השבוע נערך בירושלים טקס חגיגי עם מאות משתתפים, צעירים יהודים מעשרות מדינות מרחבי תבל. בהתאם להנחיות הבריאות הנוקשות של ממשלת ישראל, הגיעו הצעירים היהודים מצפון אמריקה, אירופה, מדינות ברית המועצות לשעבר, דרום אפריקה, אוסטרליה, פנמה, קוסטה-ריקה, אורוגוואי, טורקיה, אוזבקיסטן ועוד ל״מסע״ השמונה עשרה של מורים מהתפוצות לישראל.
ארגון מסע, מיסודן של הסוכנות היהודית וממשלת ישראל, מוביל מדי שנה לישראל בין 11 ל-12 אלף צעירים יהודים מ-60 מדינות ברחבי העולם, במטרה ללמוד, ללמד, להתמחות או להתנדב בישראל לתקופות של בין 4-10 חודשים. ב-18 השנים מאז הוקם הארגון, מעל ל-170 אלף משתתפים לקחו חלק בתוכניות ומתוכם 30% בחרו לעלות לישראל.
באופן מפתיע, על אף משבר הקורונה וסגירת שעריה של ישראל, חל גידול משמעותי של 153% בביקוש לתוכנית הקריירה של הארגון והשבוע החלו אלפי יהודים מארה״ב ומדינות נוספות בתכנית קריירה מיוחדת.
תכנית "מסע מורים", שמוביל הארגון בשיתוף משרד החינוך תלווה מורים בינלאומיים בבתי ספר בארץ עד סיומה של שנת הלימודים הנוכחית. לאחר שהממשלה אישרה מתווה מיוחד לשם כך, הגיעו בספטמבר האחרון לישראל 160 צעירות וצעירים יהודים ממדינות דוברות אנגלית (ארה"ב, קנדה, בריטניה והודו) על מנת להשתתף בתכנית שמטרתה הנגשת האנגלית המדוברת בקרב תלמידים ב-100 בתי ספר בפריפריה החברתית והגאוגרפית של ישראל.
כלל המשתתפים בעלי תארים אקדמיים וחלקם אף בעלי הסמכה להוראה. לאורך השנה יעברו הכשרה מקצועית לצורך היכרות עם מערכת החינוך הישראלית וישתלבו כמורים בכפרי נוער ובתי-ספר יסודיים ברחבי הארץ.
מלוס אנג'לס באהבה
ג'יזל ניסנבאום, 22, מלוס אנג׳לס, היא אחת מתוך 160 המורים שהגיעו לארץ. ״לאורך השנים נהגתי להגיע לישראל בכל שנה לבקר את המשפחה, אבל אף פעם לא נשארתי לאורך תקופה ארוכה כדי להתחבר לשורשים ולהכיר את הארץ באופן עמוק יותר״, היא מספרת בראיון ל׳ידיעות אמריקה׳. ״התוכנית של מסע-מורים מעניקה לי את ההזדמנות. פרט לכך, אני אוהבת לטייל בעולם. עשיתי תכנית חילופי סטודנטים של 12 מדינות בתוך 4 חודשים. לימדתי אנגלית באפריקה במשך 3 שבועות והתחברתי לזה. היו שם אתגרים רבים, החל מרמת הגינה ומקלחות ועד כלים לימודיים, אבל זו בהחלט הייתה חוויה משמעותית עבורי ואני שמחה לחזור עליה בישראל״.
עם התרופפות הקשר בין ישראל לארה״ב בשנים האחרונות, ג׳יזל מאמינה שזו עוד הזדמנות לחיבור וחיזוק הקשר: ״זו הזדמנות חשובה. גם ניו-יורק וגם לוס-אנג'לס מאוכלסות ביהודים למכביר, וגם בישראלים. אבא שלי ישראלי והוא שילב כל כך הרבה מהתרבות היהודית והישראלית בחיי. כשהשתתפתי במחנה קיץ יהודי בצפון קליפורניה – הכרתי הרבה ישראלים שגויסו לעבודה שם. אני ממשיכה להיות איתם בקשר. מהר מאוד הבנתי שמעבר למשפחה, אני שייכת לקהילה יהודית-ישראלית עוד לפני שהגעתי לישראל״.
על ישראל, בינתיים, למדה לא מעט: ״הרבה דברים מסקרנים בישראל. כבר למדתי שכל עיר בישראל זה עולם אחר. למרות שישראל מאוד קטנה היא יותר מגוונת מבחינת החוויות שיש לה להציע. אני מרגישה בתל-אביב שאני מאוד מכירה ומתחברת אליה, אבל חיפה, ירושלים, בת ים וראשון לציון - כל הערים האלו נמצאות במרחק זעום ומציעות חוויות אחרות לגמרי. המדינה כה קטנה מצד אחד, אבל כה מורכבת ומגוונת מצד שני״.
ההזדמנות לעבוד עם הדור הצעיר בישראל הפכה לאתגר הדדי: ״מאוד רציתי אבל חששתי להגיע לישראל בגלל הילדים. חששתי איך זה יעבוד ביני לבינם, כי אני לא מבינה עברית והם לא מבינים אנגלית. אז בהחלט אפשר להגיד שזה הרבה יותר מאתגר עבורי מיתר חברי לתוכנית. אבל ברגע שמצליחים לתקשר ולהבין - אנחנו מרגישים תחושת סיפוק אמיתית. אני עובדת יחד עם עוד משתתף בתכנית והוא ממש מגשר ועוזר לנו להתחבר״.
היא מקווה ללמד את ילדי ישראל קצת מהתרבות אותה היא מביאה מאמריקה: ״למדתי כל כך הרבה מהתלמידים שלי. אני ניגשת לשנה הזו בראש פתוח ורוצה לצאת מחוץ לאזורי הנוחות שלי ולומר "כן" להכל. את התלמידים שלי, מעבר לאנגלית, הייתי רוצה ללמד להיות עם ראש פתוח, שלהיות שונה, זה לא אומר לא נכון. זה פשוט אומר שונה. בנוסף, הייתי רוצה להקנות להם להקנות כישורים להבין שונות תרבותית ולהבין טוב יותר את העולם כולו״.
את תחושת השונות היא מכירה היטב: ״בגיל 10, באמצע שיעור מתמטיקה, איבדתי בבת אחת את השמיעה לחלוטין. עם הזמן למדתי את שפת הסימנים והושתל לי מכשיר מיוחד שמתחבר ישירות למוח ומאפשר לקלוט איתותים, לשמוע צלילים, במקביל עם קריאת שפתיים משלימים לי את התמונה. כך אני יכולה להבין את השפה ולדבר כמעט בלי בעיה, אם כי בתקופת הקורונה הדבר נהיה קשה יותר בגלל המסכות – לא רואים שפתיים. בנוסף״, היא מתארת, ״במשך 4 שנים עבדתי ב"קו חם" לאנשים שנוטים להתאבדויות. התפקיד שלי היה להחזיק את האנשים האלו מספיק על זמן על הקו כדי שהמשטרה תספיק להגיע ולמנוע מהם להתאבד. היה מאוד קשה להתנתק מהסיפורים של האנשים. עשיתי תואר בפסיכולוגיה ולמקצוע הזה כיוונתי, אבל החלטתי לשנות מסלול והנה אני כאן, בישראל״.
מאפגניסטן לכיתה הישראלית
רוס קייזר, 33, הוא בוגר טרי של התכנית אותה השלים בחודש יולי האחרון. כיום הוא עוסק בגיוס ועידוד של צעירים נוספים מהתפוצות להגיע לתוכניות ארוכות טווח בישראל.
במשך 6 שנים שירת קייזר כלוחם ביחידה מיוחדת בצבא האמריקאי. את מירב השירות הצבאי בילה בשכונות העוני של בירת אפגניסטן מול קיני הטרור של הטליבאן, בעשרות מבצעים עליהם הוא ממעט לדבר. הוא גדל במרילנד, וושינגטון DC, בסביבה נוצרית וללא מודעות לזהותו היהודית. יום אחד בבסיס האם שלו בעיר קאבול, הגיע רב להרצאה בפני החיילים. רוס נזכר לפתע שבגיל 5 הוא חגג את חנוכה, והרב הציע לו לעשות בר מצווה בשדה הקרב ואף לעלות לתורה. מאז החל רוס במסע עמוק להבין את שורת יהדותו.
לפני כמה שנים הוא משתחרר מהצבא, אורז תרמיל וקונה כרטיס טיסה לישראל. אחרי טיול קצר בארץ הוא מבין שזה לא מספיק לו ומחליט להירשם לתכנית מסע מורים למשך שנה שלמה, במסגרתה הוא לימד אנגלית בבית ספר יסודי בירושלים. ״במשך שנים עשיתי את מה שחשבתי שנכון וצריך לעשות״ הוא מספר על ההחלטה המפתיעה להגיע לישראל. ״שירתתי בצבא, מצאתי את העבודה הנכונה, מצאתי דירה יפה וקניתי אוטו. כשבאתי למסע הבנתי שזאת ההזדמנות לעשות את מה שנכון עבורי. להגיע ולהתחבר. להכיר את האנשים, להתחבר למורשת, להעמיק את הזהות שלי. הגעתי כי חשבתי, וצדקתי, שכאן ארגיש חיבור אמיתי לזהות שלי״, הוא מתאר. ״באתי ללמוד על המדינה ובעיקר על האנשים. ללמוד איך אפשר לפגוש מישהו ברחוב והוא ילמד אותך משהו, יזמין אותך לארוחת שבת. לא הבנתי למה כולם נחמדים ופשוט הבנתי שזו התרבות של הישראלים. אני בהחלט יכול להגיד שהשגתי את מה שרציתי בזה שבאתי - נשארתי כאן״.
כיום קייזר מגייס צעירים יהודים מארה״ב על מנת להעמיק את החיבור הציוני והיהודי שלהם לארץ. את הקשר של ישראל וארה״ב הוא מוקיר: "אני חושב שמדובר בבעלי ברית עם קשר נפלא, לשני הצדדים יש הרבה מאוד מה להרוויח מהקשר הזה וזה גם מקדם את מדינת ישראל."
מוצאים את עצמם מחדש
"אני מברך על המגמה המשמחת של צעירי התפוצות להגיע לישראל, על אף אתגרי הקורונה בשנה האחרונה. זוהי הפעם הראשונה שיהדות התפוצות חוגגת יחד, פנים אל פנים כאן ישראל, באירוע הנרחב ביותר מתחילת מגפת הקורונה״, מספר מנכ״ל ארגון מסע, עופר גוטמן . ״הגעתם של אלפי המשתתפים זו השנה ה-18 לישראל, מהווה הבעת אמון עמוקה של הקהילה היהודית הבינלאומית בחוויה משמעותית בישראל. במהלך התקופה בה המשתתפים ישהו בארץ, הם יזכו לחוות את הישראליות ולהיטמע כחלק אינטגרלי בחברה שלנו״.
גוטמן מספר שבשנה האחרונה נמדדה עלייה של 153% בדרישה לתכניות הקריירה של הארגון. ״הקורונה שינתה הרבה דברים בעולם ובייחוד גרמה לאנשים לחשוב על הקריירה שלהם ועל ההזדמנויות שלהם בחיים. אנשים רבים פוטרו מעבודתם בעקבות ההשפעות הכלכליות של המגיפה, והם מחפשים כיוון. תעשיות שלמות קרסו ואילצו אותם לחשב מסלול מחדש. אנחנו נותנים מענה לאותם אנשים לגלות את עצמם מחדש, לקבל כלים וכישורים נוספים בתחומי תעסוקה מגוונים בשילוב החוויה הציונית. הם זוכים להגיע לישראל חוף מבטחים מבחינת נגיף הקורונה בעקבות מבצע החיסונים המוקדם, והם מוצאים את עצמם מחדש באומת הסטארט-אפ״.
ובכל זאת, האתגר במעבר בין מדינות בתקופת גלי הקורונה הייתה מאתגרת: ״אתגרי הקורונה תפסו נפח משמעותי בקרב המשתתפים הפוטנציאליים שלנו. רבים מהם חששו בנוגע להגעה לישראל, ועלו תהיות כיצד יצליחו להשתלב בצל מציאות הקורונה שהשתנתה מרגע לרגע. השקענו רבות במאמצי הסברה והענקת תמיכה וביטחון בים אי הוודאות שנוצר כאן. עצם העובדה שאותם הצעירים הם כמעט היחידים שהורשו להיכנס לישראל, להתחסן כאן ואף לעבוד כאן – הם למעשה קיבלו תעודת ביטחון שמדינת ישראל רואה בהם נכס ומאמינה בערך שלהם לתרומה לחברה״.
כמי שאמון על חיזוק הקשר בין יהדות ישראל ליהדות ארה״ב והתפוצות גם גוטמן מודה שהשנתיים האחרונות היו לא פשוטות: ״ההגעה הפיזית לישראל היא נדבך חשוב מאוד בקשר שבין יהודי התפוצות לישראל. עצם העובדה שבשנתיים האחרונות לא כל יהודי יכול היה פשוט לעלות על טיסה ולבקר בישראל, היוותה אתגר לא פשוט עבור הקשר הזה. בד בבד, האחריות הקהילתית בתפוצות גדלה מאוד בתקופה הזו. למדנו שוב שברגע שאתה שייך למשהו גדול ורחב ממך, יש בזה משהו מאחד ומלכד. לכן״, הוא מסכם, ״אני חושב שהקשר של הקהילות התחזק ומשכך גם החיבור לישראל, גם אם הפרקטיקה של זה היתה קשה יותר״.
פורסם לראשונה: 05:16, 29.10.21
