ג'ו ביידן נכנס לתפקיד כנשיא ארצות הברית עם "בטן מלאה" על רוסיה, ועל הנשיא פוטין בפרט: ביידן היה שם כשהמעצמות התנגשו ב-2013 סביב מלחמת האזרחים בסוריה אז רצה אובמה לתקוף בתגובה לשימוש בנשק כימי, ופוטין רצה לשמור על בן-חסותו אסד. הוא ראה איך מוסקבה מצפצפת על החוק הבינלאומי עם הפלישה לאוקראינה ב-2014. שנתיים לאחר מכן, הוא צפה מהצד על מלחמת התודעה שרוסיה ביצעה בארה"ב כדי להכניס "אידיוט שימושי", כינוי הגנאי שנטבע לחסידיהם השוטים של מנהיגי ברית המועצות לשעבר, לבית הלבן.
הוא צפה בטראמפ מחזר אחרי פוטין ומבטל בהינף-יד את קביעת קהילת המודיעין על השחתת התהליך הדמוקרטי, וראה איך מנהיגי המזרח התיכון - מהמלך הסעודי דרך נשיא איראן רוחאני ועד נתניהו - עולים לרגל למוסקבה. הקש ששבר את גב הגמל, מבחינתו של ביידן, היו הדיווחים (בחודש יוני 2020) על כך שרוסיה "הוציאה פרס" על ראשם של חיילים אמריקאים: על כל חייל אמריקאי שייהרג באפגניסטן, הטליבאן יזכה לתשלום בהתאם. לפי ההדלפות, המודיעין האמריקאי הציג את "תכנית התשלומים" של רוסיה בפני הנשיא טראמפ, וזה סירב להתעמת עם פוטין על הנושא, וזה עוד בלי לציין את הצורך להעניש את מוסקבה. לאור כל אלה, אפשר להבין את הזעם של ביידן ואנשיו ביחס לנשיא מהקרמלין: על פי כל פרמטר אובייקטיבי, רוסיה היא מעצמה בדעיכה כאשר הכלכלה שלה קטנה מזו של דרום קוריאה ותלויה במשאבי טבע, אוכלוסייה מזדקנת ומצטמקת ונושאת המטוסים היחידה שלה סובלת מתפקוד לקוי. התפקיד שלה בזירה הבינלאומית אמור להיות שולי למדי, בוודאי בהשוואה למעצמות-העל ארה"ב וסין. ובכל זאת, פוטין מתערב במערכות בחירות ברחבי העולם, מרעיל את מתנגדיו על ימין ועל שמאל ומספק צינור חמצן כלכלי וביטחוני למשטרים עוינים לארה"ב. הודעת קהילת המודיעין מהשבוע שעבר כי רוסיה ביצעה קמפיין תודעה במהלך הבחירות ב-2020, שתכליתו הייתה לסייע (שוב) לטראמפ להיבחר הציתה אש בבית הלבן, והפכה את ג'ו ביידן מדוד חביב וחייכן לנשיא זועם ונרגן: המילים הקשות שהטיח בפוטין ("רוצח", "אין לו נשמה") והודעת הבית הלבן על הטלת עיצומים נוספים על רוסיה הן רק ההתחלה. גם הביקורת שהעביר שר החוץ אנתוני בלינקן על גרמניה - במסגרת ביקורו בבריסל לפורום שרי החוץ של נאט"ו - על כוונתה לאפשר לרוסיה לפרוש את צינור הגז NordStream 2 היא אבן נוספת במדיניות המסתמנת של ביידן מול מוסקבה.
זה לא אמור להפתיע אף אחד: ביידן הוא הנשיא הראשון בתקופה שאחרי המלחמה הקרה שלא מבקש לעשות Reset ביחסים עם רוסיה: קלינטון ובוש הבן לא הקדישו לה חשיבות רבה, ואובמה וטראמפ ביקשו לשפר את יחסי המעצמות. ביידן, כאמור, נכנס לבית הלבן עם עיניים פקוחות לרווחה. בגיל 78 וכשהוא מכוון לקדנציה אחת בלבד, לביידן אין זמן ל-niceties.
אצלנו בשכונה
השבוע הלכה ישראל להצביע - בפעם הרביעית בפחות משנתיים - וייתכן שבירושלים תורכב הממשלה הימנית והשמרנית ביותר שהייתה לישראל אי פעם: נפתלי בנט (ימינה) יהיה הסמן המתון והממלכתי שלה, ויציבותה תותנה ברצונו של עורך הדין איתמר בן גביר (עוצמה יהודית). אם אכן זו הכרעת העם כמובן שיש לקבל אותה, אבל כבר מעתה צריך לזכור את המוקש המונח בפני ישראל: איתמר בן גביר לא יהיה "עוד ח"כ ימני" בכנסת, והיחס האמריקני אליו ואל הממשלה כולה יהיה שונה בתכלית ממה שהכרנו. ב-2019 כשראש הממשלה נתניהו פעל נחרצות כדי לוודא שאף קול לא מתבזבז, הלובי הישראלי הרים קול זעקה וגינה את ההלבנה של מפלגת עוצמה יהודית, באופן חסר תקדים לארגונים כמו AIPAC שנשמרים מפוליטיקה ישראלית כמו מאש. אין שום סיבה לחשוב שהפעם, עם ממשל דמוקרטי שבינתיים עומד בהבטחותיו להיאבק על זכויות אדם וערכים ליברליים בעולם (ולראייה - העימות האמריקני עם רוסיה ועם סעודיה), הרוח מוושינגטון תהיה אחרת.
להיפך: בן גביר הוא תלמידו של הרב כהנא, שהוא שם מוכר למדי בארה"ב - אבל לא בקונוטציות חיוביות. ארה"ב תעמוד בפני אתגר אמיתי כשתאלץ להתנהל מול חבר כנסת (ואולי אף חבר ממשלה) שהואשם בעבירות פליליות אלימות ושהוא חסידו ומעריצו של מי שהורשע בייצור מחתרתי של חומרי נפץ וחבר למשפחת פשע. אלו שאלות דיפלומטיות אמיתיות, והן כבדות משקל: האם השגריר האמריקאי יסכים להיפגש איתו - ואם לא, מה תהיה המשמעות של החרם על היחסים? האם הוא יוזמן לביקור ממלכתי בוושינגטון - ואם יגיע בכל זאת, עם מי ייפגש? הפתרון האמריקאי יתבסס, ככל הנראה, על מקרים דומים: כבר נבחרו חברי פרלמנט אולטרה-שמרנים במדינות ידיד אמריקאיות, והממסד הדיפלומטי האמריקאי יוכל ללמוד על בסיס מקרים דומים. אלא שזו בדיוק הבעיה, שכן "המקרים הדומים" הללו כוללים מדינות כמו הונגריה, פולין, הפיליפינים וברזיל, מדינות שישראל ממש לא רוצה להיתפס כאחת מהן - בטח לא בעיניי הממשל החדש.
רותם אורג, עורך ראשי של הבלוג ״וושינגטון אקספרס״ העוסק בניתוח ופרשנות של פוליטיקה ומדיניות חוץ אמריקנית. אפשר לעקוב אחרי הבלוג בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם.
