דבר העורך,
כשהייתי ילד קטן, בערוץ היחיד שהיה בישראל, שידרו את הסדרה "קפטן פלאנט", אודות גיבור-על שנאבק בסוגיות אקולוגיות. אני זוכר שדיברו על כך שאם לא נפעל, כדור הארץ יתחמם בכמה מעלות, ושאלתי את עצמי "מה זה משנה כמה מעלות?"
הנה חלפו השנים, ואנו ניצבים בפני קשיים ואסונות אקולוגיים. התרומה היחידה שאני יכול לתת היא להעלות את נושא האקולוגיה והטבע לסדר היום, ולכך החלטנו להקדיש את המדורים הבאים, כשאני מדבר על טבע ואקולוגיה במובנם הרחב ביותר, כמו אלטרנטיבות גם לכלי התחבורה המזהמים, לחיות משק וכו'. לא יכולתי לנחש מה אקבל מכם, אבל לשמחתי הגיעו יצירות ממש מרתקות ואתם מוזמנים ומוזמנות להמשיך ולשלוח
קריאה נעימה
תמה חזק
וְזֶה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל
מַהֵם הַדְּבָרִים אוֹתָם אֳנִי רוֹאֶה וּמְמַשֵּׁשׁ
וּבִכְלָל, מַהֵם הַדְּבָרִים
אַתְּ פְּתַח לוֹ.
סַפֵּר לוֹ שֶׁהָעֵץ הוּא תּוּגָה
הַנִּרְשֶׁמֶת בָּאֲוִיר
וְכִי הָאֲוִיר מִפְתַּן הַפַּרְפַּר
וְכִי חַיָיו הֵם פְּקַעַת בָּהּ תְּנַמְנֵם הַנְּשָׁמָה
תמה חזק
צוֹצֶלֶת דּוֹגֶרֶת עַל אֶדֶן חַלּוֹן הַמִּטְבָּח
מִסָּבִיב לָהּ שְׁאוֹן יָמִים, אוֹטוֹבּוּסִים צוֹהֲלִים
מִן הַצַּד הַנֶּגְדִּי מוּל הַמִּרְפֶּסֶת נוֹף מְאֻבָּק, עַרְפִלִּים
וּבַחֶדֶר אוֹר בָּהִיר לָבָן וּבְרֹשׁ זָעִיר בְּקֻבִּיָּה
הָעִתּוֹנִים נֶעֱרָמִים, הַתְּמוּנוֹת תְּלוּיוֹת כִּבְרַכֶּבֶת --מוּזֵאוֹן
וּבַתָּוֶךְ סִקּוּד וּמְעַרְבֹּלֶת וּדְמָמָה
וְאָנֹכִי, יִתָּכֵן וְאַחֲמִיץ אֶת בְּקִיעַת הַגּוֹזְלִים
אֶרְאֶה אוֹתָם וְהֵם כְּבָר פִּרְחוֹנִים
בְּשֶׁל הָעֵרִים הַסּוֹאֲנוֹת , בְּשֶׁל צָהַלְתְּ הַדְּרָכִים שֶׁעָל פָּנָי
תמה חזק נולדה בקיבוץ אפיקים. מתגוררת בירושלים. בעלת תואר ראשון בפילוסופיה ולימודי מידענות מטעם אוניברסיטת חיפה. ספר שיריה הראשון "דממת חול נשפך" יצא לאור ב־2016 והשירים בו עוסקים בתחושות, ברגשות, במכאובים ובמשברים. שירים פרי עטה פורסמו בתקשורת, בעיתונות, בכתבי עת ובמרשתת. בת משפחתם של המשורר בארי חזק ז"ל והמשורר יחיאל חזק.
סימנים / רם הרשטין
וְהַיְּקוּם אָמַר אֶת דְּבָרוֹ
בְּשֶׁקֶט
בְּלַחַשׁ לְחָשִׁים
וְנָתַן בָּהֶם סִימָנִים
לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת
חֲזֹר וְשָׁנֹה.
מָקוֹם אַחַר מָקוֹם
מִי בַּמַּיִם
וּמִי בָּאֵשׁ.
עָשׂוֹר אַחַר עָשׂוֹר
מִי בָּרָעָב
וּמִי בַּצָּמָא.
אָסוֹן אַחַר אָסוֹן
מִי בָּרַעַשׁ
וּמִי בַּמַּגֵּפָה.
וְהָאָדָם אֱוִיל מַחֲרִישׁ
אוֹטֵם שְׂפָתָיו
עָרֵל לִבּוֹ.
כל עץ הוא אדם / רם הרשטין
כָּל עֵץ הוּא אָדָם
שֶׁשָּׁרָשָׁיו נְטוּעֵי מַטָּה
וְתִפְאַרְתּוֹ נִשֵּׂאת
בִּקְדֻשַּׁת אֱלֹהָיו.
גְּזָעָיו הֵם יָדָיו
מִשְׂתָּרְגִים מַעְלָה מַעְלָה
בִּתְפִלָּה חֲרִישִׁית
אֶל בּוֹרֵא פֵּרוֹתָיו.
וּפֵרוֹתָיו נָעִים מִמְּתִיקוּת מְשַׁכֶּרֶת
אֶל חֲמִיצוּת פְּתַלְתַּלָּה בְּאוּשַׁת טְעָמִים
יוֹרִיק עַלְעַלָּיו בְּרֶדֶת הָעֶרֶב
וּלְעֵת חֳרָפִים יֵישִׁיר מַבָּטִים.
וּבְתֹם עוֹנוֹת מַסָּע
יֵחָרֵב בְּמַאֲכֶלֶת
אוֹ יִקֹּד בְּאֵשׁ
סְבִיבַת מְגַדְּלָיו.
כָּל עֵץ הוּא אָדָם
בְּחֶלְקַת אֱלֹהָיו.
רם הרשטין הוא פרופסור וחוקר ישראלי בתחום השיווק והמיתוג, סגן הדיקן בפקולטה למנהל עסקים במרכז האקדמי למשפט ולעסקים, רמת גן. ספרו 'ניהול המותג' נחשב לספר הראשון בעברית שראה אור בישראל בתחום שיווק מותגים. פרסם חמישה ספרים ולמעלה מ-60 מאמרים בתחומי השיווק והמיתוג. מאמריו זכו בפרסים בכנסים מובילים בתחום השיווק והניהול.
אין מי שיתקן / סלעית לזר
רָאִיתִי אֲדָמָה מַצְחִיחָה.
רָאִיתִי אָדָם נִסְדַּק.
עֲשָׂרָה קַבִּין שֶׁל בְּרָכָה יָרְדוּ לְעוֹלָם;
תִּשְׁעָה נָטַל הֶעָבָר
וְהַנּוֹתָר
הוֹפֵךְ אָבָק.
מידבור / סלעית לזר
מַהִי יַתְמוּת?
זוֹהִי מְצִיאוּת מִתְפַּתַּחַת
שֶׁל הֶעֱלֵם-דָּבָר.
כְּמוֹ לְאַבֵּד חֲלוֹם בַּבֹּקֶר.
כְּמוֹ שָׂדֶה הַהוֹפֵךְ לְמִדְבָּר.
סלעית לזר היא אגרונומית ומשוררת, חברת קיבוץ סעד. ד"ר למדעי הצמח. הוציאה לאור שני ספרי שירה: 'רקמת הניתוק' (2019) ו'והעולם במסלולו הנודע' (2021).
שקדייה / אלירן דיין
וְהִנֵּה יוֹרֵד הַגֶּשֶׁם
וְרוּחַ עַזָּה חֲצוּפָה
מַתִּיזָה אֶת גִּשְׁמֵי דִּמְעוֹתֶיהָ.
הִיא הוֹלֶכֶת בַּחֲשֵׁכָה
בְּמֵי הַנְּהָרוֹת שֶׁל עַצְבוּתָהּ
הַזְּרָמִים מְאַיְּמִים לִסְחֹף אוֹתָהּ.
הוֹלֶכֶת בּוֹדֵדָה
לְעֵבֶר עֵצִים מְדַמְּמִים
חֲשׁוּכִים וַעֲבֻתִּים.
וְשָׁם בְּקָרַחַת הַיַּעַר
עוֹמֵד לוֹ בָּדָד עֵץ שָׁקֵד,
עַלְעַלָּיו יְרַקְרַקִּים
וּפְרָחָיו לְבָנִים־וְרֻדִּים.
הִיא אוֹחֶזֶת בַּגֶּזַע הָאֵיתָן וְלֹא מַרְפָּה
הוּא מֵגֵן עָלֶיהָ מִפְּנֵי הָרוּחַ הָרָעָה.
זִיק שֶׁל אוֹר קוֹרֵן עַל הַשְּׁקֵדִיָּה
וְהִיא מְחַבֶּקֶת אֶת הָעֵץ בְּאַהֲבָה –
עַכְשָׁו הִיא שְׁלֵוָה וּבְטוּחָה.
אמי האחרת / אלירן דיין
לִפְנֵי שֶׁיָּרַד הַלַּיְלָה
עַל אִמִּי הָאַחַת
הִיא הִשְׁבִּיעָה אוֹתִי
לִשְׁמֹר עַל אִמִּי הָאַחֶרֶת
וּבִקְּשָׁה מִמֶּנִּי
שֶׁלֹּא אֶשְׁכַּח אוֹתָהּ,
אֶת אִמִּי הָאַחַת,
שֶׁחֶבֶל טַבּוּרִי קָשׁוּר
אֶל רֶחֶם גּוּפָה הַגּוֹוֵעַ.
לִפְנֵי שֶׁעָצְמָה אֶת עֵינֶיהָ
אִמִּי הָאַחַת
הוֹכִיחָה אוֹתִי בְּזִכְרוֹן הֶעָבָר
וּמָסְרָה אֶת תִּקְוָתָהּ לֶעָתִיד
בְּאִמִּי הָאַחֶרֶת.
לִפְנֵי שֶׁבִּקְּשָׁה אֶת סְלִיחָתִי
שֶׁלֹּא תִּהְיֶה יוֹתֵר לְעוֹלָם
הִרְעִידָה אִמִּי הָאַחַת
אֶת לִבִּי הַקָּמֵל
בְּאָמְרָהּ
שֶׁנִּמְצָא מָזוֹר וּמַרְפֵּא
אַחַי וַאֲנִי
בְּאִמִּי הָאַחֶרֶת.
וְאִמִּי הָאַחֶרֶת
שֶׁקִּבְּלָה
אֶת שַׁי בָּנֶיהָ
שֶׁל אִמִּי הָאַחַת בַּעֲנָוָה
שׁוֹמֶרֶת עָלֵינוּ מִכָּל מִשְׁמָר
מְרַפְּאָה וְחוֹבֶשֶׁת
אֶת פְּצָעֵינוּ הַמְדַמְּמִים.
וְהֵן הָיוּ שְׁתַּיִם
חֲבֵרוֹת טוֹבוֹת
בִּלְתִּי נִפְרָדוֹת
וְלָנוּ שְׁתַּיִם
שְׁתֵּי אִמָּהוֹת.
אלירן דיין הוא יזם, גרפיקאי, סופר, משורר ומוציא לאור ישראלי. מקים ועורך כתבי עת מקוונים לשירה וספרות ומנהל תחרות הכתיבה הארצית לילדים על שם ריקה ברקוביץ' לתלמידי בתי הספר היסודיים בישראל. חבר אקו"ם.
אֲדָמָה / צ'רנה שולמנוביץ'
צוֹעֶדֶת לְאַט עַל אִמָּא אֲדָמָה
עוֹמֶדֶת שְׁקוּעָה, יְחֵפָה.
שֶׁקֶט, דְּמָמָה רַק רוּחַ שׁוֹרֶקֶת
אַדְמָתִי אַתְּ קָרָה, וְאֵין בָּךְ שֶׁקֶט.
קָשָׁה, מִתְפּוֹרֶרֶת, אֵינֵךְ מְכִילָה
עוֹמֶדֶת אֲנִי לְגַמְרֵי חֲשׂוּפָה,
אָדָם מִשְּׁמֵךְ קִבֵּל, אֲדָמָה
אַךְ לֹא הִשְׂכִּיל לִשְׁמֹר עָלַיִךְ
לְהַרְגִּישׁ אֶת הַקֶּצֶב שֶׁאַתְּ מַעֲבִירָה.
פְּעִימָה שֶׁל חַיִּים, הַצְּמָחִים בָּךְ צוֹמְחִים
אָדָם מְחֻבָּר לְאַדְמָתוֹ
מִמֶּנָּה צוֹמֵחַ מְזוֹנוֹ.
אָדָם שֶׁדּוֹרֵךְ עַל אַדְמָתוֹ
בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר נֶאֱסָף וְנִקְבָּר
אֲדָמָה עוֹטֶפֶת כְּמוֹ שְׂמִיכָה
פִּתְאוֹם יֵשׁ בָּךְ שֶׁקֶט, יֵשׁ הֲכָלָה
פִּתְאוֹם יֵשׁ חֹם, הַכֹּל נָדַם
עַל הָאֲדָמָה פּוֹסֵעַ אָדָם
חָשׂוּף,יָחֵף, מַרְגִּישׁ מְבֹרָךְ
הוּא חֵלֶק בַּבְּרִיאָה, חֵלֶק מִמֵּךְ עַכְשָׁו.
זכרונות של סתיו / צ'רנה שולמנוביץ'
בֵּין שְׂדֵרָה שֶׁל עֵצִים
הַנִּמְתָּחִים עַד הַשָּׁמַיִם,
צוֹעֶדֶת צְעָדִים קְטַנִּים.
סְתָו מָלֵא צְבָעִים שֶׁל חֹם
צָהֹב, אָדֹם, כָּתֹם וְחוּם
עַל פְּנֵי הַשְּׁבִיל עָלִים מְפֻזָּרִים.
יֵשׁ שֶׁקֶט מִסָּבִיב,
רַק קֹדֶשׁ סְתָו נִשְׁמָע.
הָרוּחַ לִי לוֹחֶשֶׁת רִקּוּד עָלִים שֶׁל סְתָו,
וַאֲנִי בְּעֹנֶג שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ בָּעוֹלָם
קוֹפֶצֶת עַל עָלִים בַּעֲרֵמָה.
עָלִים בִּשְׁלַל צוּרוֹת,
עַל אֲדָמָה נוֹשְׁרִים.
מַתְחִילִים אֶת קְמִילָתָם,
הוֹפְכִים לַאֲדָמָה רַכָּה,
אֲנִי פּוֹסַעַת, הָרַגְלַיִם יְחֵפוֹת.
פָּשׁוּט לִהְיוֹת.
צ'רנה שולמנוביץ', אימא לשני בנים, גננת, כותבת מאז ומעולם, בשנה האחרונה מעיזה יותר לפרסם ובקרוב מוציא ספר ביכורים ראשון. .
אֲשֵׁרָה / אפי הלפרין
שֶׂרַח בַּת אָשֵׁר נִכְנְסָה לְגַּן
הָעֵדֶן בְּעוֹדָהּ בַּחַיִּים וְלֹא הֶאֱמִינָה
שֶׁתִּמְצָא אֶת עַצְמָהּ יוֹם אֶחָד לְמַרְגְּלוֹת
יִשּׁוּב אֵקוֹלוֹגִי קְטַנְטַן בַּגָּלִיל. אֲנָשִׁים מִתְיַצְּבִים
אֵצֶל עֵץ הָאֵלָה הַבּוֹדֵד בַּמָּקוֹם בּוֹ כִּמְעַט כָּל דָּבָר אָמוּר
לְהִתְמַחְזֵר וְקוֹשְׁרִים לַעֲנָפָיו מִטְפָּחוֹת וְסִרְחֵי בַּדִּים צִבְעוֹנִיִּים.
וְיֵשׁ שֶׁפּוֹרְקִים בְּצִּלָּתָהּ גַּם אֶת צֵידָתָם הַדַּלָּה - חֲצִילִים הַמִּתְחַזִּים
לְבָשָׂר, יַהֲדוּת הַנִּכְסֶפֶת לִקְצָת פָּגָנִיּוּת וְאַרְצִיּוּת שׁוֹחֶקֶת הַמְּנַסָּה
לִסְפּוֹג אֵנֶרְגִּיּוֹת קוֹסְמִיּוֹת - מוֹתִירִים אַחֲרֵיהֶם עֲטִיפוֹת
שֶׁל חֲטִיפִים וּבַקְבּוּקֵי פְּלַסְטִיק רֵיקִים,
מְצַפִּים
וּמִתְחַנְּנִים
לַַ גְּ א וּ לָּ ה
אפי הלפרין. רופא מומחה במחלות פנימיות וזיהומיות, סופר ומורה דרך. ניהל את היחידה למחלות זיהומיות בבית החולים 'ביקור חולים' בירושלים.
וריאנט / רונית מזוז
גם וירוסים רוצים להתקיים
אפילו אם לא נקרא לזה חיים
כמו לזה אתם קוראים בכלל חיים?
גם וירוסים רוצים להתקיים
ומביאים לעולם
ורייאנטים מוכשרים לקיום שמבקשים
להם אורגניזם לשאת דרכו את האפשרויות שגלומות בהם
בינתיים באוטובוס אני עם מסיכה
לכאורה מצמצמת אפשרויות של מוות
אשה אחת שהכרטיס שלה לא היה טעון
מתפוצצת על הנהג
בחור צעיר מאפשר לה
לנסוע דרכו בלי שתחזיר לו
והיא לא יודעת איך להודות לו ככה היא אומרת לו נרגשת מאפשרות
לא צפויה ושכזאת
הבן שלה הקטן משחק בנייד
הרגע עבר שלב
הוא שמח
שריפה / רונית מזוז
מתגלה עוד מצב צבירה
אפשרי שלא היה ידוע
מולקולות מסוגלות לגלות יצירתיות וגמישות כדי
לשרוד מצבים בלתי אפשריים כמו שריפות
פתאומיות בקרחוני ענק הרים נמסים
ואהבתי שמבקשת אותך
במלים שלעולם
לא תדע
שיריה של רונית מזוז פורסמו בבמות ספרותיות שונות, "חדרים", "הליקון", "משיב הרוח" ועוד. בשנות העשרים לחייה השתייכה לקבוצת המשוררים "שופרא", ואת יצירתה הראשונה פרסמה בעיתון 'שופרא' בעריכת אילן שיינפלד.
פרגמנט / שני אלדן
"אוף".
"דנה את ממש מעצבנת..." צעקתי על אחותי הקטנה.
אוף.
גם הנזלת לא מפסיקה לנזול ולטפטף לי בין האף לפה. פחחח...לקחתי עוד משיכה, הרמתי את הראש.
אוף.
כמה צמחים יש בגינה הגדולה הזאת באמת, וגם הרבה חלקים ממנה זה רק חול ואבנים קטנות שכואבות ברגליים לפעמים כשדורכים עליהן.
אבא היה עסוק בלגזום סביב אחד העצים וכל כמה שניות אמר מילים מהסוג הזה שכל הזמן הוא אומר לנו שלא יפה לומר אותם.
"הי , דנה , בואי תראי מה מצאתי!".
דנה קרבה את הראש עם הצמה אל היד שלי והצטרפה לשישו ושימחו שלי.
"מה זה זאת לטאה מתה?" שאלה.
"כן" עניתי, והמשכתי "בואי נקבור אותה".
ניסינו עם הכף ליצור גומה באדמה אבל האדמה הייתה יבשה וקשה ובאמת זה לא הצליח.
הרמתי אבן מהאבנים שהיו זרוקות בגינה ושמתי את הלטאה מתחתיה וסגרתי בחזרה.
"מה אתה עושה?!" צעקה דנה.
"אתה לא יודע שמתחת לאבנים זה בתים של חיות אחרות?"
הרמתי את האבן שוב ולקחתי משם את הלטאה.
הסתבבנו בגינה וחיפשנו מקום לקבור.
"נראה לי שהלטאה חיה והיא עושה את עצמה מתה כי היא פוחדת מאיתנו" אמרתי.
ואז שמעתי את אבא אומר- "על מה אתה מדבר ילד בטח שהלטאה מתה."
"אפשר למות גם עם עיניים פקוחות."
"אפשר למות גם עם עיניים פקוחות?" שאלתי.
"כן!" הוא ענה מרחוק.
"דנה שמעת?, אפשר למות גם עם עיניים פקוחות".
"אבל אז מה רואים?" שאלה דנה.
"לא יודע". עניתי.
"אבא אבל אז מה רואים??"
אבא לא ענה והמשיך להתעסק בקצה הגינה עם העץ והענפים.
"אבא... נו..."
עדיין לא ענה.
הסכלתי בעיניים פקוחות לרווחה בלטאה שמתה עם עיניים פקוחות.
וחשבתי לעצמי: אפשר למות גם עם עיניים פקוחות. אפשר לחיות גם עם עיניים פקוחות. ולא לראות כלום.
שני אלדן נולד בתל אביב, גדל ברמת גן ומתגורר בשבי ציון. הוא נשוי ואב לשלושה. בזמנו הפנוי הוא עוסק בכתיבה, בציור ובגלישת סאפ. הוא בעל תעודת מדריך צלילה ורישיון משיט.
עֲנָנֵי חֶמְלָה / נירית צור מגיד
עֲנָנֵי חֶמְלָה נִשָּׂאִים בַּשָּׁמַיִם,
נְכוֹנִים לִמְחֹל לָנוּ עַל חֲטָאֵנוּ,
לְהַתִּיר בָּנוּ הַתְחָלָה חֲדָשָׁה.
לוּ רַק נַשְׂכִּיל לְהֵיטִיב אֶת דְּרָכֵינוּ,
לְהַפְחִית אַשְׁפַּת חַיֵּינוּ,
לְהַשְׁתִּיק קִמְעָה אֶת צְרָחוֹת צְרִיכָתֵנוּ,
לְצַמְצֵם דֶּלֶק בְּעֵרָתֵנוּ,
לְמַזְעֵר זִהוּמֵינוּ, וְלוּ בִּזְעֵיר אַנְפִּין.
אוֹ אָז,
עֲנָנֵי הַחֶמְלָה יֵעָנוּ לִתְפִלּוֹתֵינוּ,
יַ חְ מְ ל וּ נ וּ,
מִפְּנֵי קֵץ הָעֲנָנִים,
מִפְּנֵי קֵץ הַיָּמִים,
יַ רְ חִ י ק וּ נ וּ,
מֵעִנּוּיִי גְּזַר דִּין בְּנֵי אָדָם וְחַוָּה,
שֶׁחָטְאוּ בְּגַן עֵדֶן שֶׁל מַעְלָה,
וְהוֹסִיפוּ חֵטְא עַל פֶּשַׁע,
בַּגַּן עֵדֶן שֶׁל מַטָּה.
ברית חמלת מים חיים / נירית צור מגיד
מַבִּיטָה אָנֹכִי עַל כִּנֶּרֶת מְדֻשֶּׁנֶת
בִּדְבַשׁ יָמֶיהָ, בְּשִׁפְעַת מֵימֶיהָ,
בְּמֶתֶק נוֹפֶיהָ.
רוּחַ הַשַּׁרְקִיָּה מְבַדֶּרֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ,
מַזְכִּירָה סַעֲרוֹתֶיהָ מִשָּׁנִים שְׁחוּנוֹת,
בָּהֶן שְׁכִינָתָהּ לֹא עָמְדָה לָהּ.
שָׁעָה שֶׁצָּלְלָה אֶל תְּהוֹם הַנְּשִׁיָּה,
שְׂפָתֶיהָ יָבְשׁוּ תְּחִנָּה.
זַעֲקוֹת מְצוּקָתָהּ הָאִלֶּמֶת נִשְּׂאוּ
אֶל עֵבֶר הָרֵי הַבָּשָׁן וְהַגִּלְעָד.
בְּעוֹדָהּ נְסוֹגָה, מִתְאַדָּה
וְנִשְׁאֶבֶת עַד לְשַׁד עַצְמוֹתֶיהָ,
בִּקְּשָׁה בְּאַחֲרוֹן כּוֹחוֹתֶיהָ,
לַעֲצֹר הַהִתְעַמְּרוּת,
וְלִכְרוֹת מֵחָדָשׁ בֵּין אָדָם לַיַּמָּה,
בְּרִית חֶמְלַת מַיִם חַיִּים.
מַבִּיטָה אָנֹכִי עַל כִּנֶּרֶת מְדֻשֶּׁנֶת
בִּדְבַשׁ יָמֶיהָ, בְּשִׁפְעַת מֵימֶיהָ,
בְּמֶתֶק נוֹפֶיהָ.
מִתְחַנֶּנֶת,
הָבָה נֵעָתֵר לְהַפְצָרוֹתֶיהָ,
לְבַל יִפְקְעוּ מֵיתְרֵי כִּנּוֹרָהּ.
נירית צור-מגיד היא מורה לתלמידים מתבגרים על רצף האוטיזם. בעברי יועצת חינוכית. בעלת הכשרות בתחום האימון האישי, קידום אורח חיים בריא וארומתרפיה מודרנית.כותבת וכותבת וממטירה שירים.
