בגיל 45 חיה עינת נתן חיים שקטים ונחים עם משפחתה בצפון תל אביב. היא תיפעלה קליניקה קטנה להדרכת הורים, מקצוע בו עשתה לעצמה שם בישראל, העבירה הרצאות, התארחה בפינות בתוכניות בוקר בטלוויזיה וברדיו וכתבה טורים לאתרי אינטרנט. שום דבר בחייה לא היווה רמז לכך שארבע שנים מאוחר יותר היא תשב במרתף ביתה ותנהל שיחות זום עם כל העולם בתור סופרת עם רב מכר שנרכש תמורת מקדמות משמעותיות על-ידי הוצאות לאור מכובדות בצפון אמריקה, רוסיה, סין, דרום קוריאה, רומניה, הולנד וטורקיה.
מדי יום ב12:30 הייתה מסיימת נתן את יום עבודתה ומתחילה את עבודתה כאם במשרה מלאה לחמשת ילדיה. ב12:50, כשבתה הקטנה סיימה את הגן, החלה נתן את יום עבודתה השני, כולל ארוחות, הסעות, תיאומים, חוגים, פעילויות, מחויבויות וכל מה שמוכר לכל אם עסוקה.
מדי פעם, כשהמתינה בוואן שלה ליד בית הספר או חוג בלט, החלה לכתוב באפליקציית הרשימות באייפון. היא כתבה מזרם התודעה מחשבות, חוויות, טיעונים. היא לקחה נושאים כואבים של הורות מודרנית אליהם נחשפה בקליניקה שלה ושילבה אותם בזכרונות אישיים מילדותה ומהאמהות שלה. היא לא חסכה בפרטים, לא עצרה בקווים אדומים.
היא כתבה על טראומת הלידה השקטה שלה, על ההתמודדות עם בנה הבכור שאובחן כאוטיסט בגיל שנתיים וחצי, על לגדול בבית עם אמא חולה סופנית, אבל גם על חוויות טריוויאליות יותר, מהתקפי זעם ועד משברי אינסטגרם, מתפקיד האבא ועד תפקיד החברה הרעה ועוד.
עינת החלה לפרסם את הטורים שכתבה בספונטניות ברשתות החברתיות, בהתחלה פייסבוק, אח"כ גם אינסטגרם. הפוסטים האלה הפכו להיות ויראליים, ריגשו קוראים וגרמו להם לשתף. הם חשו שבפעם הראשונה הם רואים לנגד עיניהם דמות של "מומחה", מומחית להורות לצורך העניין, שאינה מדברת עליהם מלמעלה למטה, מציגה תמונת מציאות מושלמת בחזית הביתית שלה ופותרת כל מצוקה בחיוך מזלזל עם אמירה נוקבת.
אוסף הרשימות מהאייפון היווה בסיס לספרה הראשון של נתן שיצא לאור בישראל במרץ 2018. הספר הפך מהר מאוד לרב מכר ישראלי, לא רק בתחום ספרי ההדרכה אלא בכלל. מסיכומי שתי רשתות הספרים הגדולות בישראל שפורסם בסוף אותה שנה, עלה שהספר, "חיימשלי" בעברית, היה הספר הנמכר בישראל באותה שנה בכל הז'אנרים.
מאז ממשיך הספר להימכר בקביעות, גם בימי הקורונה, כשחנויות הספרים נסגרו. הוא הפך לתנ"ך של אמהות צעירות, מילניאנז, שרכשו אותו לעצמן ואז לחברה קרובה, לאחות שבדיוק ילדה, למורה מבית ספר בתור מתנת סוף שנה.
בין האמהות הישראליות הצעירות שקראו את הספר ואהבו אותו היתה גם אחת, גל גדות, המוכרת לכם ככוכבת הוליוודית וכוונדרוומן. נתן לא הכירה את גדות באופן אישי קודם לכן, אבל שמעה על כך שהשחקנית דיברה בשבחו של הספר, פנתה אליה וביקשה ציטוט שאולי יעזור למכור את הספר בעולם. גדות הוכיחה שאין הבדל בין הפרסונה הציבורית המלבבת שלה למי שהיא באמת, הסכימה ואף כתבה את הציטוט שמופיע על הכריכה של המהדורה האמריקאית של הספר, "My Everything. The Parent I Want to Be, The Children I Hope to Raise"", שיצא לאור השבוע, ב-6 באפריל.
"אני עדיין לא לגמרי קולטת שזה קורה" אומרת נתן, שבימים אלה כבר מפרסמת ספר שני בישראל , הפעם על הורות למתבגרים. "אף פעם לא החזקתי מעצמי כותבת, אני אפילו לא לגמרי יודעת לתפעל תוכנת וורד״, היא צוחקת.
"כשיצא הספר אני זוכרת חשבנו לעצמנו שהמטרה היא למכור 5000 עותקים. זה נראה סביר בהתחשב בגודל השוק ובז'אנר. בחיים לא הייתי מאמינה שהספר הזה יהיה ספר פלטינה בשנה הראשונה וימשיך למכור, גם אחרי 3 שנים, אלפי עותקים בכל חודש. בכל יום אני מקבלת הודעות, מיילים, רואה סטוריז באינסטגרם על הספר, וזה ממש ממש לא מובן מאליו. זה מרגש אותי, עדיין".
ההצלחה של הספר הגדילה באופן טבעי את הפעילות של נתן שהפכה מאז לבעלת פודקאסט מצליח ולמרצה שמילאה אולמות גדולים של רוכשי כרטיסים לפני הקורונה, ומאז עברה לפעילות של הרצאות זום שמושכות אלפי צופים.
"רק לאחרונה, כשהתפנה קצת זמן עם הקורונה, הקלטתי את האודיו-בוק של הספר, ופתאום המפגש החדש גרם לי לקשת של רגשות – בהתחלה לא זכרתי את הטקסטים האלה בכלל ולא הבנתי מי כתב אותם, אחר כך התנכרתי אליהם קצת, הרגשתי בכל משפט שקריינתי איך הוא היה יכול להיכתב אחרת, יותר טוב, אבל עכשיו כשסיימתי התחברתי שוב למילים של אז והבנתי שלפעמים יוצא ממך משהו שיש לו חיים משלו".
את הספר החדש לפחות כתבת בחדר העבודה מול מחשב חדש?
"לא, זה לא השתנה. גם הוא נכתב ברשימות של האייפון, בין סשנים בקליניקה, לפני הרצאות, בזמנים בהם הסיר על האש...ככה אני אוהבת וזה כנראה כבר לא ישתנה".
את מבינה למה הספר הזה מצליח לגעת באנשים ממקומות שונים, מתרבויות אחרות?
"אה, את זה אני מבינה לגמרי. הבנתי את זה במיקרוקוסמוס הישראלי, כשפתאום ראיתי שהקהל שלי לא מורכב רק מ-יאפיות אקדמאיות מתל אביב, אלא גם נשים חרדיות וערביות שסגנון החיים שלהן שונה לחלוטין. הורות היא מצב אנושי אוניברסלי, ולמרות שיש הבדלים תרבותיים, הבסיס הוא אותו בסיס. תוסיפי לכך את העובדה שרוב העולם היום יישר קו, והבעיה שיש להורים בטקסס עם המתבגרת שלהם שתקועה כל היום בטיקטוק, לא שונה בהרבה מהבעיה של הורים בסיאול. ברוב העולם הורים מתמודדים עם אותן תופעות, דואגים את אותן דאגות ואוהבים את אותן אהבות.
אנחנו חיים בתקופה בה כל איש לעצמו״, היא מסכמת. ״אין שבט, אין חכמי השבט. יש בלבול מאוד גדול בנושא של "איך לגדל ילדים", והאינטרנט רק העצים אותו, אבל אני מאוד מאמינה בדור החדש של ההורים. הם מודעים, הם רגישים והם רוצים לעשות דברים אחרת - לא לחנך ילדים בדרך של כפיה וענישה ואיומים אלא בדרך של עידוד, התמודדות אמיצה עם קשיים ויחסים טובים לטווח ארוך".
