ג'ון ראסקין אמר ש״באמנות פוסעים יחד היד, הראש והלב״. כמו כלים שלובים, כמו זיכרון בלתי נמנע, פסעו בערב יום שני במנהטן כל אלו, בין הצלילים והמנגינה של תזמורת מרכז ״קשת אילון״, שמאחוריו היסטוריה חלוצית, ארץ ישראלית, תרבות ארוכת שנים ורפרטואר בינלאומי שרבים מהישראלים כלל לא מכירים.
״אני נולדתי בקיבוץ אילון שהוקם בשנת 1938״, מספר לנו גלעד שיבא, יוזם, מייסד ומנכ"ל קשת אילון מאז הקמתו. ״ההורים שלנו הביאו את המוזיקה אל הקיבוץ ואני נולדתי לתוך זה. גם כשהייתה רק חצי ביצה וזית לאכול״, הוא מספר בחיוך, ״דאגו בכל זאת להביא פסנתר ולאט לאט עוד ועוד כלים ולא היה בקיבוץ מי שלא ניגן ושר. זו הייתה חגיגה״.
באותם ימים, זכות הבחירה הייתה בעיקר של הקיבוץ והקיבוץ בחר ששיבא ילמד לנגן בכינור. ״אחרי הצבא שלח אותי הקיבוץ ללמוד מוזיקה ואני מודה להם עד היום, כי שם בלימודים הכרתי את אשתי״. השנים עברו והמוזיקה נשארה. הוא המשיך לנגן ולימד בבתי ספר לאמנויות, עד שבשנות התשעים, עם גל העליה מברית המועצות לשעבר, החליט להוביל בקיבוץ יוזמה לשיתוף ושילוב של עולים חדשים וכך, למעשה, נולד מרכז ׳קשת אילון׳ ב-1990 בתוך קיבוץ אילון שבגליל המערבי במטרה לטפח נגני כלי קשת צעירים מישראל ומרחבי העולם ולקדמם.״גייסתי כמה אנשים נהדרים והקמנו עמותה בקיבוץ. אימצנו 14 נגנים שהגיעו לתקופת לימוד ואימון. אני זוכר שהם התבדחו שזה קולחוז, אבל כשהגיע העת, לא רצו לעזוב. המרכז ממש נולד כך, באופן טבעי. באותם ימים״, הוא מספר, ״הצלחנו להביא מורים טובים והחלו להגיע מוזיקאים מכל העולם. רציתי שנשמור על עצמאות ולהימנע מתלות בקיבוץ וכך הקמנו עמותות ידידים ברחבי העולם, כמו זו שבניו יורק אשר פועלת עד היום. עשינו הסכם מאוד מדויק עם הקיבוץ ומה שקיבלנו, ניצלנו בהתאם. את האסם הפכנו למגדל בן שלוש קומות עם ספריית תווים איכותית ומהלול עשינו אולם מקצועי״.
הפעילויות המוזיקליות של המרכז המיועדות לנגנים ברמה הגבוהה ביותר והפכו כבר לשם דבר בעולם המוזיקה כשהן מושכות מדי שנה עשרות מטובי הנגנים הצעירים של ימינו. רבים מ-1,400 בוגרי המרכז המשיכו לקריירת סולו מפוארת, זוכים בתחרויות החשובות בעולם, משמשים נגנים ראשיים בתזמורות מובילות ומהווים שגרירים של רצון טוב לגליל המערבי ולישראל כולה. הנגנים שעלו להופיע השבוע על הבמה במנהטן היו כולם בוגרי המרכז שמככבים על במות ניו יורק. הויולנית לאה גליק המכונה לייקי, שעלתה עם פסנתרנית מלווה. אחריה עיסא חורי, יליד תרשיחא שמופיע באופן קבוע כחלילן במטרופוליטן אופרה. אחריו שתי האחיות הצעירות, הכנריות פיונה והינה ועוד כמה וכמה בוגרים שמככבים היום בארה״ב ובעולם. את הקונצרט חתמו כולם בקטע משותף וסימבולי. ״המילה קשת הגיעה לא רק מהכינור, אלא כסמל לגשר בין תרבויות ועמים״, מכריז שיבא. המרכז מצהיר על הכמיהה לחבר באמצעות המוזיקה בין קהילות שונות ותרבויות, להביא תרבות איכותית לפריפריה. מרכז המוזיקה חרט על דגלו קירוב לבבות וצמצום פערים בין צעירים יהודים לערבים באמצעות המוזיקה. ״הרעיון על פיו יש לאפשר לכל תלמיד מוכשר לנגן, הוביל אותנו גם למרכזים מוזיקליים בחברה הערבית. עד כה שיתפנו פעולה עם מרכזים בערערה ובג’ת שבמשולש, וכן עם עמותת פוליפוני לחינוך בנצרת, ועם מרכז המוזיקה בקלנסווה, בנוסף לזאת, אנו מטפחים נגנים צעירים מהחברה הערבית מיישובים שונים מכל רחבי הארץ, במגמה שישתלבו בסמינרים ובקורסי הקיץ יווצרו קשרים אישיים עם יתר המשתתפים״.
מטרת המרכז לקדם את נגינת כלי הקשת בישראל ובעולם ולהבטיח, שכל תלמיד מוכשר יקבל את הפלטפורמה האיכותית להתקדם בהתאם לכשרונו, וללא קשר ליכולותיו הכלכליות. בימים אלה עמלים ב׳קשת אילון׳ על תכנית להקמת בית ספר בינלאומי למוזיקאים. בית הספר, שיפעל בתנאי פנימייה, יהיה בית ספר תלת שנתי שייתן מענה לצרכיהם של נגני כלי קשת צעירים מכל שכבות החברה הישראלית ומכל רחבי העולם, ללא קשר ליכולתם הכלכלית. בנוסף ללימודי המוזיקה ילמדו התלמידים לקראת תעודת בגרות בינלאומית עם בני גילם, ובבית הספר יינתן גם דגש מיוחד גם לחיי החברה. שיבא מקווה שהקמת בית הספר הבינלאומי תמשוך מוזיקאים לגליל המערבי ותייצר מקומות עבודה חדשים באזור ותשרטט מחדש את גבולות הפריפריה מול המרכז. "לא הכל אמור להתנהל סביב תל-אביב", הוא מוסיף.
4 צפייה בגלריה
(הקונסול הכללי של ניו יורק, אסף זמיר עם חברות הבורד בטי גרינשטיין, נורית אמדור ורחל רמתי)
בין האורחים שהגיעו לקונצרט החגיגי ביום שני האחרון היה גם הקונסול הכללי של ישראל בניו יורק, אסף זמיר, שהילל את המרכז: "מה שקושר בין כולם ומאפשר להם ללמוד זה מזה, זו השפה האוניברסלית של המוזיקה״, אמר. ״המוזיקה חוצה כל גבולות ופועלת כשפה משותפת, כששום דבר אחר לא יכול או לא נדרש. המרכז צריך להתגאות״, הוסיף, ״בכך ששינה את הסצנה המוזיקלית והתרבותית בישראל לנצח".
שיבא מדבר בהודיה גדולה והערכה רבה כשהוא מתייחס למי שתמכו במרכז כל השנים האלו. ״המרכז מתקיים בעזרת ידידים בארץ ובעולם שהמוזיקה, הגליל, המצוינות והציונות קרובים ללבם״.
את הקונצרט הראשון שלהם בניו יורק העלו לפני שנים ארוכות, בביתה של קולט אביטל, בימים בהם כיהנה כאן כקונסול כללי. ״מאז, אנחנו כמעט כל שנה מגיעים לכאן להעלות קונצרט על במה למעט השנה שעברה, שנת הקורונה, אז ערכנו עבור ידידנו בניו יורק קונצרט וירטואלי״.
אחת מהתומכות הגדולות של ׳קשת אילון׳ מיום הקמתו היא רעיה שטראוס שמיהרה לשלב בפעילות למען המרכז גם את היזמית בטי גרינשטיין מניו יורק שמלווה את שיבא ואת המוזיקאים לאורך כל המסע האחרון שלהם לניו יורק: ״יש תומכים שהולכים עם הקשת לאורך כל הדרך״, היא גאה לספר. ״במשך שנים הגעתי לקונצרטים בארץ אליהם הזמינה אותי רעיה שטראוס. אני חברה בכמה וכמה בורדים, אבל אני חושבת שלהיות חברה בבורד של ׳קשת אילון׳ זו החוויה הרוחנית הטובה ביותר״. בין תומכי המרכז בניו יורק גם איש העסקים פטריק דריי, גיל שיבה, רחל רמתי, ועוד רבים, ״כולם״, מציין גלעד, ״הגיעו ולא עזבו, כמו משפחה״.
