פעם, כשראשוני היזמים הקימו את ארגון הקהילה הישראלית-אמריקאית בארה"ב, אנשים שאלו בשביל מה צריך ארגון כזה. מי יכול היה לחלום שיום אחד הם יצליחו לאחד ישראלים מכל קצוות ארצות הברית לארוע אחד מרכזי, ולשמח את מי שלא חי בישראל, אבל כל כך מתגעגע לאווירה של יום העצמאות הישראלי ולארועים על הבמות. מי חלם שיום אחד הדרייב-אין יחזרו ויהפכו להיות ה"כלי" שבאמצעתו יאגדו אנשים לחגיגות לכבוד הנשיא החדש שנבחר בארה"ב וחגיגות יום העצמאות ה-73 של מדינת ישראל. האחרונה מצידה בוודאי זוכרת את הימים שבהם הקרינו סרטים בדרייב אין בגני התערוכה.
מגיפת הקוביד19 דרשה מהעולם לשנות את התנהלותו באחת. מפגשים פנים אל פנים עברו להיות פנים אל פנים דרך המסך, המבט כבר לא מסתכל ממש לתוך העיניים, מחיאות כפיים נשמעו רק בדמיון, ואמנים, אם הופיעו, חיו בעולם של דממה סביבם, הפך מוחלט לכל מה שהיה מאות בשנים לפני שהכרנו את הוירוס עם הכתר הלא מלכותי בכלל. העולם נסגר. המצב כפה שיטות עבודה חדשות, וסביבת העבודה של חברות וארגונים ברחבי העולם קיבלה פנים חדשות. ארגון ה-IAC נאלץ גם הוא לשחות עם הזרם במהירות האפשרית והתאים עצמו לרוח התקופה בהינף יד ובעבודה קשה ומאומצת במיוחד.
הארגון שלקח על עצמו לחזק את הקשרים בין הישראלים בארה"ב, עם שימת לב מיוחדת לבני "הדור השני" מצא את עצמו עובר לזום. כמו כולם. ישיבות, מפגשים, הרצאות, מטלות וכמובן ארועים. ההפקות הגרנדיזיות שודרו למסכים הפרטיים של האנשים בבית, ואף נתנו הזדמנות לאנשים שלא גרים קרוב לסניף של הארגון לקחת חלק באירועים. לפני שנה, חודשים ספורים לתוך המגיפה, הופק טקס יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה ושודר לכל הבתים. למרות שהקהל לא הגיע לאולמות הצפופים תמיד ועמד יחד לשירת התקוה, המסר עבר והטקס המכובד נתן את יריית הפתיחה לארועים משמעותיים נוספים. גם השנה, שנה אחרי שהמגיפה פשטה בעולם אנשי ה-IAC לא נחו, וטקס יום הזכרון הוביל לארועי יום העצמאות שחצו את היבשת ממזרח למערב.
יוזמה להאיר בתי עירייה ובינינים מרכזיים אחרים הביאה לפנייה של אנשי הקהילה לראשי העיר, ואלא נענו ברצון וחלקם אף הגיעו להגיד מילים טובות על ישראל בפני הקהל שהצטלם על רקע האורות התכולים-לבנים. במסגרת מחוות הכבוד הללו לישראל, הוארו בין השאר בנייני העירייה של לוס אנג׳לס (קליפורניה), בניין העירייה של לאס וגאס (נבאדה), בניין עיריית דנבר (קולורדו), מגדל טרמינל בקליבלנד (אוהיו), בניין עיריית בוסטון, גשר Fall River וגשר ליאונרד זקים בבוסטון (מסצ׳וסטס), בניין העירייה של רוקוויל (מרילנד), המייצג את איזור וושינגטון הבירה, מגדל האור של אורלנדו (פלורידה), בניין עיריית יוסטון (טקסס), ומספר עיריות במדינת ניו ג׳רזי. הבקשה לשמור על ריחוק חברתי ומיעוט קהל נענתה ו"הדלקת הבינינים" הוכתרה בהצלחה והתרגשות גדולה. ביום ראשון האחרון ולאחר עבודה מאומצת במיוחד ומימון שלא הגיע ממחיר הכניסה של הכרטיסים כמעט, פצחו בארועים שהחלו בחוף המזרחי של ארה"ב.
הטיים-סקוור במנהטן נשטף בישראלים מפזזים ושמחים, השלטים הדיגיטיליים הוארו בצבעי כחול-לבן ותמונות ישראליות הוקרנו עליהם. בובות בדמות דוד בן גוריון, הרצל וגולדה מאיר התהלכו בין האנשים כאילו התעוררו כדי להקים את המדינה מחדש ודיגלי ישראלים מכל עבר הכתיבו את האוירה. מסכות חולקו לקהל, אבל זה לא תמיד שמר על הכללים, יש מי שאמר, שגם זו ישראליות. בניו יורק יצאה גם שיירת מכוניות על הבוקר בתהלוכה ססגונית ומקושטת כדי לפתוח את הארועים.
אלפי ישראלים לקחו חלק בארועים שהתקיימו ביותר מ-20 מרכזים בארה"ב. בעבודה מדוקדקת של הארגון ותכנון לא פשוט דאגו המארגנים לשמור על כללי הריחוק החברתי במהלך האירועים יצרו עשרות רבות של עובדי ה-IAC ארוע בלתי נשכח. יש שמועות שאנשים ביקשו עוד. גם אחרי שהמגפה תעלם מהעולם. מעגלי מתופפים, תחנות על ישראל, פינות יצירה, ליצנים, פעלולנים, רקדניות, אומנים, הופעות של הצופים ועוד שלל פעילויות מילאו את הרחבות כדי שאף אחד לא ישאר ללא מעשה. ואם כל זה לא הספיק, בשיא הערב, הוקרן מופע מביניני האומה בירושלים שלקחו בו חלק שרית חדד, הפרוייקט של עידן רייכל, להקת תיסלם ורמי קליינשטיין.
פורסם לראשונה: 07:04, 23.04.21
