ביום רביעי, הגיש יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית, השופט עוזי פוגלמן, את התוצאות הרשמיות של הבחירות לכנסת ה-24 לנשיא המדינה ראובן ריבלין וכעת הכדור בידיים של מספר שחקנים כאשר נשיא המדינה הוא השחקן המשני שבהם, מאחר והנשיא אמנם מעניק את המנדט להרכבת הממשלה ויכול להחליט על בסיס מספר הממליצים על מועמד והפעלת שיקול דעתו, אולם המפתח להשגת ההמלצה, מסתמן, הוא בידי שלוש רשימות – רע"מ, ימינה ותקווה חדשה.
התוצאות הן ברורות – הליכוד, המפלגה הגדולה בישראל עם 30 מנדטים, יש עתיד שניה עם 17 מנדטים ויתר המפלגות הן בנות 9 מנדטים ומטה, כאשר רע"מ היא הקטנה ביותר עם 4 מנדטים. כגודל הפיצול, גודל כאב הראש.
ראש הממשלה נתניהו זוכה לתמיכת ארבע מפלגות, הליכוד, ש"ס, יהדות התורה ומפלגת הציניות הדתית שיחד מעניקות לו 52 תומכים, בעוד שלפיד שהכריז כי הוא עומד בראשות "גוש השינוי", מבין כי הגוש הזה סגור על איזה שינוי הוא רוצה (להחליף את נתניהו) אולם לא סגור על הדרך, וזוכה נכון להיום בתמיכת יש עתיד, ישראל ביתנו, העבודה ומרצ. בנט וסער מסרבים עדיין להודיע על תמיכה במועמד לקבלת המנדט, בעוד שאיימן עודה נוטה לתמוך בלפיד, אך כלל אין ערובה שחבריו לרשימה המשותפת יתמכו באיש ובני גנץ, אשר זכה לשמונה מנדטים הודיע כי יתמוך בלפיד במידה והאצבעות של כחול לבן יהיו האחרונות להשגת הרוב.
באופן תיאורטי, ללפיד אמור להיות יתרון, שכן אותו מחנה המתכנה מחנה השינוי, גדול ממחנה הליכוד-חרדים. אבל, כפי שכבר ציינו בעבר, המחנה הזה כל כך שונה ומגוון שקשה לראות את הקצוות שלו מתחברים. מדוע? בעיקר מהסיבה שלפוליטיקאים יש נטייה לפזר הצהרות והבטחות שלרוב אינם יכולים לעמוד מאחוריהן. במקרה דנן מדובר בשני פוליטיקאים ימניים שהבטיחו מצד אחד להחליף את נתניהו ומצד שני הבטיחו שלא לשבת תחת לפיד כראש ממשלה ושלא לשבת בממשלה שזוכה לתמיכת המפלגות הערביות.
ראש הממשלה כבר הוכיח לא פעם ולא פעמיים כי הניצחון הוא הדבר החשוב ביותר והמטרה מקדשת את האמצעים. קיבוע נרטיבים הוא מומחיות של נתניהו והוא כבר הלבין את תמיכת רע"מ בממשלתו. עושה רושם כי אם הוא יקבל את המנדט, הוא יצליח בסופו של יום לבנות קואליציה שנתמכת על-ידי רע"מ מבחוץ, למרות שבצלאל סמוטריץ' הבהיר כי לא יהיה מוכן להיתמך על ידי המפלגה האיסלמיסטית.
נתניהו עבד ועובד על הכשרת המהלך, כאשר שליחיו בזרועות השונות, ובעיקר בתקשורת, מהדהדים את אותו המסר – חייבים ממשלה יציבה ותמיכה של רע"מ בממשלה תקרב את ערביי ישראל למדינת ישראל.
ההצעה העומדות על הפרק מבחינת סער ובנט הוא מוזרה במקצת וסחטנית במידה רבה – שיאיר לפיד ימליץ על נפתלי בנט כמועמד להרכבת הממשלה. למה הם עושים את זה? ובכן, קודם כל בגלל אגו טריפ ורצון שלא להפר הבטחת בחירות. בכל זאת, הם ונתניהו לא באותה הליגה ומה שנתניהו עשה ועושה לא יזכה לאותה הלגיטימציה אם הם יעשו את אותו תרגיל.
הסיבה השנייה היא שהם באמת משלים את עצמם שהשינוי יכול להתרחש רק כאשר בראשות הגוש יעמוד אדם שרשימתו זכתה רק לשבעה מושבים בכנסת. זהו אבסורד מוחלט, אולם במצבה השברירי של מדינת ישראל ובטרלול שאוחז במערכת הפוליטית גם הניסוי הזה עשוי לעבוד, גם אם הסיכוי לכך הוא קלוש.
השחקנים משחקים את משחק ה-chicken הידוע, כאשר ברור לכולם מה הקלפים שכל אחד מחזיק ביד, השאלה היא מי יישבר קודם.
וכאן לנתניהו יש את היתרון שכן הוא מומחה במשחק הזה ואיכשהו, תמיד מי שמולו ממצמץ קודם. אם גוש ה"שינוי" מחויב לאותו "שינוי", שהוא החלפת נתניהו כראש ממשלה, מישהו ייאלץ להפר הבטחה שלא נראה שהוא מוכן לשאת במחירה.
מבחינת סער ובנט המשמעות היא מחיקתם סופית מהליכוד. במפלגת הליכוד לא סולחים לפורשים ו"בוגדים" (בוגדים במובן שהלכו נגד הליכוד), במיוחד כשמדובר בשניים שמתיימרים להוביל את גוש הימין ביום שאחרי נתניהו.
לנתניהו יש סוכריות רבות יותר להעניק ואין לו קווים אדומים. כפי שהכשיר את כניסתו של ממשיך דרכו של הרב כהנא מצד אחד ואת התמיכה של מפלגה איסלאמיסטית בממשלתו מצד שני, עושה רושם שאין לו שום בעיה לתת הכל למי שייתן לו להמשיך ולשבת על כיסא ראש הממשלה. זה חשוב לו בעיקר בגלל משפטו, ששלב ההוכחות בו אמור להתחיל ביום שני הקרוב, ולהזכירכם, לפי לוח הזמנים שקבעו השופטים אמור להיערך שלושה ימים בשבוע עד שיסתיים. ראש הממשלה חושב שאם יגיע מעמדת ראש הממשלה הדבר ישחק תפקיד ויסייע לו במאבקו.
השחקן השלישי, מנצור עבאס, אמנם יושב על הגדר אך נוטה לתמוך בנתניהו. לו פחות אכפת מי ראש הממשלה ויותר איזה נתח מהעוגה הוא יצליח להשיג עבור המגזר הערבי.
גישה פרגמטית זו, היא שהעניקה לו את התמיכה, ובה הוא מתכוון להמשיך ולנקוט. כל זמן שהוא יהיה המשענת של ראש הממשלה ועל תמיכתו תתבסס הממשלה, הוא יודע שנתניהו גם יקיים. מצב אידיאלי עבור עבאס מנצור, אך מצב שנתניהו ינסה להימנע ממנו ויגיע אליו רק בלית ברירה.
ביום שלישי, שישה באפריל, תושבע הכנסת ה-24. המבחן הראשון של גוש ה"שינוי" יהיה במהלך להחלפת יריב לוין כיושב ראש הכנסת. הצלחה במבחן זה (במובן של החלפת יריב לוין במועמד מטעם מפלגה שבכל מחיר לא תשב עם נתניהו) תהיה אבן הבוחן הראשון ותכתיב כיצד יראו הימים הבאים. ביום רביעי, שבעה באפריל אמור נשיא המדינה להעניק את המנדט למועמד בעל מירב הסיכויים להרכיב את הקואליציה. עד אז יזיעו נתניהו ולפיד בניסיון לקושש תמיכה, כאשר לאחר מכן יזיעו, האחד בניסיון להרכיב ממשלה והשני בניסיון לסכל את הניסיון. ומה עם טובת מדינת ישראל?
זהו טורי האחרון. אני מבקש להודות לעורכת קרי רובינשטיין על המקום שנתנה לי ולקהל קוראי הנאמן. אתם מוזמנים להמשיך ולעקוב אחרי דרך האזנה להסכת שלי BALAGAN by Kobi Cohen הנמצא באפל, ספוטיפיי, גוגל פודקאסטס ואמזון וכמובן מוזמנים לכתוב לי בכל נושא – kobi.cohen@gmail.com
תודה רבה, חג פסח שמח ובהצלחה למדינת ישראל היקרה שלנו!
