עיר קטנה ויפה היא Surfside, שלחוף האוקיינוס האטלנטי, מצפון למיאמי ביץ', שבמחוז מיאמי.
רק 6000 תושבים, אבל מיליוני תיירים, בבגדי ים זעירים, רצועת חוף לבנה, עצי דקלים, בתי מידות וקו רקיע שכולל הרבה מגדלי דירות. ביניהם, החל מיום חמישי לפנות בוקר, בניין אחד הרוס, או שמא בנוי, במחציתו.
ב-1:42 לפנות בוקר, מסיבות שכולם, בעיקר הדיירים של המגדלים האחרים לאורך רצועת החוף הציורית, מקווים שיום אחד יתבררו, קרס אחד הבניינים בו גרו מאות אנשים במאות דירות.
הלילה התחיל כמו כל לילה, חצות שעון מיאמי, שבע בבוקר שעון ישראל. רצף רגיל של פושים והודעות מקבוצות הווטסאפ של החברים והמשפחה בישראל. בשלב מסוים הפסקתי לקרוא. בכל זאת, אמצע הלילה ולפני היה עוד יום גדוש פעילות במה שהיה יומי הרביעי בלבד בתפקיד כראש נציגות ישראל במיאמי בתפקיד הקונסול הכללי.
משהו בהתרגשות וברטט הגובר של הטלפון שלי באמצע הלילה שידר משהו אחר. פאניקה. תחושת האחריות גברה, הצצתי ונפגעתי. וגם אז, כשקראתי מה שנכתב ודווח, לא ידעתי עדיין להבין את גודל האירוע. אף אחד לא הבין. הדיווחים, ואפילו הצילומים, לא חושפים באמת את גודל הזוועה, זו שנחשפה לעיני רק כעבור כמה שעות, כשביקרתי באתר האסון. הבניין, בן 13 קומות, קרס לתוך עצמו בצורה, כך אמר לי אחד ממומחי צוותי הפינוי, שגם אם היו רוצים ''להוריד'' את הבניין בצורה מבוקרת ויזומה, לא היו מצליחים לעשות עבודה מושלמת שכזאת. מ-13 קומות של בניין שבחניון שלו חונות מכוניות פאר נשארה רק ערימת עפר, חתיכות בטון, ריח פיח שעלה מהשריפות שפרצו באתר ועשרות מכוניות שעכשיו כבר הפכו הרבה פחות מרשימות.
הסיפור הוא לא הבניין והמכוניות. זה אף פעם לא הרכוש או החומר, כי אם מאות האנשים שחיו בו. אותם אנשים שהלכו לישון, חלקם רק דקות קודם שלחו הודעת ווטסאפ של "לילה טוב" למשפחותיהם, ופתאום, ברגע אחד, נעלמו לבלי שוב. 159 אנשים נעדרים, כ-40 מתוכם יהודים, 12 גופות שחולצו והרבה הרבה סיפורים קטנים שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו.
דיפלומט ישראלי, למרות התדמית, זה לא רק חליפות וקוקטיילים. התמודדות עם מצבי חירום ואסונות הם לחם חוקנו. כבר ביום חמישי לפנות בוקר, התייצבנו, צוות הקונסוליה הישראלית במיאמי ואני, במרכז הקהילתי של העיר, 400 מטר מהבניין ההרוס, לשם פינו מאות דיירים. שר החוץ הישראלי יאיר לפיד ומנכ''ל המשרד התקשרו אלי מיד, שאלו לשלומנו והנחו אותי שלא לחסוך בשום מאמץ או משאב בכדי לסייע לאנשים, לקהילה ולמדינה.
לאורך עשרות שנים מסייעת מדינת ישראל למדינות מוכות אסון בכל דרך אפשרית, מדינות קרובות ורחוקות, ידידות ואויבות (דוגמת סוריה), ואך טבעי הוא שנציע סיוע לארצות הברית, ידידתנו הגדולה והטובה ביותר.
מעבר לכך, "תיקון עולם" הינו ערך יסוד שמהווה נר לרגלי העם היהודי ומדינת ישראל, ובהתאם, ניתן למצוא סיוע ישראלי ויהודי, רשמי ולא רשמי, בכל מקום בעולם וכן, גם כאן, בארצות הברית וכן, יש גם את הדבר הזה שאמריקאי אחד עשה ממנו קריירה: כן, אנחנו יכולים (לסייע). מדינות ישראל הקטנה היא מעצמת סיוע, וכך פעלנו. מיד רכשנו שמיכות, נעליים, תרופות, תאורת חירום, ביגוד ולמעשה כל דבר שכוחות ההצלה והחירום אמרו לנו שנדרש. סייענו בהטסת קרובי משפחה, היינו שם עבור האנשים, המשפחות, היהודים והלא יהודים, חיבקנו, ניחמנו, התפללנו. ניסינו, ואני מעז לקוות שהצלחנו, ולו במעט, להיות מגדלור של תקווה ונחמה עבור המשפחות הבאמת אומללות הללו.
הסיוע הישראלי הגיע לשיאו ביום ראשון בבוקר, עם הגעתו של צוות חילוץ והצלה של פיקוד העורף. ב-5:17 לפנות בוקר נחתו, ב-6:30 בבוקר כבר היו באתר האסון מחפשים, ומוצאים, איך הם יכולים לעזור. כשיצאו משדה התעופה, עם מדיהם, דגל ישראל על הזרוע, בסצנה שהזכירה את הסרט ''ארמגדון'', התמלאתי גאווה וגם, קצת, תקווה. 11 אנשים, 10 חיילים ונציג משרד החוץ, שהוכיחו, וממשיכים להוכיח בכל רגע שהם באתר האסון, שאם לרגע נראה היה שמדובר במיתוס של הישראלי הנועז, החוצפן, היצירתי, הטכנולוג, בעל נפש היזם, הרי שהמיתוס הפך למציאות.
האמריקאים עושים עבודה מדהימה. מאות מחלצים, כבאים ושוטרים פועלים באתר. אין כלי הנדסי או טכנולוגי שלא נעשה בו שימוש, ואין אמצעי שנחסך או חסר. ובכל זאת, אני מסתכל על הצוות הישראלי עובד, בוחן את האתר, מנתח אותו, משתמש בכלים דיגיטליים מתקדמים, מעז ואתה מבין שיש להם את הדבר המיוחד הזה, הישראליות!
מדינת ישראל היא המדינה היחידה ממנה הסכימה ארצות הברית לקבל סיוע רשמי. הדבר מהווה עדות הן לעוצמת הקשרים בין מדינת ישראל לארצות הברית, ובמיוחד ליחסים עם מדינת פלורידה, אך גם, ואולי בראש ובראשונה, להכרה ביכולות הגבוהות שיש למדינת ישראל בכל תחום אפשרי.
בתחילת השבוע הגיע שר התפוצות ד''ר נחמן שי לביקור הזדהות עם ארצות הברית, פלורידה והקהילה היהודית. התלוויתי אליו כשנפגש עם רבנים מכל הזרמים, התפלל עם הקהילה תפילת מנחה של י''ז בתמוז בשול הגדול של חב''ד, קרא איתם תהילים ונפגש עם הפוליטיקאים החשובים של המדינה.
ביקורו של השר העצים את המסר שניסינו והצלחנו לשדר: היחסים בין ישראל לארה''ב, בין הממשלות ובין האנשים (People to People) הם חזקים, יציבים ועמוקים, והיחסים עם הקהילה היהודית במדינה, שכאמור, עשרות מחבריה נעדרים (נכון למועד כתיבת שורות אלו), חשובים ומשמעותיים.
תרומתנו, כמובן, הייתה רק חלק מהמאמץ. במשך השעות והימים שבהם שהינו שם, נחשפנו לסולידריות המפעימה שגילו אנשים כלפי המשפחות וכלפי הקהילה. אנשים פרטיים, ארגונים לא יהודיים וארגונים יהודיים - הצלה דרום פלורידה, זק''א, ידידים, חסד של אמת ועוד – התייצבו בזירה ותרמו, ועדיין תורמים, ממיטב כספם, זמנם ומרצם לטובת הקהילה והמשפחות.
חשוב לזכור שזה אינו סיפור יהודי, ובוודאי שלא סיפור ישראלי. זוהי טרגדיה אנושית אדירה, שתמשיך ותתפתח בשבועות הקרובים, ועוד ייקח לעיר ולקהילה שנים להתאושש ממנה. את המשפחות זה כמובן ילווה לעד, ואנו נוכל רק לנסות ולתמוך בהן, ולהושיט יד לידידה הגדולה שלנו, לחברינו ולאחינו היהודים, בכל עת שניתן.
הכותב הוא הקונסול הכללי של מדינת ישראל במיאמי
