את הסינמטק שהקימה ד"ר אתי ענבל כבר אין צורך להציג. אולי רק לרענן את הזיכרון שקצת נכנס לאפלה בשנה האחרונה בעטייה של המגיפה שהכתיבה סדר עולמי חדש. כשהוקם, ענבל ראתה בעיני רוחה את הסינמטק בתל אביב, עם סרטי איכות וקהל שמעוניין ביותר תוכן משמעותי, עם דיון וסיעור מוחות. בשונה מהקלאסי התל-אביבי, ענבל לקחה את היוזמה צעד מאתגר נוסף והחליטה להנגיש אותו לקהל ישראלי ואמריקאי גם יחד. מאז כל סרט שהוקרן וכל דיון שהתקיים דיברו בשפה הבינלאומית אנגלית. אם הסרט דיבר עברית או ערבית הוא תמיד הגיע עם תרגום לאנגלית. קהל ישראלי, אמריקאי וזוגות מעורבים ישראמריקאים כבר לא הרגישו מגבלה יותר, ויכלו להנות מחוויה משותפת. מספיק שרצו לצפות יחד ולהשתתף בדיון, וההזדמנות ניתנה להם. הפרוייקט הצליח מאוד במחוז ברגן של צפון ניו ג'רזי.
ואז פרצה המגיפה, וכולם הסתגרו בבתים, והקרנות סרטים באולם הפכו להיות לחלום. החיים עברו באחת למסכים הקטנים של הטלפון או למסך 'גדול' יותר, מסך המחשב. "הזום נתן גם הזדמנויות טובות מאוד" מספרת ענבל "פתאום יכולתי להזמין קהל מבלי שהמרחק הגיאוגרפי יהווה מכשול. גם המשתתפים בפאנל יכולים היו להגיע ממקומות מרוחקים. הקושי פתח דלת להקלה במקום אחר, והסינמטק קיבל עוד זווית שלא תיכננתי במקור". לא רק ה"אולם" השתנה וכל אחד הלך לביתו, גם התקציבים הצטמצמו לאפס, והקיום של הפרוייקט האיכותי הפך תלוי בקהל התומך והנאמן שממשיך להגיע והבסיס שלו נמצא בניו ג'רזי.
לקראת ההקרנה הקרובה, אתי ענבל החליטה להביא עוד זווית לסינמטק ולהשתתף בתהליך חניכה של במאית צעירה. רובם ככולם של הסרטים שהקרינה עד כה והאורחים שהגיעו ללוות אותם היו מפורסמים ובעשייה רבת שנים. הפעם תרה האחרונה אחרי משהו טרי, חדש, ש'רק יצא מפס הייצור'. "הלכתי לבתי הספר וחיפשתי משהו אחר. התוודעתי לסרטה של אלמה בן-זאב. הסתבר שהדור הצעיר הכיר אותה מהיותה שחקנית בסדרה 'ראש גדול', תפקיד עליו אף זכתה בפרס האקדמיה. לראשונה היא יצרה סרט קצר במסגרת פרויקט של 'הוט' בטלוויזיה הישראלית. בתהליך קבלת ההחלטה להביא את בן-זאב לפרוייקט הסינמטק, גילתה אתי ענבל כי אלמה צמחה במשפחה של אנשי קולנוע, וזו האדמה שהיא יונקת ממנה השראה גם בעשייה המאוד מדוייקת של הסרט "תשעה ירחים".
תשעה ירחים עוסק בסיוטים (שהיו לאלמה בן-זאב) בזמן ההריון הראשון. הקהל הרחב מודע לרב לדכאון שלאחר הלידה. בזמן ההריון נוטים לחשוב על הקשיים והעייפות, בחילות, צרבות, כאבי הגב והלחץ מתוצאות הבדיקות. על סיוטים, סיוטי לילה, מדברים פחות. בהשראת סָבָהּ, דוד פרלוב, אבי "היומן" המפורסם משנות השבעים, בן זאב לוקחת את המצלמה של מכשיר הטלפון הנייד שלה, ומתעתדת את עצמה, אפשר לומר, כמעט את רחמה, בזמן ההריון, בכל שעות היום והלילה, הלילות שבהם היא חולמת סיוטים ומתעוררת ולא רוצה לחזור לישון, כדי שלא ישובו אליה. בן-זאב: "הסרט מבחינתי הוא 'יומן אישי'. הסרט משלב את המחברות שלי, היומנים בהם כתבתי את מחשבותיי ואת חלומותי יחד עם צילומים שצילמתי בלילה. הצילומים הכי אינטימיים, פרטיים שלי, שלא חשבתי שמישהו יראה אותם מלבדי. צילמתי את עצמי, בפשטות, בלי "פילטר": כמו שהייתי בלילה: עייפה ומודאגת." היא חולקת "כשניגשתי למלאכת עריכת הסרט, יחד עם אימי, העורכת יעל פרלוב ניסינו להבין כיצד ניתן מהחומרים הללו ליצור סרט שלם? בדלות אמצעים של צילומים מפלאפון בלבד, מחברות, הקלטות סאונד". והסרט נוצר. יש בו דיוק, נקיון, מסר ברור, ובעיקר פרספקטיבה חדשה אולי על עשייה.
האם הסרט בא לעבד את הפחדים, החששות הפרטיים שלך? או שאת מודעת לכאלה מצד הסביבה?
"אני חושבת שסרט אינו נוצר כדי "לעבד" את הפחדים או החששות. סרט מטרתו לספר סיפור, ורציתי לספר את הסיפור שלי. עם זאת- עצם העבודה על הסרט גרמה לי להציף את הרגשות שהיו לי, שלא העזתי לשתף עם איש. וכך, מבלי שהתכוונתי, העבודה על הסרט הפכה להיות תהליך של היכרות עם צדדים פחות נעימים, של התת-מודע, של פחדים. עדיין המחשבה שאנשים זרים צופים בתחושות כל כך אינטימיות שעברתי, מוזרה לי ויחד עם זאת מרגשת אותי מאוד" היא חולקת עמנו בפתיחות.
מה החשיבות של השימוש באנימציה? למה לא רק סרט באנימציה? או בצילום שמתעד את המציאות?
"החלטתי לשלב בסרט אנימציה מכמה סיבות. המרכזית שבהן הייתה כדי להעביר את התחושה הסוריאליטית של חלומות. הדמיון שמופיע בחלומות כל כך "מופרע" שלא יכולתי לדמיין כיצד לצלם זאת באופן קונבציונאלי. רציתי לתת את התחושה הסוריאליסטית של החלום - ואנימציה איפשרה לי לתאר את המציאות יחד עם תחושה מופשטת יותר. האנימטורית, לינה חולופוב, יצאה איתי למסע ארוך. רציתי למצוא דרך להעביר את התחושה המייאשת של הלילה, עם בריחה למחוזות הדמיון - וכך המעבר בין מציאות צילומית אל מציאות מצויירת, שירתה את הרצון שלי״.
מה המשמעות של הבחירה של המוזיקה בסרט?
"מתחילת העבודה על הסרט, היה לי ברור כי מוסיקה תהיה חלק בלתי נפרד ממנו. יחד עם המוסיקאית, אלכס משה, ניסינו למצוא את הדרך שתהיה מוזיקה שמעבירה את תחושת החלום, יחד עם אימה מסויימת. יחד עם אלכס, הסרט השלים צוות שכולו נשים בכל התפקידים. אולי משום כך, כאשר אלכס שלחה לי את הטיוטה הראשונה של המוסיקה, פרצתי בבכי. הבנו האחת את השנייה, כמעט בלי מילים״.
מה החשיבות של האיזכורים של סבתא ואמא בצמידות במהלך הסרט?
"גם בסרט הזה וגם בסרטים הבאים עליהם אני עובדת, הנושא הבין- דורי מרתק אותי. אמא שלי וסבתא שלי הינן דמויות משמעותיות בחיי, ובכלל, נשים חזקות ומעוררות השראה. לכן המחשבה שהייתה לי כשהייתי בהריון שגם בתוך הבטן שלי אני מגדלת תינוקת, ואהיה בעצמי אמא לילדה, ושאמא שלי תהפוך לסבתא- עוררה אצלי מחשבות רבות אז, וגם היום״.
אתי ענבל: "החוויה הראשונה אחרי שנה של קפאון בעשייה היתה של הליכה במוזיאון. יש חוויה אסתטית חזקה בסרט של אלמה בן-זאב. קצת סוריאליסטית. הסרט מאוד רענן ושונה מהסרטים "המסודרים". יש תמצות בצורה של הבעת החוויה שלה. יש שיח על הדורות וההשפעה על הדורות הבאים" וכל זאת בסרט כל כך קצר שהדיונים עליו בודאי יהיו ארוכים ממנו. בן-זאב מצליחה להעביר בדקות בודדות את מה שספרים שלמים לא בהכרח מצליחים, מבלי לחפור אותם. היא מכניסה את הצופה לראש שלה, למבט שלה, לרחם שלה, ומייצרת אינטימיות מבלי לייצר פרובוקציה מיותרת שכל כך מקובלת על המסכים כיום. הסרט שלה נוגע ללב, ונוגע לקהל מכל מגדר וגיל. יש בו חוויה אוניברסלית חזקה.
אלמה בן זאב נולדה בתל אביב וכיום מתגוררת בגליל. היא בוגרת ה "סטודיו למשחק ניסן נתיב" וסטודנטית לקולנוע באוניברסיטת תל אביב. היא שיחקה בסדרות בטלוויזיה ובתיאטרון פרינג'. כיום עומדת בעיקר מאחורי המצלמה. בן-זאב הפיקה שני סרטים קצרים שהוקרנו בפסטיבלים מסביב לעולם, תוכניות טלוויזיה ועוסקת ביצירתה האישית . 'תשעה ירחים' העוסק בתופעת הסיוטים במהלך תקופת ההריון הוקרן בבכורה בערוץ 8 בישראל. אלמה ניהלה את "קרן פרלוב" המעניקה בכל שנה מענק הפקה לפרוייקט תיעודי נבחר. הקרן ע"ש סבה, דוד פרלוב, זוכה פרס ישראל ובמאי דוקומנטרי.
הסרט 'תשעה ירחים' יוקרן ביום ראשון הקרוב, 2 במאי, בשעה 4 אחה"צ. לאחר הסרט תתקיים שיחה עם אלמה בן-זאב ואישיות נוספות מעולם פתרון החלומות.
להזמנת כרטיס במחיר סימלי (לכיסוי העלויות) ולצפייה משותפת מהבית, במחיר כרטיס אחד: https://bit.ly/2PsabRE
פורסם לראשונה: 05:21, 30.04.21
