בניו יורק הוקם לפני שנים רבות ארגון איל"ר, המייצג את היהדות העולמית בתביעות להשבת רכוש יהודי באירופה (למעט גרמניה ואוסטריה). הארגון הוקם על ידי ארגונים יהודיים עולמיים מובילים למען השבת רכוש יהודי וחשוב לא פחות, הוא הוקם גם על מנת להזכיר לעולם כי הגיעה העת לתקן את העוולות החומריות האדירות שנגרמו ליהודי אירופה במהלך השואה.
בימים אלו מוביל איל"ר את המאבק סביב החוק החדש שפרסמה פולין ועורר סערה גדולה בישראל, לפיו ימנעו תביעות להשבת רכוש מפולין.
שבת, 14 באוגוסט, היה יום עצוב לצדק ולשלטון החוק, כאשר נשיא פולין דודה חתם על החוק שמנסה להפוך השבת רכוש או קבלת פיצוי לבלתי אפשריים לכל הבעלים לשעבר של רכוש פולני שרכושם נגזל באופן בלתי חוקי בעידן הקומוניסטי ונשאר במדינה עד היום. במסגרת החוק המקומם, פולין מנסה לומר לעולם - אם מעכבים עשיית צדק במשך מספיק זמן, ניתן להפנות עורף להיסטוריה מבלי לשאת באחריות וליהנות בהווה מפעולות הקומוניסטים בעבר.
החוק פורסם ברשומות של פולין ב-16 באוגוסט ויכנס לתוקף שלושים יום בלבד מיום פרסומו. היום שבו יכנס באופן רשמי לתוקפו יהיה ביום הכיפורים, היום הקדוש ביותר בלוח השנה היהודי.
מאבק אישי לצדק
החוק החדש הוא מכה קשה לניצולי שואה, צאצאיהם ואזרחים פולנים אחרים, הנאבקים במשך עשרות שנים לעשות צדק בגין רכוש שהולאם שלא כדין על ידי המשטר הקומוניסטי הפולני.
ניצול השואה האמריקאי נורמן טריסק-פריימן ודוד קוטק הישראלי, דור שני ושלישי לניצולי שואה, הם רק שניים מכל אותם ניצולים וצאצאיהם שמאבקם האישי לצדק יושפע על ידי החוק הפולני החדש.
לפני שפרצה השואה והגרמנים פלשו לפולין ב-1 בספטמבר 1939, נורמן חי בוורשה וזוכר ילדות מאושרת ושמחה. הוא היה מקובל בבית הספר וסבבו אותו הרבה חברים. באופן טרגי, הכל השתנה כאשר הנאצים פלשו לפולין. נורמן שרד את זוועות מחנות הריכוז, אולם רבים מבני משפחתו נרצחו בשואה ובית משפחתו וחפציהם נגנבו באכזריות, כשהרכוש נשאר בפולין עד היום. נורמן הוא כיום בן 90 ומתגורר בפלורידה. הוא נאבק במשך שנים להשיב את רכוש משפחתו. אף על פי שיש ברשותו שטר בעלות על שני בנייני דירות שבהם גדל ואשר היו בבעלות סבו וסבתו, פולין אינה מכירה בכך שהוא הבעלים החוקיים.
כאשר גדל דוד קוטק, הוא למד על השואה ועל מוצאו הפולני מצד אביו וסבו, שהיו כלואים במחנה העבודה בונצלאו, לפני שעלו בסופו של דבר, לישראל. הוא גם שמע סיפורים על הנגריה וחנות הרהיטים של סבו, אותם עסקים משגשגים שהיו בבעלות המשפחה מאז תחילת המאה ה-20. נכסים אלה נתפסו על ידי הנאצים ומאוחר יותר הולאמו על ידי המשטר הקומוניסטי הפולני. לפני כ-15 שנה, דוד שכר את שירותיו של חוקר פרטי וגילה את התיעוד שמוכיח שמשפחתו היא הבעלים של מספר נכסים בסוסנוביץ.
כעת ייתכן שנורמן ודוד לעולם לא יוכלו לקבל חזרה את רכושם או לקבל פיצוי הוגן. על פי החוק החדש, תביעות כמו של נורמן ודוד שנשארו תלויות ועומדות במערכת המשפט הפולנית במשך שנים ועדיין לא יושבו, צפויות להימחק ללא קבלת פיצוי.
לפני 12 שנים, בוועידת פראג, הצטרפה פולין להצהרת טרזין 2009 בנושא נכסים מתקופת השואה יחד עם עוד 46 מדינות. היא התחייבה לטפל בתביעות על רכוש פרטי של קורבנות השואה בצורה הוגנת, מקיפה ושאינה מפלה וזאת בתהליך מהיר, פשוט, נגיש ושקוף שאינו מכביד או יקר מדי עבור תובע יחיד.
צדק היום
לפני קצת יותר משנה, מחלקת המדינה האמריקאית פרסמה דו"ח פורץ דרך לקונגרס שכותרתו "צדק היום לניצולים שלא פוצו" (JUST), ואשר בין ממצאיו העיקריים נאמר, כי פולין היא המדינה היחידה שחברה באיחוד האירופי אשר לא חוקקה חקיקה מקיפה להשבת רכוש פרטי למרות סוגיות משמעותיות בנוגע לרכוש מתקופת השואה. ממשלת ארצות הברית הפגינה מחויבות בלתי מתפשרת ואמרה כי יישוב סוגיות של השבת רכוש מתקופת השואה נמצא גבוה בסדר העדיפויות שלה, ומוקדם יותר השנה הנשיא ביידן הבטיח, כי "ארצות הברית תמשיך לחתור לצדק למען ניצולי שואה ויורשיהם". כמה ימים לפני ההצבעה המתוכננת בסיים הפולני, יו"ר בית הנבחרים האמריקאי, ננסי פלוסי, וחברי קונגרס נוספים שלחו מכתבים דו-מפלגתיים שבהם הביעו את התנגדותם הנחרצת לחוק אל יו"ר הסיים הפולני, אליזבטה ויטק, בבקשה שתמשוך את הצעת החוק.
מיד לאחר ההצבעה, מזכיר המדינה האמריקאי אנתוני בלינקן הביע חשש עמוק וקרא לנשיא דודה שלא לחתום על החוק ולא לאשר אותו באופן סופי. הוא הדגיש: "נדרש חוק מקיף ליישוב תביעות רכוש שהוחרם כדי לספק מידה של צדק לנפגעים. חוק כזה יועיל לאזרחים פולנים רבים, וכן לאנשים שנאלצו לעזוב את פולין במהלך מלחמת העולם השנייה ואשר לאחר מכן הפכו לאזרחים של מדינות אחרות. עד לחקיקת חוק כזה, אסור שהדרך לפיצוי תהיה חסומה בפני תביעות חדשות או בפני מי שהחלטות בגינו תלויות ועומדות בבתי דין מנהלתיים".
רפובליקנים ודמוקרטים מאוחדים נגד החוק הפולני
כאשר הצעת החוק עברה לסנאט הפולני ביולי, 12 סנטורים אמריקאים בולטים, בהובלת הסנאטורים תמי בולדווין ומרקו רוביו, בחנו את החוק ושלחו מכתב לנשיא דודה שקרא לו "ללחוץ למשיכת החוק מהסנאט הפולני, אבל אם החוק יעבור להטיל עליו וטו", כדי להפגין את התנגדותה הברורה של פולין לפשעים שביצע הממשל הקומוניסטי.
בנוסף, מנהיגים בינלאומיים רמי דרג גינו גם הם את החוק. ראש ממשלת ישראל נפתלי בנט כינה את חתימתו של הנשיא דודה על החוק "החלטה מבישה וזלזול מחפיר בזכר השואה", ואמר כי "פולין בוחרת להמשיך לפגוע במי שאיבדו את עולמם". שר החוץ יאיר לפיד אמר כי הורה לממונה על ענייני השגרירות בוורשה לחזור מיד לישראל, וכי השגריר החדש לפולין, שאמור היה לצאת לוורשה, יישאר בארץ.
פולין, כמובן, אינה אחראית למעשיה של גרמניה הנאצית במהלך השואה. אולם, על פולין לתקן את העוולות שביצע המשטר הקומוניסטי שלה לאחר מלחמת העולם השנייה, אשר המשיך את הנזק שגרמו הנאצים לקהילות היהודיות.
עם זאת, לא מדובר כאן בנכסי דניידי שנלקחו מחוץ למדינה על ידי גרמניה, אלא בנכסי דלא ניידי השייכים לאזרחים פולנים בהווה ובעבר שהולאמו בצורה מסיבית על ידי המשטר הקומוניסטי לאחר תום המלחמה ואשר נשארו בפולין עד היום.
פולין אחראית להשיב או להעניק פיצוי הוגן לקורבנות ולמשפחותיהם על רכוש פרטי אשר נטמע מאז בכלכלה הפולנית. יותר משלושים שנה לאחר נפילת הקומוניזם, פולין עדיין נהנית מרכוש שנגזל שלא כדין, ועד היום לפולין אין חקיקה לאומית מקיפה לטיפול בסוגיה זו. מדיניות ההלאמה שאפשרה להפקיע נכסים אלה מבישה כלפי יהודים ולא יהודים באופן שווה.
עבור ניצולי השואה, השבת רכוש או פיצוי על רכוש היא עניין של צדק והגינות. זוהי הכרה בהרס משפחותיהם והזדמנות להחזיר ולהתחבר מחדש לפחות לחלק קטן מהחיים ומהתרבות שנלקחו מהם באכזריות.
סוגייה זו לא תיעלם. ניצולי השואה, צאצאיהם ואזרחים פולנים אחרים, שנאבקים במשך עשרות שנים להשיג צדק בגין רכוש שהולאם שלא כדין על ידי המשטר הקומוניסטי הפולני, לא ייכנעו. ללא עשיית צדק בנוגע למה שקרה בעבר, לא תהיה ודאות משפטית למי שסוחר ברכוש גנוב זה בעתיד.
גדעון טיילור הוא יו"ר הפעולות בארגון היהודי העולמי להשבת רכוש (איל"ר), ונשיא הוועידה של תביעות יהודיות חומריות מגרמניה (ועידת התביעות)
