המזרח התיכון הוא אזור מתעתע. אירועים שונים בתכלית מתרחשים בו במקביל ולעיתים קצרה הדעת מלהכיל את מורכבות הדברים. השבוע נרצח בירושלים אליהו דוד קיי ז״ל, עולה חדש מדרום אפריקה, אשר נורה על ידי מחבל חמאס פלסטיני שפצע מספר אנשים נוספים בהתקף טירוף נוטף שנאה לישראל וליהודים. מזעזע עוד יותר לחשוב שהמחבל המדובר היה מורה ולימד ילדים פלסטינים, אשר ביכו לאחר מכן את מותו וציינו שהיה אדם נהדר פרט לשנאתו ליהודים בני השטן. בכתבה שפרסם אותו הערב בערוץ 12 הישראלי הכתב לענייני ערבים של הערוץ, אוהד חמו, הוא בדק את התחושה בשטח ביחס לאירוע במחנה הפליטים שועפאט שבאיזור ירושלים. מעבר לתמיכה חד משמעית במחבל, הריאיון סיפק הזדמנות להביט אל בעיית הליבה שבין ישראל והפלסטינים: חוסר הכרה חד משמעי בזכות היהודים להתקיים בארץ ישראל. מבחינתם, כפי שציין אחד הצעירים בשיחה עם חמו, ״יהודי יכול לבוא לכאן כתייר ולהסתלק מכאן״. כשהגיב חמו ואמר ״זוהי המדינה שלנו ושלכם, של כולנו״, השיב לו הצעיר בלהט: ״הארץ הזו היא רק שלנו. אף אחד לא מכיר בזכותכם כאן״.
ובכל זאת, תקווה
בשבוע שעבר התקיים אירוע ייחודי, אשר היה ראוי שיזכה לכותרות תקשורתיות משמעותיות משתי סיבות: ראשית משום שמדובר היה בפריצת דרך נוספת ביחסיה של ישראל עם העולם הערבי, ושנית – לא פחות חשוב – בשל הנושא המהותי בו עסקו הצדדים בפגישתם. במסגרת הוורלד אקספו בדובאי, התקיים אירוע בביתן הישראלי אשר עסק בדימוי מתקפות סייבר על התעופה האזרחית וההתמודדות עימן, נושא חשוב מאין כמוהו אשר לא זוכה לתשומת לב מיוחדת חרף חומרתו. האירוע התקיים ביוזמת מערך הסייבר הלאומי של מדינת ישראל, בראשות יגאל אונא, ובשיתוף מועצת הסייבר של איחוד האמירויות, בראשות ד״ר מחמד אלכויתי, בנוכחות נציגי תעופה וסייבר מישראל, ארה״ב והעולם. יש לציין כי זוהי הפעם הראשונה בה מתכנסים נציגי שדות תעופה, חברות תעופה, רשויות תעופה אזרחית, חברות סייבר ונציגים נוספים ממדינות שונות מכל רחבי העולם לדון בהתמודדות עם תקיפות סייבר מסוג זה.
בחודש אפריל שנת 1986 בחורה אירית-קתולית בהריון מתקדם, בשם אן מרי-מרפי עשתה את דרכה לעלות על טיסת אל על מלונדון לתל-אביב. אן עוררה את חשדם של אנשי הביטחון הישראלים במקום, אשר ערכו לה בדיקה קפדנית וגילו את מטען הנפץ במזוודתה, אשר הייתה לה תחתית כפולה. מסתבר שארוסה של מרפי, פלסטיני ירדני בשם ניזאר נוואף אל הינדאווי, הטמין את המטען ללא ידיעתה של מרפי במטרה להביא למותם של 375 נוסעים, ובכללם מרפי עצמה והעובר שבבטנה. ענף התעופה היה מטרה מועדפת לטרור מאז ומתמיד, והמאבק נמשך עד לימינו אלו.
הניסיון הישראלי לאורך השנים להתמודד עם היצירתיות של המפגעים נחל על פי רוב הצלחה, אולם ענף התעופה כולו עבר טלטלות לא פשוטות. האחד עשר בספטמבר הוא תאריך החקוק בזיכרון הקולקטיבי, בבחינת אירוע רב עוצמה ובעל השפעה אדירה על האופן בו מתנהלת התעופה האזרחית מאז ועד היום. כזכור, לענף התעופה לקחו שנתיים ימים לחזור לשגרה לאחר אירוע הטרור הקשה, ויש הטוענים כי מאותו הרגע נעלם המונח שגרה מלקסיקון התעופה האזרחית. בדור החדש של המטוסים כיום, המחשבים ממלאים תפקיד קריטי בניהול הטיסה. עכשיו, רק דמיינו את הזוועה העלולה להתרחש אם כנופיית סייבר תשתלט על המחשבים הללו ותבצע פיגוע נוסח האחד עשר בספטמבר – הפעם אף ללא אבידות בנפש של הטרוריסטים, אשר יוציאו לפועל את מזימתם הזדונית מן הקרקע.
ראש מערך הסייבר הלאומי של ישראל, יגאל אונא, ציין בנאום בשנת 2019 כי איראן ושלוחותיה ממשיכות להיות איום סייבר מרכזי על המזרח התיכון וכי האיראנים פועלים באופן שוטף ולאורך זמן במתווה תקיפה רחב במטרה לפגוע ולבצע הרס במערכות קיימות, לאסוף מודיעין וכמובן מאמצים לשינוי תודעה. במישור הגלובאלי, הוסיף אונא, מדובר במתקפות סייבר נפוצות לפגיעה בשרשראות האספקה (עליית המחירים הנוכחית, זוכרים?!) ותקיפות כופרה מול חברות ותאגידים, כאשר בישראל לבדה כ-70% מהחברות במשק חוו מתקפת סייבר אחת לפחות ומעל 80% מהן מתקצבות הגנת סייבר במסגרת תקציבן השנתי.
נהוג לדבר על הסכמי שלום רק במונחים של דיפלומטיה ושלום בין עמים, נוסח ״החומוס בדמשק״. יחד עם זאת, הכינוס בדובאי מזכיר לנו כי הסכמי השלום מהווים גם בסיס חשוב ומשמעותי לשיתוף פעולה ביטחוני מציל חיים כנגד איומים משותפים. כך, למשל, ניתן לראות את הסכם השלום בין ישראל ומצרים, אשר החזיק מעמד מזה ארבעה עשורים והציל חיים ממש בקיומו משני צידי הגבול. באותה צורה ניתן להביט על הסכם השלום משנת 1994 בין ישראל לממלכה ההאשמית הירדנית, אשר מאכלסת בתוכה פלסטינים רבים, שניהם הסכמים שלמרות הכל שרדו פעילות טרור פלסטינית רצחנית ומשברים רבים לאורך שנים. כעת עם הכניסה לעידן ״הסכמי אברהם״, נוצרת הזדמנות חדשה לשיתוף פעולה – בייחוד על רקע האיום מצד הרפובליקה האסלאמית של איראן – לעמוד יחד אל נוכח האתגרים אשר מציב לנו העידן המודרני. בתקווה, יוזמות טובות רבות יבואו בעקבותיה.
זוהי הזדמנות ייחודית לכולנו לעוף בבטחה על כנפי השלום.
יהא זכרו של אליהו דוד קיי ז״ל ברוך ונשמתו צרורה בצרור החיים.
