בוושינגטון עדיין מזועזעים מהסתערות תומכי טראמפ על גבעת הקפיטול. האירוע הזה נתפס כמתקפה
ברוטאלית על מוסדות הממשל וסדרי השלטון במדינה. הזיכרון הזה ימשיך להדהד בדברי ימי ארצות הברית בעשורים הבאים, אולי לעד. אבל היום בבית הלבן יש מי שזוכר מתקפה אחרת על הדמוקרטיה האמריקנית. זו אינה רעידת אדמה בסדר גודל היסטורי כמו המקרה של ה-6 בינואר, והמעורבים בה אינם אספסוף מוסת שחודר בכוח לפלרמנט, או מליציה חמושה שיוזומת הפיכה אלימה בבירה. מדובר במזימה מחוכמת וערמומית בהשתתפות גורם זר. קנוניה נגד ההנהגה האמריקנית בכיכובו של בנימין נתניהו. אתם אולי זוכרים במטושטש את נאום הגרעין שלו בקונגרס לפני שש שנים, זה בוודאי נראה לכם זניח היום. אבל תהיו בטוחים שג'ו ביידן לא שכח. גם לא סלח.
ב-3 במרץ 2015 התייצב נתניהו מעל במת הקונגרס ונאם בפני חברי הסנאט ובית הנבחרים נגד הסכם הגרעין עם איראן ובעד הטלת סנקציות נוספות עליה. לכאורה מהלך פוליטי ראוי לולא היה היה בו התרסה בוטה נגד מדיניות החוץ של הנשיא ברק אובמה ובעד הביקורת של ראשי המפלגה הרפובליקנית עליה. עבור חלק מהעם היושב בציון הנאום הזה היה מלחמת מאסף מוצדקת של ראש ממשלת ישראל נגד האיום האיראני, עבור אחרים הוא נתפס כתעלול תעמולתי לקראת הבחירות שנערכו שבועיים בלבד לאחר מכן ב-17 במרץ 2015. אבל עבור אובמה וסגנו ג'ו ביידן המהלך של נתניהו בשיתוף מנהיגי האופוזיציה, היה בגדר הפגנה מכוערת, בוגדנית ומשפילה מצד מי שאמור להיות בן ברית. אל מול מחיאות כפיים ותשואות מצד הרפובליקנים, ביבי שלח מעל בימת הקונגרס אצבע משולשת לעבר הנשיא המכהן, הריבון. הסמכות העליונה בענייני מדיניות החוץ של ארצות הברית. עבור אובמה, ביידן ומנהיגי המפלגה הדמוקרטית הייתה זו מתקפה חתרנית על הדמוקרטיה האמריקנית. לא פחות.
שש שנים אחרי, נתניהו צריך עתה להתמודד עם השלכות המהלך השנוי במחלוקת ההוא. ההימור שלו על דונלד טראמפ התברר כמוצלח, אבל רק באופן זמני. מן הסתם הוא קיווה לבחירתו מחדש, אבל עכשיו כשפנטזיה זו התפוגגה - אלא אם כן אתם תומכי כת QAnon - הגיע הזמן להתמודד עם המציאות - וכאן יש לו (וגם לנו כישראלים) בעיה לא פשוטה. למרות ההערכות המטופשות של רבים בארצות הברית ובישראל שביידן סנילי, הנשיא האמריקני הנבחר זוכר היטב את שנתניהו עולל. הפוליטיקאי למוד הניסיון החרים בזמנו את הנאום בקונגרס (כמו רבים בקרב ההנהגה הדמוקרטית). כעת, ככל שמדובר ביחסיו עם ביבי, הוא נוקט במדיניות ברורה של חשדהו לעומק, וכבדהו רק למראית עין. הזובור שעובר עכשיו נתניהו הוא הנקמה המוגשת קרה, בעוד החזית האיראנית מתחילה להתחמם שוב.
ביידן לקח את הזמן ולא הרים טלפון למשרד ראש הממשלה בירושלים במשך כחודש. דוברים משני הצדדים ניסו להפחית מחשיבות העניין כאילו מדובר בעניין זניח, אבל גם לנתניהו ברור שהוא עובר עכשיו סדרת חינוך. אין מדובר בנער ונערה שהרגע נפגשו לדייט ראשון שמתלבטים מתי לשלוח סמס ראשון בבוקר שאחרי. לביידן ולביבי יש היסטוריה משותפת, ועכשיו אנחנו במצב של יחסינו לאן. כשלוקחים בחשבון את הברית הקרובה בין שתי המדינות, סיטואציה בה נשיא אמריקני לא יתקשר למקבילו בירושלים בימים הראשונים אחרי בחירתו היא כמעט בלתי נתפסת. ההשתהות הארוכה כל כך של ביידן היא שתיקה רועמת כהצהרה מהדהדת המכוונת ישירות לנתניהו. לרוע המזל, אין מדובר רק בעניין אישי פרטי, וכבר עתה אנחנו מגלים קבל עם ועדה שלנשיא יש אג'נדה משלו בנוגע למזרח התיכון ואיראן, והוא לא בהכרח מתכוון להתחשב במה שיש להנהגה הישראלית להגיד בנושא.
מדובר בפעולת תגמול שמהדהדת את התנהלות נתניהו ערב נאום הקונגרס, שלפי התקשורת האמריקנית תוכנן ואורגן בהיחבא כבר בינואר 2015 בתיאום מנהיג הרוב הרפובליקני בבית הנבחרים דאז ג'ון בוהנר ומקבילו בסנאט מיטש מקונל, אבל ללא ידיעות הבית הלבן. התחבולה נתפסה כמתקפה על ריבונות הנשיא אובמה והתקבלה בתדהמה אדירה בארצות הברית, כולל בציבור היהודי שמזוהה לרוב עם המפלגה הדמוקרטית, ונותר במבוכה גדולה עד היום. לכך מצטרף אירוע אחר, חשאי יותר. בסרט התיעודי Zero Days של אלכס גיבני העוסק בפרשת Stuxnet (תוכנה עוינת מתוחכמת מתוצרת אמריקנית-ישראלית שהושתלה במתקני הגרעין באיראן והביאה לקריסת מערכות פנימית), מעידים בכירים במודיעין האמריקני כיצד ביידן הגיב בזעם על החלטה חד צדדית של ישראל לשדרג את התוכנה מאחורי גבם של הפנטגון והבית הלבן, מה שגרם לכך שהתוכנה יצאה משליטה והתנחלה גם בארצות הברית. "These fucking Israelis" מצוטט סגן הנשיא בסרט.
ביום השנה השישי לנאום הקונגרס של נתניהו מתבקשת בחינה מחדש של מה שנתפס על ידי תומכיו כמהלך מבריק של מדינאי דגול. קצר רואי, אולי. טראמפ כבר לא בשליטה, גם לא בוהנר ומקונל. ביידן ומנהיגי הדמוקרטים בסנאט ובית הנבחרים הם אלה שיכתיבו את מדיניות החוץ של ארצות הברית והם מתכוונים להיות פעילים ואחראים בזירה בינלאומית. חידוש הסכם הגרעין עם איראן וריסון מדיניות ישראל מול הפלסטינים הם חלק מהיוזמות של הממשל החדש וזו מציאות שיש להשלים איתה. השאלה היא עד כמה ביידן מתכוון לשתף בהחלטותיו את נתניהו על רקע משבר האמון האישי שהגיע לשיאו ב-2015 ונותן את אותותיו שוב. ישראל כבר קיבלה על הראש מאובמה בסוף כהונתו כשארצות הברית נמנעה מלהטיל וטו על החלטת מועצת הביטחון האו"ם נגד ההתנחלויות בדצמבר 2016. עכשיו הגיעה שעתו של ביידן. על רקע ניסיון העבר שלו מיחסיו עם נתניהו, כל שיש לקוות לו שהחשדנות האישית המובנת שלו לא תשפיע לרעה על כולנו.
