישראל לאחרונה אופפים.
ימי ספירת העומר שבחלקם ימי אבלות,
המשיכו באסון הנורא שקרה
כשהמונים עלו להר מירון כדי
שבל״ג בעומר יקחו חלק בהדלקת המדורות.
התאספות וצפיפות של חגיגות ושמחות
שנגמרה בהרבה אבידות קשות וכואבות
הלוויות בבכי ובקינות.
לו רק היינו שומעים ונזהרים להוראות...
שבוע לאחר מכן, ממרום החלו טפטופי רקטות וכדורים
שהכניסו משפחות ללחצים ופחדים.
מידי יום ביומו מאות התפוצצויות
חלקן נעצרו על ידי כיפת ברזל שבמערכות,
חלקן נפלו ובניסים לא פגעו בבני אדם.
ואם כל אלה לא היו מספיק מפחידים
ואת העצבים מותחים ומורטים.
בליל שבת - את בית מדרשם החדש
חנכו החסידים מקארלין בהמונים,
לקראת שבת המלכה באו כולם מוכנים,
עומדים על כל שעל וצפופים זה לזה,
כשהקומה לפתע קרסה תחתם
ומתחתיה גברים פצועים וכאלה
שנלכדו ונקברו חיים,
מספר מכאיב של אחינו היהודים.
מי אנו שנבין את משמעות האסונות והאבידות?!
ומה נאמר לבקר את האדון - עושה פלאות?
את השריפה ששרף ה׳ לא נוכל אחורה להחזיר
ברם את סבלותינו כי רבו , לפניו אנו חייבים להזכיר
שכן רק הוא את כאב ליבנו ינחם
ועל כל עם ישראל, בכל מקום שהם ירחם!
פתיתי סבון, חסד הכובסת / הרצל חקק
צוֹפִים הַלְּבָבוֹת כְּמוֹ חָזוּ בְּגַרְגְּרֵי זֹהַר.
זְהַב אוֹרוֹת מִתְפַּזֵּר מֵעַל. וְהָרֵיחַ חָרִיף.
זֶה לֹבֶן בּוֹרִית וְזִכָּרוֹן.
פְּתִיתֵי הַסַּבּוֹן
שֶׁגֵּרְדוּ הָאִמָּהוֹת. נֶחֱשָׂפִים
נוֹתְרוּ בַּדְּלִי הַבּוֹדֵד.
טִפּוֹת שֶׁל נִיצוֹצוֹת.
פְּתִיתֵי לֹֹבֶן. זַךְ וְרוֹעֵד.
מַיִם וָאֵשׁ. עַד קְצוֹת. חַי בֶּאֱמֶת
בָּעוֹלָם הַיָּשָׁן. הַתָּמִים. כִּי שָׁם
סָבְבוּ הַבַּנָאִים. לְבֵנִים
עָשִׂינוּ לָנוּ. עֲרָכִים וְנִדְבָּכִים נִפְלָאִים.
הַמִּלִּים שָׁמְרוּ עֲלֵינוּ. הַמֶּלֶט, הָרֵיחַ
הַזֶּה נִשְׁאָר לְהוֹדוֹת. מְחַבֵּק
זְמַנִּים, זֶה רֶמֶץ בּוֹדֵד. עֵד
וּמַשְׁכּוֹן. פִּקָּדוֹן. לַפְּרִימוּס
שֶׁרוֹטֵט לְיַד הַקִּיר. חִוֵּר כַּמֵּת.
לְשָׁם תָּמִיד יָדַע הַמַּרְזֵב
לִבְכּוֹת כָּל חַיָּיו. מִן הַגַּג
גָּחַן נֶעֱזָב, מְטַפְטֵף לִידֵי הַכּוֹבֶסֶת.
הָיוּ בָּעוֹלָם כֵּלִים פְּשׁוּטִים
שֶׁיָּדְעוּ לְהַחֲזִיק אֶת הַחַיִּים
הַפְּנִימִיִּים. הַסְּעָרָה הַתּוֹסֶסֶת.
בַּקְּיוֹסְק הַגָּזוֹז נִסְתַּר, לְפִינוּ
עָרַג. הַכְּאֵב שֶׁיָּבוֹא. הַמִּלִּים עֵירֻמּוֹת.
בְּשֶׁקֶט הָיוּ רוֹחֲצוֹת בְּחֶסֶד
כָּל נְשָׁמָה אוֹבֶדֶת.
זְהָבָן יְמָמוֹת מְדַמְּמוֹת.
Herzel5767@bezeqint.net
סיפורי בדים / בלפור חקק
הַבְּגָדִים נָעִים בָּרוּחַ בֵּין עַרְבַּיִם
עַל חַבְלֵי הַכְּבִיסָה תְּלוּיִים בְּגָדִים
בִּירוּשָׁלַיִם. מוּלִי
אֲנִי רוֹאֶה פֹּה וָשָׁם קָצֶה שֶׁל חוּט
לְנֶגֶד עֵינַי סִפּוּרֵי בַּדִּים
שׁוֹמֵעַ רַחַשׁ הַבְּגָדִים, מַמָּשׁ פִּיּוּט.
מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב
סִפּוּרֵי בַּדִּים שְׁתִי וָעֵרֶב.
מִמַּכְפֶּלֶת הַשִּׂמְלָה בָּרוּחַ הַקַּלָּה
נוֹשְׁרִים סוֹדוֹת
וּמִתְיַבְּשִׁים בִּלְחִישָׁה.
רְדִיד שֶׁל אִשָּׁה מַדִּיף בֹּשֶׂם נָעִים
גַּם לְאַחַר מְרַכֵּךְ כְּבִיסָה.
לֹא פַּעַם בֵּין בֶּגֶד לְבֶגֶד יֵשׁ פְלִרְטוּט
וְהַכַּפְתּוֹר הָאָדֹם שָׁם סוֹעֵר, לָהוּט.
חַבְלֵי הַכְּבִיסָה הֵם בֵּין חַלּוֹן לְמִרְפֶּסֶת
וּכְשֶׁהַחֶבֶל נָע עַל גַּלְגֶּלֶת,
פּוֹשֵׁט בָּרוּחַ רֵיחָהּ שֶׁל הַכּוֹבֶסֶת.
הִיא תּוֹלָה לְיִבּוּשׁ בְּגָדֶיהָ:
רִקְמָה, תַּחֲרָה, חֲזִיָּה וְשִׁכְמִיָּה,
אֲנִי שׁוֹמֵעַ שְׁרִיקַת הָרוּחַ,
רוּחָהּ הַהוֹמִיָּה.
גַּם אַהֲבוֹת אֲנִי רוֹאֶה תְּלוּיוֹת
לְיִבּוּשׁ עַל הַחֲבָלִים
וּבֵין כֻּתְנָה לְכֻתְנָה נִלְחָשׁוֹת הַמִּלִּים.
בֵּין מֶשִׁי לְבֵין סָטֵן לְבֵין מַלְמָלָה
גַּם בֵּין חַבְלֵי הַכְּבִיסָה, בֵּין הַבְּגָדִים
אֲנִי רוֹשֵׁם מִן הָרוּחַ כָּל מִלָּה
אוֹסֵף וְרוֹשֵׁם סִפּוּרֵי בַּדִּים.
balfourh@gmail.com
פרק מתוך ספרו האחרון של איציק חדד
"אוהב אותך פשוט"
בהוצאה עצמית בעריכת דודו בוסי.
אני נמצא בטיפול פסיכולוגי כמעט שנתיים.
מהמקום שממנו באתי זה לא עניין של מה בכך. בילדותי
ובנעוריי לא הכרתי אנשים שהלכו לפסיכולוג. אם עלה כבר
המושג פסיכולוג הרי שהוא עלה בהקשר של פסיכי. פסיכי הולך
לפסיכולוג. אני פסיכי? לא, אני לא פסיכי, אבל הרגשתי שאני
הולך להיות כזה, אז הגעתי לפסיכולוגית.
-שלום נחום.
-שלום.
-למה אתה כאן? מה הביא אותך להגיע לטיפול?
-תראי, אני שנה לבד וטוב לי, ולא טוב לי שטוב לי. אני
מפחד להתרגל ללבד הזה. זה לא שאני מנותק לגמרי, אני
רואה מדי פעם חברים, אבל זה בדרך כלל ביוזמה שלהם.
אם יש משהו שמעט מפריע לי זה שלמרות שיש בי יצר מיני
אני לא יוצר קשר עם בחורות. אני משתדל להיות לבד. זה
שקט לי, אפילו נעים, אבל מפחיד אותי.
-מה מפחיד?
-הלבד לא מפחיד אותי. המילה ערירי מפחידה אותי, ואם
אמשיך בקצב הזה נראה לי שלשם אני אגיע.
-תדייק לי את ההבדל בין לבד לערירי.
-לבד זה מבחירה. ערירי זה מצב קיים שאין לך שליטה עליו.
-אני מבינה.
-לכן גם היה חשוב לי להגיע לפסיכולוגית ולא לפסיכולוג.
אם אני רוצה לברר מה הבעיה שלי בקשר עם נשים, אז
כדאי שאני אעשה זאת מול אישה ולא מול גבר.
-למה? מה הבעיה לעשות זאת מול גבר?
על מה אני אדבר עם פסיכולוג? אולי גם הוא דפקט ביחסים
עם נשים? מה אני יודע עליו? אני יודע מי יושב מולי?
-
ולגביי, אתה יודע מי יושבת מולך?
-
לא, אבל את אישה. גם אם אני לא יודע עלייך כלום, אחרי
הכל את עדיין אישה, וכאן הבעיה.
היא מהנהנת בראש בהבנה.
אחרי סיבת ההגעה הגיע שלב האינטק, שזה בעצם ראיון
קבלה. מה אתה, מי אתה, מי ההורים שלך וכו'. לפני האינטק היא
מסייגת שבסופו אם היא תחליט שהיא לא יכולה לעזור לי אז
למעשה לא יהיה טיפול. אני חושב על זה שהכי עלוב זה להגיע
לפסיכולוגית שמודיעה לך בסוף פגישה שאפילו לטיפול אתה
לא מתאים. אני מתחיל באינטק. אני מרגיש כמו בראיון עבודה.
אני צריך לספק סחורה ומסוג טוב. גדלתי בקריות, בקריית ים.
ההורים שלי עלא כיפאק, אין טענות. שתי האחיות שלי גם הן
בסדר, אין אירועים מיוחדים, אין טראומות, הכל רגוע. הסביבה
שבה גדלתי גם טובה. הייתי ילד שחי בספרייה העירונית וחולה
כדורגל. היא פולטת צחוק. זה מצחיק אותה. מבחינתי זה סימן
טוב.
-
מבחינה משפחתית והסביבה הכל סבבה, אבל הבעיה שלי
היא ביחסים עם בחורות. אף פעם לא היו לי מערכות יחסים
ארוכות. אני דפקט בקטע הזה, אני מודה. אני מתאהב וזה
תמיד נמשך חודש-חודשיים, ואז כשזה הופך למשמעותי
אני פתאום נבהל ומתחיל לחרבש את הקשר.
-
מה זאת אומרת לחרבש? באיזה אופן?
-
אני נעלם ונאלם. מראה חוסר עניין למרות שיש עניין.
-
למה?
-
לא יודע. אני עושה הכל כדי לדפוק את הקשר. לבסוף
לבחורה נמאס והיא עוזבת. אני לא מרגיש הקלה אלא
להפך, אני כועס על עצמי ומתאבל. ככה עוד מספר חודשים
עד לקשר הבא. לא יודע למה זה קורה לי. לא יודע למה
אני עושה את זה, אבל מהפעם האחרונה עברה כמעט שנה
כי פשוט נמאס לי מהרוטינה הזאת. אני מעדיף לא להיות
בקשר ולא לסבול.
"לא להיות בקשר ולא לסבול", כך היא מהדהדת לי.
אני מהנהן. נוצרת שתיקה של מספר דקות. אני לא יודע
איך לפרש את השתיקה הזאת. זה טוב? זה רע? אני לא מעניין?
מה אני אמור לעשות עכשיו? לזרוק איזה נושא? לא יודע מה
לחשוב. היא מבקשת פרטים על הילדות שלי ועל הוריי. לאורך
כל האינטק התגובות שלה מדודות, יבשות, צנוניות משהו. זה
קצת זר לי, אבל מה אני מבין בטיפול? אולי ככה צריך להיות.
היא נראית בערך בסוף שנות ה 30- לחייה. עיניים ירוקות,
שיער שטֶני מתולתל, רזה, גובה ממוצע, כמטר שישים וחמישה.
היא יושבת בשיכול רגליים, נדה בראשה, ומדי פעם רושמת
לעצמה משהו. אני בן 28 , עיניים חומות, שיער שחור, מלא, גובה
מטר שמונים, יושב רכון מעט ותוך כדי דיבור מנסה לפענח את
הנהוני ראשה.
פגישה וחצי נמשך האינטק. היא שואלת ואני משתדל לענות
בהרחבה. עכשיו שוב שתיקה. אני מסתכל עליה, נשען אחורה
ומרגיש עירום ועריה. נו, יאללה, תפעילי עיני רנטגן ותגידי מה
את רואה בי. שימי על השולחן את מה שדפוק בי ותודיעי לי
בסוף אם אנחנו נעבוד יחד או לא נעבוד יחד.
היא נוטלת את הדף, מחייכת מעט, ואז אומרת לי ששיטת
העבודה שלה היא פסיכולוגיית המעמקים. כלומר לצלול ולחזור
אחורה בזמן. לגיל צעיר, שם הכל נמצא. משם ניתן להבין דפוסי
התנהגות ולנסות לשנות אותם. היא מסבירה לי שהטיפול תלוי
בי. בתכנים שאני אביא, במה שארצה לחשוף. עם זה אנחנו
נעבוד. אני נרגע מעט. אני מבין שהיה לי אינטק טוב, התקבלתי.
כשאני יוצא מהפגישה אני חושב לעצמי שאני לא רוצה את
הטיפול הזה. אין לי כוח לבלבולי מוח. מה אני צריך את זה?
דיברתי דיברתי דיברתי, ומה עכשיו? אני מרגיש יותר טוב? מצד
שני, אני אומר לעצמי שזה בדיוק דפוס ההתנהגות שלי. להתחיל
קשר ולחתוך. הרי אם היא הייתה אומרת שהיא החליטה לא
לעבוד איתי הייתי פגוע ומקלל אותה ואת כל מה שקשור אליה.
אני מחליט להתמיד בקשר הזה. ניתן צ'אנס, ללכת תמיד אפשר.
תקווה / שולה ברנע
ראיתי אותה שחרחרה עולצת. אפילו בדיצה. מדלגת אחר חברותיה בביצוע עמל יומה. כשקודמתה החישה צעדיה, הדביקה אותה. יום סוער היה זה: רוחות נושאות עלים הועפו על גבן הקט, אך הן התמידו במלאכתן: הסטת העלים מהשביל והזזת פגרי חברותיהן ליד פתח מחילתן. דבקתי בנמלתי המסוימת רכנתי לבחון מהלכה. מעשיה סקרנו אותי . ילדה קרבה למקום, נחרדתי, לשמחתי לא מעכה אותה. הגנן הגיח ובידו מכסחת דשא, למזלה, לא כסח אותה. אולם בהתקרב אליה עכביש הזדעקתי.
הוא דידה על רגליו הדקות, הזריק בגופה את רעליו והצמיתה. ינק נוזליה ללא שהייה. סיים סעודתו ופנה לדרכו. נעמדתי דוממת
תהיתי ומה הלאה מכאן? התשובה לא התעכבה מהגיע.. היצור המאוס בעל רגליו השעירות צצו חבריו ומשפחתו, החלו לעוט על שאר הנמלים כמוצאי שלל רב. ללא גינוני פתיחה מיותרים, כולם: בקצב אחיד: בהזרקה, המתה, שיתוק ויניקה. נדהמתי והצטערתי על הנמלים העמלניות הזעירות .נכפתה עליהן מלחמה שאינה צודקת בעליל. העכבישים כבר הגיעו לשובע ונטשו. השמש הפציעה והיום החל להאיר פנים. רוחות העלים פסקו מנשוב.
שיירת פגרים נותרה על שביל הגישה למחילה. זיהיתי מספר זעום של נמלים חיות. ציפיתי למשהו לא ברור מראש. אחת הנמלים שנותרו לפליטה החלה לנוע כמלכה ברוב סמכותיות לעבר תל חול חדש ,דבקו אחריה חברותיה למצב, כמעט כמו רות בנעמי. התעודדתי בשבילן וחשתי את קרני השמש מדגדגות בעורפי ומחממות את צווארי. פניתי לביתי בהחלטה נועזת, משנה כיוון: להפוך להיות חוקרת נמלים מעתה והלאה.
Shula.barnea@gmail.com
עולם קטן / רות ארטמן
מתוך שיגרה ואדישות
אני דורכת
על רגבי עפר קטנים
מבלי משים
רומסת
עולם שלם של נמלים.
רואה, בהפתעה,
מאות מהן מתרוצצות
הלומות,
נושאות ביצים ונמלים צעירות
בפיהן.
היכן המסתור הבטוח...
המומה ונבוכה אני עומדת.
מצטערת...מצטערת
כי פגעתי בעולם הקטן.
הגם עולמי יפגע כך,
ביד ענקים נעלמה?
