מיאמי, חופים מרהיבים, חול צהבהב, עצי דקל, מים כחולים-ירוקים, טבע מדהים. מי היה מאמין שזה יקרה?
עשרים וארבעה ביוני, 1:30 בלילה, רוב הדיירים בבניין שמפליין נמו בשנתם כשקרס הבנין כמו מגדל קלפים. בניין מרשים, 12 קומות בצורת אות L, בריכת שחיה יפיפיה, נוף מרהיב, חלק מפואר מקומפלקס מגדלי שמפליין הממוקמים על חוף האוקיינוס האטלנטי, בלב של שכונה יהודית גדולה. 136 דירות מהם קרסו 55 דירות. כל דירה שייכת למשפחה. כל משפחה, סיפור חיים. חיפושים אחר למעלה מ- 100 נעדרים עדיין נמשכים.
10 ימים אחרי ב-5 ביולי חלק מהבניין שלא קרס נהרס בפיצוץ מבוקר מחשש מקריסה עקב הוריקן מתקרב שעלול היה לגרום להרוגים בקרב צוותי חיפוש והצלה. מאות מחפשים חבושים בקסדה צהובה ווסט כחול מרימים אבן אבן על מנת למצוא מי מהנעדרים. גם אותם שהצליחו להינצל בנס מהתמוטטות הבנין מוצאים עצמם ללא בית, ללא קורת גג, ללא כל הפרטים, החפצים שמרכיבים את מה שנקרה "חיינו". כל אותם דברים שכל כך ברור לנו שקיימים סביבינו עד שהם נלקחים מאיתנו בבת אחת.
אסון נורא ואיום הגורם לחוויה של חוסר וודאות בכל תחומי החיים אקזיסטנציאליסטית (חיים או מוות), פיזית, כלכלית, מנטלית עבור אותן משפחות שנותרו בכאב נוראי וכמובן, לניצולים. עולות שאלות כמו מה קרה? איך זה שבניין פשוט התמוטט? מדוע זה קרה? האם אפשר היה למנוע זאת? רגשות אשם של בני משפחה שנותרו שמא היה בידיהם, איכשהו, למנוע אסון. בכל דירה גרו אנשים בודדים, משפחות. כל דירה, עולם ומלואו. מזוגות ובודדים, צעירים או מבוגרים שגרו בבניין שנים רבות, צעירים עם ילדים, אנשים שלא גרו בבנין ודווקא באותו ערב בחרו בחירה טרגית להישאר ללון בו. מספרים שדיירי הבניים הכירו היטב אלו את אלו והשכנות הייתה חלק מההוויה. הסיפורים מצמררים. זוג שבחר דווקא באותו ערב לנסוע ולהישאר אצל חברים עד שעות הלילה המאוחרות וכך ניצל. משפחה שיש לה דירה בבנין ודחתה את הנסיעה לשם ל-4 ביולי וכך ניצלה לעומת אלו שעמדו לעזוב ולנסוע בסוף חודש יוני וכבר לא יוכלו לנסוע יותר. כל דירה והסיפור האישי הפרטי שלה.
עולות שאלות קשות של בני משפחות הנעדרים, האם הם ימצאו חיים? ואם לא, האם אי פעם נוכל להביאם לקבורה? מי מכם, שחווה מוות של בן משפחה, חבר או מכר יודע עד כמה חשובים בתהליך האבל וההתאבלות הלוויה, שבעה ואותו קבר פיזי אליו ניתן להגיע בעתיד. להיות משפחה של נעדר יכול להיות מייסר. גזירה להישאר זמן ארוך מאוד בין תקווה שמא ימצא, ליאוש. אחת המשפחות שיקירה נעדר, עדין בחרה כבר בשבוע שעבר להכריז על ילדה כמת ולשבת שבעה למרות שגופתו טרם נמצאה כדרך התמודדות עם האסון הנורא שפקד אותם.
חוסר וודאות אקזיסטנציאליסטית, פיזית, כלכלית ומנטלית טומן בחובו גם חשש של כל מי שמסביב. דיירים בבניינים רבי קומות הקרובים לחוף פוחדים מאוד שמא זה יקרה גם בבניין שלהם ומה יבוא על גורלם.
החששות וחוסר הוודאות עלולים לגרום לחרדה ודיכאון של ממש.
הפסיכולוג אריק פרום, מראשי הזרם הפסיכולוגי הומניסטי סבור כי המשימה שעלינו לשים לעצמנו היא לא רק לחוש בטוחים, אלא גם להיות מסוגלים להתמודד עם חוסר וודאות.
מה ניתן לעשות וכיצד ניתן להתחזק במציאות כל כך מעורערת?
ראשית תמיכה, תמיכה ושוב תמיכה. לתת למשפחות שנותרו, לניצולים תחושה שהם אינם לבד.
ההקשבה ותחושת הביחד אינה יכולה להחזיר את המתים או הנעדרים אבל מחזקת את המשפחות ומעניקה תחושה כאילו, "כולנו בסירה אחת".
ארגוני התנדבות שונים פתחו במבצעים של משלוחי אוכל טרי יום יום, איסוף בגדים, כספים ושרותים של תמיכה נפשית להקל על המשפחות. נפתחו גם מרכזים שונים עם מתנדבים שמתחלפים במהלך כל יום ושם יכולות משפחות הנעדרים לשבת ביחד, לאכול ולשתות ולחזק האחת את השניה.
חשוב לתת לניצולים המעטים מהבנין ולבני המשפחות אפשרות לספר על הרגשות והחוויות שלהם. המטרה היא להקשיב באמפתיה וללא שיפוטיות. לתת לאדם לספר את כל הסיפור שוב ושוב, לפרטי פרטים. לספר עוד פעם ועוד אחת את כל מה שקרה, כל מה שחווה. לא לתקן, או להפריע בשטף הדיבור. החזרה על הסיפור עוזרת לעבד את החוויה הקשה ומעניקה חוויה של שליטה מסוימת במצב של אובדן שליטה.
אחד הכלים המשמעותיים יהיה לתת לאדם לספר את סיפורו ולציין בפניו כי זה נורמלי וטבעי. ההכרה, VALIDATION היא חיונית בכדי לחוש את כל הרגשות הקשים של כעס, בלבול, כאב חד, אכזבה, פחד, הלם, שמחה שניצל או כל רגש אחר. לציין בפניו שהוא חווה כרגע קושי וזה טבעי.
בהקשר למצבי אסון וטראומה יש לשנן את את המושג והמשמעות של חוסן נפשי Resilience , המהווה גורם מגן. חוסן נפשי הינו תהליך דינמי הכולל את היכולת שלנו להתמודד ביעילות עם מצבי אסון, מצוקה וכאב כך שמצד אחד לא נכחיש את המצב ומצד שני לא נייצר סיטואציה של חוסר אונים וייאוש.
חוסן נפשי אינו תכונה מולדת בלבד, אלא יש לנו אפשרות לפתח אותו במהלך חיינו דרך תמיכה משפחתית וחברתית, אוירה חמה ותומכת, מיקוד על חיזוק החלקים בהם יש לנו שליטה בחיינו גם בסיטואציה כמו האסון הנורא של קריסת הבנין בה לא היתה לדיירים כל שליטה בחייהם. תוך כדי שיחה, לנסות ולמצוא יחד עם האדם שניצל גם "מה כן הצליח לעשות" בסיטואציה הנוראית שחווה. למשל כשהתעורר בלילה עם רעש הנורא וניסה לברוח מהבית ולרוץ למטה דרך חדר המדרגות וגילה שהמסדרון מביתו התמוטט ואין לא כל דרך להימלט ואיך גילה תושיה וכוחות נפש ורץ למרפסת הבית וצעק צעקות חזקות לצוות ההצלה למטה וכך הצליח להינצל ולרדת בעזרת מנוף ממרפסת הבית.
לא רק מי שהיה בבניין או הקרובים האם אלו שיחושו כך. כל מי שחי בסביבה עלול לקחת את הדרמה הזו ללב, לחשוש לחייו ולמשפחתו ולכן כל אחד מאיתנו עלול לחוות את התחושות הללו בעקבות האסון. כאשר אנחנו רואים בעצמנו או אחרים סימנים קיצוניים של חוסר שינה, הימנעות מאכילה, התפרצויות זעם, שיחות על רצון לא לחיות ועוד מומלץ מאוד לפנות במהירות לייעוץ מקצועי.
השליטה שלנו במצבים שונים בחיינו מוגבלת. כיצד יכולה הייתה אותה אמא, שבוודאי הלכה לישון רגועה, לדעת שהיא לא תראה יותר את בנה שנשאר באותו ערב לישון בבטחה בבית של חברתו במקום לנסוע הביתה. ג׳ון לנון כתב את המשפט המפורסם באחד משיריו שבדיעבד היה נכון גם לגביו באופן אישי "החיים זה מה שקורה בזמן שאתה עסוק בלתכנן תוכניות אחרות״.
ד"ר נטע פלג-אורן, פסיכותרפיסטית, בעלת קליניקה פרטית לייעוץ אינדיבידואלי, זוגי ומיינדפולנס , מיאמי פלורידה npelegoren@gmail.com
