פרוספקט פארק נחשב לריאה הירוקה של ברוקלין. כמעט 2500 דונמים של עצים, שיחים, מדשאות וגם מקורות מים שמשתרעים באמצע הרובע, מאפשרים למיליונים לנשום קצת חמצן בתוך האוויר רווי הפחמן של העיר.
בחודשים האחרונים, כשהאוויר בניו יורק ספוג גם בנגיפי קורונה, פרוספקט פארק הפך גם לריאה הרוחנית של התושבים המקומיים, גם ללב. בתקופה הקשה של בידוד חברתי והסתגרות בבתים, הפך הפארק לאזור פעילות חברתית כמעט בלעדי. ביום פושטות על הפארק משפחות עם ילדים, מצוידות בסלסלות פיקניק תחת שמש קיצית חמימה, או מזחלות כשהשמיים אפורים מוכתמי עננים מופיעים מעל ותחתם קרקע לבנה מכוסה שלג.
גם בשעות הלילה כשמחשיך, אחרי השקיעה ועד אחרי חצות, הפארק מתעורר לחיים: ינשופים פוקחים עין, מכרסמים ליליים יוצאים מהמחילות ודביבונים מסיירים בחיפוש אחר שאריות מזון, וגם בליינים אנושיים מוצאים מרחב בטוח לפגוש אחד בשני, לשתות אלכוהול, לרקוד.
בהיעדר ברים ומועדונים פתוחים שיכולים לארח אתכם כבשיגרה, בלייני העיר נדרשו למצוא פתרונות חלופיים לדחף שלהם לאינטראקציה חברתית, ואלו באו לידי מימוש בטבע תחת כיפת השמיים. בניגוד לאחיו הגדול והמלוקק מעט ממנהטן, סנטרל פארק, המצוי תחת עיניהם הבוחנות של אנשי החוק ושל סבתות מקשישות שמתקשות להירדם בדירות היוקרה של האפר ווסט-סייד, פרוספקט פארק שובב ופראי יותר, גם בימים כתיקונם. רבים מאיתנו שמעו חברים שמספרים על מפגשים מיניים בין השיחים או הרפתקה פסיכדלית ספוגת חומר זה או אחר שעברו בחסות החשיכה והעצים העבותים, אולם לאחרונה בימי הקורונה, הפעילויות האינטימית החתרניות הללו הפכו לתופעה נרחבת בהשתתפות רבים. מסיבות טבע, קומזיצים מסביב למדורה, או משתים מאולתרים הפכו לשגרה הלילית של פרוספקט פארק תחת מגבלות הקורונה.
מגבלות הקורונה אינן מיטיבות עם הרוח החופשית ההוללת של צעירי ברוקלין. על פי תקנות הרשויות, התקהלויות עד עשרים איש מותרות, אבל רק באוויר הפתוח. בחורף האוויר הפתוח מביא עימו גם טמפרטורות מקפיאות מתחת לאפס, ולא פעם גם שלג. אבל כל אלה לא עוצרים את הבליינים חפצי החברה. הם מתנחמים בכך שאל מול תקנות הקורונה המחמירות, יש הקהלה בנוגע לתקנות צריכת השתיה החריפה בפומבי, כולל בפארק עצמו. הקור הופך ליותר נסבל כשאתה מקפץ ורוקד כשאלכוהול, או השד יודע מה, זורם במחזור הדם. בנוסף לכך, המשטרה מפגינה סובלנות רבה יותר מתמיד כלפי התכנסויות ספונטניות שכאלה במרחבים של הפארק. אפשר להבחין בניידות כשהן מסיירות לאורכו ולרוחבו של פרוספקט פארק, אולם במציאות הנוכחית מיושמת מדיניות של הכלה. הרי אין מדובר בתאי טרור, אלא רק בצעירים שמנסים לפרוק תסכול, תוך ריחוק חברתי מאנשים אחרים שעשויים להיות חסרי מנוחה כלפי פעילות לילית זו.
בתנאים הללו, ובהיעדר יותר מדי אופציות אחרות לבילויים בחסות החשכה, במהלך ביקור לילי רנדומלי בסוף שבוע בפרוספקט פארק ניתן להבחין לעתים במדורות פומביות, לרוב במקומות המיועדים לכך מראש, וסביבם כמה גברים ונשים משוחחים, לוגמים יין ובירות וצולים מרשמלו בהתאם למסורת. חלקם אף מפגינים את מיומנויותיהם כלהטוטנים חובבים עם אמצעי ג'אגלינג למיניהם. לא נדיר גם למצוא קבוצות של חברים מתבודדים בפינה מרוחקת ביער עם רמקול נייד על בטריות ובקבוק יין, רוקדים להנאתם כאילו אין יאוש בעולם, או קורונה. וזה לא נדיר לאתר הפקות פומביות של ממש, מסיבות טבע עם די.ג'אים חובבים או מקצועיים ומערכת סטריאו על גנרטורים. האירועים הללו מתקיימים כל כמה זמן תחת כיפת השמיים או בתוך אחת המנהרות הרבות בפארק, תלוי במזג האוויר. אלו הן מסיבות סודיות רק לכאורה. עוברים ושבים מצטרפים, רוקדים עשר דקות, חצי שעה, שעתיים וממשיכים. גם השוטרים מוזמנים, לערוך בדיקה או להצטרף לרוקדים. בניגוד למסיבות מחתרתיות בבושוויק, פה כללי הריחוק החברתי נשמרים וכך גם תקנות האלכוהול. לא תוכלו לקנות פה בירות, השתייה על חשבונכם ובאחריותכם.
לצד הפעילות החברתית שהאירועים האלטרנטיביים הללו מאפשרים באופן בטוח, ועדיין כיפי, יש גם מי שרואה בהם דרך הבעה יצירתית וביטוי אישי. כך במקרה של אלה ואמנדה שבתסכולן לאורך חודשים בין קירות דירותיהן השכורות פינטזו על מפגשים עם חברים קרובים, ידידים רחוקים וגם זרים מזדמנים. שתי הישראליות תושבות ברוקלין הגשימו את התשוקות הללו לאינטראקציה אנושית במסיבות הארעיות שיזמו בפרוספקט פארק שהפך לאזור הבילוי העיקרי שלהן. הפקת אירוע שכזה יכולה להסתכם ברמקול נייד, סמארטפון ומנוי לספוטיפיי, אבל במקרה של חוקרת המוח אלה והאמנית ומעצבת האופנה אמנדה, הן משקיעות כאילו היה מדובר בטקס יוקרתי באולם אירועים. הן מקפידות לקשט את האתר המזדמן - קרחת יער באמצע שום מקור או גזיבו ליד האגם - ולעטר אותו בתאורה בוהקת, ופנסים צבעוניים. כאילו כדי להצהיר: הכל פה מותר על פי החוק, אין ממי להסתתר. להיפך, כולם מוזמנים. בואו לחגוג איתנו. ובימים אלה, חגיגות הן בהחלט משהו שכולנו זקוקים לו, במיוחד כשהן נעשות באופן בטוח באוויר הפתוח.
"הבנו שהקורונה תישאר איתנו בתקופה הקרובה כך שיותר הגיוני מבחינתנו להתייחס אליה כריצת מרתון וללמוד להסתגל לתנאים החדשים", אומרות אלה ואמנדה, "לאסור על פעילות חברתית לאורך יותר משנה זה לא בריא כך שהחלטנו לספק אפשרות לעשות זאת באופן בטוח באוויר הפתוח. אפילו בחורף. הקהל שלנו זה רק כמה חברים שרוקדים ביער עם רמקולים ניידים, ותאורה על סוללות. הבנו שלהיות בקשר אחד עם השני מתחת לכוכבים בחוג מצומצם של חברים זו חוויה יותר מיוחדת מאשר חיי הלילה שלפני המגיפה, כשכולם משתעממים בברים בעודם מתבוננים בטלפונים שלהם. אנחנו גם אוהבות שזה פחות עניין מסחרי והקשר שלנו לטבע העמיק. אנחנו באמת מעריכות את הדברים שלקחנו כמובנים מאליהם בעבר ושכוללים חלק מהלקחים שלמדנו במהלך המגיפה ושניקח לחיים שלנו בעתיד. אחרי שהעולם יפתח מחדש, אנחנו נמשיך לחגוג בפארק".
