כותבים מחוף אל חוף

דבר העורך,
השבוע במדור, עוד יצירות שמתמקדות בהתמודדות עם החיים.
לכבוד ועידת גלזגו, שדנה במשבר האקלים, אני רוצה להקדיש את החודש הקרוב לשירת טבע ואקולוגיה. בשבוע האחרון, נקלעתי לשיח עם המשורר והמבקר אילן ברקוביץ', שעל אף היותו שנוי במחלוקת, אין ספק כי הוא מקדיש את רובו ככולו לפרסום והטמעת השירה הישראלית והעברית החדשה. הוא שאל אותי מתי אפרסם "משוררות צעירות טובות". 
מלאכת הליקוט שלי למדור אינה רק פסיבית, אלא גם אקטיבית, וישנם יוצרים שאני מעריך ופונה אליהם בבקשה ליצירות, אבל עוד לא קרה שיש איזשהו יוצר או יצירה שדחיתי קטגורית. 
אתם ואתן מוזמנים לשלוח לי יצירות בכל ז'אנר ובכל נושא ואולי מה שתשלחו יהיה הכפתור שממנו אתפור את החליפה הבאה. 
מומלץ לשלוח יצירות בנושאים בהם נעסוק בשבועות הקרובים: אקולוגיה, הורות, שיגעון וצבא ל-Ynetwriters@gmail.com ומבטיח לענות לכל פנייה.

 
 קמה שיר
 
כָּל הָרְגָעִים שֶׁלָּךְ נִלְקָחִים מִמֶּנִּי.
שְׂעָרֵךְ הַצּוֹמֵחַ וְהַתַּלְתַּל הַקּוֹפֵץ
חִיּוּכֵךְ הַגֵּאֵה כְּשֶׁאַתְּ מַצְלִיחָה
תּוֹבָנָה פְּעוּטָה שֶׁנִּשְׁלַחַת מִפִּיךְ אֶל הָעוֹלָם הַגָּדוֹל –
כָּל הָרְגָעִים שֶׁבָּהֶם אֵינִי מַצְלִיחָה לִהְיוֹת.
הָיִיתִי יְכוֹלָה לְהִתְבּוֹנֵן בָּךְ שָׁעוֹת
אֲבָל אֲנִי עֲיֵפָה.

אני אפילו לא מחייכת / קמה שיר

מָה שֶׁמֵּצִיק לִי מְאוֹד זֶה
שֶׁאֲנִי אֲפִלּוּ לֹא מְחַיֶּכֶת.
לֹא מְחַיֶּכֶת.
גַּם זֶה נִלְקַח,
ועַכְשָׁו אֲנִי אִמָּא שֶׁלֹּא מְחַיֶּכֶת.
רַק סוֹחֶבֶת רַגְלַיִם וְיָדַיִם מִפֹּה לְשָׁם
מְכִינָה אוֹתָהּ אֲרוּחַת הָעֶרֶב
מְהַנְהֶנֶת לְ"אִמָּא, תִּרְאִי"
וְכָל הַלְּחָיַיִם שֶׁלִּי נִמְשָׁכוֹת לְמַטָּה
בְּכוֹחַ הַמְּשִׁיכָה.
גַּם אֲנִי רוֹצָה לְהִמָּשֵׁךְ לְמַטָּה
לְהִשָּׁכֵב לְמַטָּה
גַּם אֲנִי רוֹצָה לְהִמָּשֵׁךְ.
פַּעַם נִמְשַׁכְתִּי
לְצַיֵּר עִם הַבָּנוֹת, לְבַשֵּׁל, לֶאֱכֹל.
פַּעַם נִמְשַׁכְתִּי לַגֶּבֶר שֶׁלִּי.
 
קמה שיר - אישה, משוררת, פסיכולוגית קלינית, בעלת תואר ראשון בספרות עברית, אמא. שני השירים מתוך ספרה "אין קווים מפרידים" (הוצאת קתרזיס, 2021) כמו כן ערכה עם יואב גלבוע את האנתולוגיה "בגדות האפשר" (2021) שראתה גם היא אור בהוצאת קתרזיס, והספר "אישה – ילדה, גבר – אישה (2020)


הפלא מסרב למות / הרצל חקק

הָרַחַשׁ הַזֶּה שֶׁל הַפֶּלֶא
נִים וְלֹא נִים, מֵעֵבֶר לָעֲנָנִים,
נִשְׁמַת יֶלֶד מֻכָּה וְנֶחְבֶּלֶת
בֵּין גַּלְגַּלֵּי חֲלוֹם מְשֻׁנָּנִים.
קֶצֶף שָׁמַיִם, רֵיחַ שֶׁמֶן מְכוֹנוֹת,
מַחֲנִיק, אַךּ נַפְשׁוֹ שָׂשָׂה לְהִתְעַנּוֹת.
כַּמָּה סַקְרָנוּת בְּנֶפֶשׁ יֶלֶד, עַד בְּכִי.
מַמְשִׁיכָה כְּאָסוֹן אֶל הַקֶּסֶם הַנִּצְחִי.
אֵלָיו הַצַּמְצַם בִּקְלוֹז אַפְּ, זוֹ דְּמוּתוֹ.
אָמָּנוּת הַתַּצְלוּם בְּצֶבַע, טֶבַע בִּמְנוּחָה.
מְפַרְפֶּרֶת צִפּוֹר סוֹעֶרֶת, אַיֵּה נִשְׁמָתוֹ.
בִּתְמִסָּה הָאֱמֶת כְּכָנָף הִתְהַפְּכָה:
זוֹ לֹא צִפּוֹר, זֶה יֶלֶד שֶׁרָצָה תֹּהוּ, צֹפֶן,
צָנַח מִמְּרוֹמֵי הַהַשְׁרָאָה, בְּשִׂיא הַדֹּפֶק.
יֶלֶד וְנַפְשׁוֹ אַחֲרֵי הַפֶּלֶא בַּדְּרָכִים,
מַסָּע לְלֹא מָנוֹחַ, סִפּוּר בְּהֶמְשֵׁכִים.
כּחַלוםֹ בִּעוּת, מֵרוֹץ אַחַר הַהִשְׁתָּאוּת,
רָעָב רוֹטֵט, שׁוֹתֵת, 
רָץ אֶל הַנִּשְׂגָּב, לְלֹא לֵאוּת,
יֶלֶד שׁוֹחֵר בְּרִיאָה וְהַשְׁרָאָה,
יִסּוֹב כְּגַלְגַּל, וּלְמַעֲנוֹ דָּאָה, רָצָה,
אֲפִלּוּ לָמוּת.

התמונה המצמררת האחרונה של קית' סאפספורד (Keith Sapsford), שצולמה לגמרי במקרה, הפכה לאחת התמונות המפורסמות בהיסטוריה האוסטרלית. צילם את התמונה היסטורית צלם חובב בשם ג'ון גילפין (John Gilpin) שניסה את עדשת המצלמה כדי לתעד מעוף ציפורים. 
רק שבוע לאחר מכן, כאשר סיים לפתח את התמונות, הוא הבין את חשיבות התמונה שהייתה לו ביד -  זה היה ילד בן 14, שנפל למותו ממטוס. הוא תיעד לתומו טרגדיה נוראה, סיפור של ילד שהתמודד עם תאוות הפלא.
זה קרה לפני 50 שנה: הילד התחבא בתא הגלגלים של המטוס, וכל זאת בשל סקרנותו לגעת בסודות היקום. 
הוריו לקחוהו לסיור מסביב לעולם, וזה לא הרגיע אותו, הוא רצה להתמודד עם קסמי שמים וארץ. כשחזר מן הסיור ברחבי העולם, ברח מן הבית והתגנב לתא הגלגלים של המטוס. קית' התעקש לחזות בפלאי הבריאה.  זה הסתיים בכך ששילם בחייו.

ההתחלה שתשוב / הרצל חקק

תּוֹרַת הַחַיִּים מֵעֵבֶר לַחַלּוֹנוֹת. כֹּה
נוֹאֶשֶׁת הַשָּׂפָה לַעֲנוֹת. מְיַחֵלָה לְנֵס.
לְהַתְחָלָה. כְּכַלָּה, מְחַכָּה לְהִכָּנֵס.
הֲיַסְכִּין קִיּוּם  לְלֹא רַעַד הַיְּקִיצָה.
בּוֹכוֹת הַמִּלִּים לְיַד הַמְּחִצָּה, לִהְיוֹת
תְּפִלָּה, קֹדֶשׁ תֵּבָה, הַהַתְחָלָה.

נִיצוֹצֵי סְנֶה, הַגְּנִיזָה וְשִׁבְרָהּ, 
לְהִיָּרוֹת בְּלִי סֵתֶר, שְׂפַת אוֹרָה.
כְּבַלִּיסְטְרָה. מַפַּץ אֵשׁ נוֹרָאָה.
מֵאֵילֵי הַבְקָעָה. נַחְשׁוֹל הֲבָרוֹת,
יָם, מְאוֹרוֹת. הֲוָיָה מִשְׁתַּנָּה.
תּוֹרָה חוֹתֶרֶת, נְהִי דְּמָמָה,
שֹׁרֶשׁ קִיּוּמָהּ, מִי עוֹנָה.

הֲלֹא אָחַז הַחִיל, טֶרֶם תַּתְחִיל,
עֵת חִשְּׁבָה לָמוּת. הַשִּׁיר רוֹעֵד,
הַיֹּפִי וְהַחֹשֶׁן כְּבָר הָיוּ, וְהִתְיַתְּמוּ.
הָיוּ חַיֵּי נֶצַח וְנֶעֶלְמוּ. שֶׁבֶר, עִיִּים.
בַּחַלּוֹן נֶפֶץ כּוֹכָבִים, זְכוּכִיּוֹת
נִשְׁבָּרוֹת. הַיָּד רוֹטְטָה, חוֹלָה,
נוֹרֵאת הוֹד, נוֹרֵית לִהְיוֹת:
טֶרֶם קֵץ הֵן תִּיקַץ. לְבַקֵּשׁ, לְחַדֵּשׁ
תְּפִלָּה, לָתֵת סִכּוּי לְפֶלֶא הַתְחָלָה.

הרצל חקק, נולד בבגדאד יחד עם אחיו התאום בלפור (ששירו פורסם כאן בשבוע שעבר). עלה לארץ עם משפחתו ב – 1950. היה כתב של "הארץ שלנו" ו"מעריב לנוער" (1962 – 1966). חתן התנ"ך העולמי (יחד עם אחיו בלפור) ב 1965 לאחר שירותו הצבאי סיים בהצטיינות תואר ראשון ושני בספרות עברית ומקרא מטעם האוניברסיטה העברית. חבר באגודת הסופרים מ – 1982 ושימש בה בתפקידים שונים. 

אנשים יחד / חיה לוי

בּוֹאוּ לִישֹׁן אִתִּי
נִתְכַּסֶּה בִּשְׂמִיכוֹת עָלִים נֹאהַב אֶת הַחֲשֵׁכָה
נִהְיֶה אֲנָשִׁים יַחַד יְשָׁנִים מְחֻבָּקִים
פְּרָחִים צְהֻבִּים זְעִירִים יָשִׁירוּ לָנוּ שִׁיר עֶרֶשׂ
הַשֶּׁמֶשׁ תְּלַטֵּף אֶת הַשְּׂמִיכוֹת וּתְדַבֵּר
עַל כָּל דָּבָר בַּגּוּף הָאֶצְבַּע הַקְּטַנָּה הַכָּתֵף קַו הָאוֹר בַּמֵּצַח שֶׁלָּנוּ

מתוך "אחת חיה"
10 / חיה לוי

נִדְמֶה לִי שֶׁהַחַיִּים פַּעַם הָיוּ פָּחוֹת טוֹבִים
אֲנִי לֹא יְכוֹלָה בֶּאֱמֶת לָדַעַת כִּי אֲנִי לֹא בְּדִיּוּק אוֹתָהּ אִשָּׁה

אַחְרָיוּת יֵשׁ לִשְׁתֵּינוּ עַל אוֹתָם דְּבָרִים
אֲבָל גּוּף שׁוֹנֶה בְּתַכְלִית וְגַם נֶפֶשׁ

כְּאִלּוּ הַחַיִּים הִתְחַדְּדוּ
אֲבָל כַּנִּרְאֶה שֶׁהֶעָבָר דָּהָה

זוֹ אַשְׁלָיָה שֶׁנָּעִים לַחְשֹׁב עָלֶיהָ
כְּמוֹ לְנַסּוֹת לְהַבִּיט בְּאַף מִשְּׁנֵי צִדָּיו

אַחֲרֵי שֶׁכָּל מִינֵי דְּבָרִים כָּאֲבוּ מָצָאתִי מְנוּחָה
אֵיזוֹ שִׂמְחָה יֵשׁ בַּגּוּף כְּשֶׁזֶּה קוֹרֶה

כְּשֶׁדִּשַּׁנְתִּי אֶת הָעֲצִיצִים הֵם הוֹרִיקוּ
כָּל דָּבָר שֶׁעוֹבֵר בַּמַּחְשָׁבָה מְמַלֵּא בְּחֵשֶׁק

תּוֹדָה
הַרְפִּי מֵהַנְּשִׁימָה

מתוך: מאושרת ועצובה

חיה לוי היא משוררת ישראלית, זוכת פרס שרת התרבות בתחומי היצירה הספרותית לספרי ביכורים. ספריה שראו או  "אכלתי פרחים" (פורסם בשם חיה סדן). הוצאת ספרי עתון 77, 2014. הספר זכה בפרס שרת התרבות לספרי ביכורים, כמו כן, כתבה את "אחת חיה" (פרדס הוצאה לאור, 2018)  ו"מאושרת ועצובה" (הוצאת עתון 77, 2020)

עַל שִׂמְלַת כְּלוּלוֹת לְבָנָה / יעקב ברזילי

לִפְנֵי שָׁעָה, כַּלָּה
עוֹד הָיִית בַּדֶּרֶךְ לְחֻפָּה.
עַכְשָׁו אַתְּ יְחֵפָה עַל הַחוֹף
מְרַחֶפֶת בְּשִׂמְלַת כְּלוּלוֹת לְבָנָה.
מַטַּס כָּבוֹד שֶׁל זוּג שְׁחַפִים
מְלַוֶּה אוֹתָךְ מֵאֹפֶק עַד אֹפֶק.
אַדְווֹת כֶּסֶף מְנַתְּרוֹת בַּמַּיִם,
רוֹקְדוֹת וְצוֹהֲלוֹת לִקְרַאת כַּלָּה.
בַּמַּעֲרָב, כְּמוֹ הַטִיטָנִיק
אַט-אַט שׁוֹקַעַת הַשֶּׁמֶשׁ לִמְצוּלוֹת
צִנַּת לַיִל עוֹטֶפֶת  הַיָּם.
וַאֲנִי, כְּעָלֶה נִדָּף בָּרוּחַ
רוֹעֵד מִקֹּר מְדַדֶּה לִקְרָאתֵךְ.
אַתְּ גּוֹרֶרֶת אוֹתִי אֶל מְעָרוֹת סְלָעִים נִדָּחוֹת
וְנוֹתֶנֶת לִי מַחֲסֶה
מִתַּחַת לְשִׂמְלַת כְּלוּלוֹת לְבָנָה.


 (הולחן למקהלה בידי המלחין יורם מיוחס)

יעקב ברזילי הוא ניצול שואה, יועץ מס לשעבר, אשר הקדיש חייו לכתיבת שירה. ובגיל מבוגר למדי, ב-1987, התחיל לפרסם שירה עברית. מאז הוציא לאור 15 ספרים.האחרון שבהם, "גבורות", ראה אור בהוצאת צבעונים, 2020. רבים משיריו הולחנו על ידי קומפוזיטורים ישראלים כאהרן חרל"פ ויורם מיוחס, חבר אגודת הסופרים העברים בישראל. שיריו פורסמו בשפות רבות, ואחד מספריו תורגם גם לאנגלית והונגרית.

שלוש וחצי בלילה / יהודית דריגס

עַל מִטַּת לַיְלָה
עֲשׂוּיָה מֵהֶבֶל נִשְׁמוֹת הוֹרַי,
תְּלוּשָׁה כְּמוֹ דַּף מְחַבֶּרֶת
אֲנִי מִתְכַּרְבֶּלֶת בְּזִכְרוֹנוֹת עֲטוּפֵי תַּכְרִיכִים.
תַּחַת הַמִּטָּה צְבִירֵי מִלִּים,
בּוֹר הִתְמִיד שֶׁעָלַי לְמַלֵּא.
	
שכמות / יהודית דריגס

חֲרָטוֹת לְעוּסוֹת דְּחוּסוֹת. סִיּוּטִים מְאֻפְסָנִים.
הֶעָבָר מִתְחַפֵּר, בִּצּוּרָיו מַכְאִיבִים.
בִּנְקֻדָּה שֶׁגָּדְלָהּ כְּגֹדֶל הָעוֹלָם, טִפְוּטוּפֵי זֵעָה זוֹרְחִים.
חוֹלִיּוֹת 7, 8 חוֹרְקוֹת.
זַרְעֵי הַחַמָּנִיּוֹת שֶׁשָּׁתַלְתִּי בַּמֶּרְחָב הַשּׁוֹמֵם שָׁכְחוּ לִפְרֹחַ.
אֲזוּקָה מוּבֶלֶת לִמְקוֹם הַכְּאֵב
לִקְרַאת אַשְׁמֹרֶת אַחֲרוֹנָה
הֻכְרַע הַקְּרָב. וִילוֹן חֲלוֹמוֹתַי נִסְגַּר.

יהודית דריגס (שפירא) בוגרת בית הספר לשירה ״הליקון״. למדה ספרות אנגלית וצרפתית באוניברסיטה העברית בירושלים. למדה באוניברסיטת תל-אביב בתכנית לכתיבה יוצרת, ועריכה ספרותית במכללת עלמא ובאסכולות. היא כלת פרס אקו"ם לשירה על שם נתן יונתן 2015. ספריה "דברים שאומרים לים" (פועלים, 2000) שעת הסדקים (כרמל, 2010) רעבה לאור (אבן חושן 2014) חמש אבנים (שירה בפרוזה - עולם חדש, 2017) אוף ברודווי (פואמה, הקיבוץ המאוחד, 2017) השירים מתוך ספרה השישי "סביונים" שראה אור בהוצאת פרדס בשנת 2021.

עדי וולפסון

לִפְעָמִים בִּמְקוֹם לַחְשֹׁב
אֲנִי מוֹשִׁיב אֶת הַמִּלִּים בַּגּוּף
וּמַרְגִּישׁ.

הָאֱמֶת הִיא שֶׁהָיִיתִי רוֹצֶה
לִהְיוֹת הַרְבֵּה יוֹתֵר
אַמִּיץ: לַעֲשׂוֹת מֵהַמִּלִּים

חֹמֶר, לְהוֹצִיא מֵהֶן
לָחַם, לְהִתְכַּסּוֹת בָּהֶן
כְּאִלּוּ הָיוּ רוּחַ, לַחְלֹם

וְלוּ רַק בְּשֶׁבַח
הַחֲלוֹמוֹת, אַךְ בְּדִיּוּק 
אָז, בַּמָּקוֹם לְהָעֵז, אֲנִי

כּוֹתֵב.

3.7.17

מתוך אֲנִי אַבָּא שלך

ילד אחר / עדי וולפסון

רָצִיתִי לְסַפֵּר 
בִּשְׁבִילְךָ, כְּדֵי
שֶׁתֵּדַע שֶׁתָּמִיד
גַּם קֳבָל־עַם
וְעֵדָה - אֲנַחְנוּ
אִתְּךָ.

רָצִיתִי לְסַפֵּר 
בִּשְׁבִילָם, לוֹמַר
בְּקוֹל רָם וְצָלוּל
כָּל מָה שֶׁהָיָה
נָעוּל,
לָצֵאת לָעוֹלָם.

רָצִיתִי לְסַפֵּר
בִּשְׁבִילִי, כִּי
בִּקַּשְׁתִּי
לְהִשְׁתַּנּוֹת 
וּלְשַׁנּוֹת בְּדַרְכִּי
שֶׁלִּי.

וְהָיִיתִי חַיָּב לְסַפֵּר
בִּשְׁבִיל יֶלֶד
אַחֵר.

מתוך "בגוף ולא רק בו"

עדי וולפסון הוא משורר, פרופסור להנדסה כימית ופעיל בנושאי איכות הסביבה והקיימות בישראל. בשנת 2017 זכה בתואר יקיר באר שבע ובפרס היצירה מקרן ראש-הממשלה ע"ש לוי אשכול. ספריו האחרונים אויקוס (פרדס, 2018), אֲנִי אַבָּא שלך (פרדס, 2019), בגוף ולא רק בו (פרדס, 2021)
 
מַעֲיָן  / חגית בת אליעזר

לֹא בָּאתִי אֶל הַמְּנוּחָה וְהַנְּחָלָה
וּמְחַפֶּשֶׂת
בְּעִקָּר אַהֲבָה

סִימָן שֶׁאֲנִי צְעִירָה
בַּת גִּילָם
שֶׁל יְלָדַי הַבּוֹגְרִים

חגית בת-אליעזר, נולדה בקייב, אוקראינה. עלתה ארצה ב-1973. למדה בבית הספר התיכון ליד האוניברסיטה העברית בירושלים. בוגרת האוניברסיטה העברית במתמטיקה ומדעי המחשב ומוסמכת הטכניון בחיפה. עובדת בתעשית מחשבים.  כותבת שירים מגיל 18 , למדה בסדנאות כתיבה בהנחייתם של דליה רביקוביץ, רבקה מרים ויעקב בסר. מאז 1993 מפרסמת במוספים ובכתבי עת ספרותיים. כיום מתגוררת בחיפה.

חלום הזמן / רביב גדיש

אֱחֹז וְאַל תְּרַפֶּה
מִמַּהֲלַךְ הַזְּמַן
בַּמַּחְשָׁבָה

וְהַפַּחַד יִמּוֹג 
מֵעַצְמוֹ.

רביב גדיש

גַּם אִם
לֹא יָדַעְתָּ
אַהֲבָה
מַהִי,

בִּזְמַנָּהּ 
תַּגִּיעַ
וְתִהְיֶה
שֶׁלְּךָ.

רביב גדיש בן קבוץ בארי וחבר קבוץ רביבים. בוגר אוניברסיטת ת"א בפילוסופיה כללית, היסטוריה כללית, תלמוד ושירה עברית חדשה. חוג כתיבה יוצרת ברמת נגב. ספריו שראו אור "אוסף קצוות פרומים (פרדס, 2010), פעמות מדבר (2012) נשיקה לאין סוף (2018) שירים אלה מתוך ספר בכתובים.




סבתוש / ירון פז

"בת שבע כבת שבעים, רצה לקול התוף". 
אני יושבת בכיסא וממתינה. ג'ורג' תיכף ישוב, אני יודעת. הוא לא ישאיר אותי לבד. כנראה שהלך להשתובב קצת עם ג'ין. 
ג'ורג' הוא כמובן לא ג'ורג' אלא ג'אילן וגם ג'ין היא לא בדיוק בת הזוג של טרזן. ככה זה כשאתה פיליפיני, או כפי שמארתה קוראת להם, פיליפילים, למרות שאין שם פילים.
ג'ורג' מגיע. הוא עוטה את חיוך מיליון הדולר שלו. "תור ארוך בית מרקחת, תור ארוך". שנינו יודעים שהוא משקר, אבל לי לא אכפת.
אני מלטפת את זרועו. יש לו בטן שטוחה, ידיים שזופות ועיניים צוחקות, ערמומיות מעט.  
"איכס, סבתוש, תפסיקי. את עושה מעצמך צחוק", כך דנה. "שטויות", אני אומרת לה. יום אחד גם את תדעי...
סבתא על ידי. שתינו מביטות מטה ממרומי הקומה השלישית. שמש ארצישראלית קופחת. איש קוצר את הדשא במספריים ענקיים. גבו עירום, זיעתו מבהיקה. סבתא מסתכלת עליו בעיון. אני מביטה בה ובו, נרעדת, בלי לדעת מדוע. יום אחד אדע.   

ירון פז: נווד, חייל, טפסן, חקלאי, מהנדס, מלצר, מדען, חבלן, בדאי, גוזמן ושקרן פתולוגי – לאו דווקא בסדר הזה. החל לכתוב רק לאחר שלמד לקרוא. מאז לא הפסיק. חושמל על ידי דג חשמלן, נעקץ על ידי עקרב צהוב, דרך על קיפוד ים, ארח דבורה בתוך אוזנו. שרד. מבלי להתייחס לכובעים האחרים אותם הוא חובש נזכיר כי ירון פרסם עד כה שתי אסופות של סיפורים קצרצרים ("סיפורונים", ו"עקרונות תורת א-מוסר"). קצרצרים נוספים התפרסמו בכתבי העת "מאזניים", "בגלל", "בכיוון – הרוח", "בין כחול ובין תכלת" ו"נתיבים", כמו-גם במספר אנתולוגיות.