ב-21 בספטמבר השנה, התרחש אירוע חריג בקונגרס כאשר מחוקקים פרוגרסיביים מהמפלגה הדמוקרטית הצליחו להסיר ברגע האחרון סעיף בחוק התקציב האמריקאי, אשר אמור היה להסדיר את חבילת הסיוע לישראל לאחר מבצע 'שומר החומות'. למרות שבסופו של דבר, יממה מאוחר יותר בית הנבחרים האמריקני אישר את חבילת הסיוע לישראל ברוב עצום, נראה שאותו אירוע היה רמז למה שמתרחש מתחת לפני השטח.
במסמך שפרסם מכון ראות השבוע, מגדירים את התופעה המתפשטת כ'ברית אדומה-ירוקה', שיתוף פעולה בין ארגונים פרוגרסיביים רדיקלים לארגוני האחים המוסלמים בארה"ב ואת השפעתה הגוברת על מדיניות החוץ האמריקאית במזרח התיכון. על פי המסמך המפורט, החיבור שני הזרמים הללו צמח באירופה ועם היבחרו של ממשל ביידן, אחרי כמה שנים בהן התפתח בארה״ב, גברה השפעתו.
על פי המסמך, זהו רק סימפטום לשינוי בסיסי ומקיף שעוברת וושינגטון ולהשפעה ההולכת והגוברת של זרמים אידיאולוגיים על מדיניות החוץ האמריקאית במזרח התיכון וכלפי ישראל.
מחברי המסמך, המנכ״ל ערן שישון ועבד עאסלה, סמנכ"ל מכון ראות, טוענים כי השינוי הבסיסי הזה הוא במידה רבה תוצאה של העמקת ברית פוליטית וחברתית בין גופים פרוגרסיביים רדיקלים לגופים שמזוהים עם האסלאם הפוליטי, ובעיקר ארגונים המזוהים עם האידיאולוגיה של תנועת האחים המוסלמים.
המסמך טוען שארגונים אלה אמנם אינם מצליחים בשלב זה להשפיע בצורה ניכרת על היחסים המיוחדים בין ארה"ב לישראל, ואולם הם מצליחים לשנות את השיח על ישראל בארה"ב. ״העיכוב הזמני בחודש ספטמבר בהסדרת מלאי המיירטים של מערכת כיפת ברזל לאחר מבצע 'שומר החומות', סיפק צוהר למציאות החדשה בוושינגטון אליה תצטרך ישראל להסתגל לנוכח פעילות גורמים אלה״ הם טוענים. ״ביטויי התמיכה של גורמים פרוגרסיביים במאבק החמאס מול הרשות הפלסטינית שמזוהה עם התהליך המדיני, הם תוצאה ישירה של הברית עם ארגוני האחים המוסלמים״.
"ההצלחה של הברית האדומה-ירוקה בהשפעה על מדיניות ארה"ב״, טוען ערן שישון, מנכ"ל ראות, ״נובעת במידה רבה מנוכחות גוברת בקונגרס של חברי האגף הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית ובראשם רשידה טאליב ואילהן עומר, אשר לוקחות ולוקחים חלק באירועים אנטי-ישראליים של ארגונים המזוהים עם האחים המוסלמים, ואף בכאלה אשר תומכים בחמאס. טאליב ועומר, שנבחרו לקונגרס על גבי קולות של קהילות מוסלמיות ופרוגרסיביות כאחד, הצליחו להשפיע על השיחה הביקורתית נגד ישראל בזרם המרכזי של המפלגה הדמוקרטית, במיוחד במהלך מבצע שומר החומות. מה שמעצים את השפעת הברית האדומה ירוקה״, הוא טוען, ״הוא הזינוק במספר שיתופי הפעולה בין ארגונים פרוגרסיבים ואסלאמיסטיים בוושינגטון, אשר לפחות בחלקן נתמכות על ידי קטאר וטורקיה."
עבד עאסלה, סמנכ"ל מכון ראות ואחד מכותבי המסמך מוסיף וטוען כי הקשר של ישראל עם מדינות הסכמי אברהם, איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו, כמו גם מדינות מוסלמיות מתונות נוספות כמו אזרבייג'אן, מדגיש את העובדה שהבעיה אינה האסלאם, אלא רק האג’נדה של תנועות אסלאם קיצוניות דוגמת האחים המוסלמים. ״צריך למנף את ההזדמנות ההיסטורית עם ציר המדינות המתונות כדי לנטרל את פרדיגמת האחים המוסלמים הקיצונית גם במדינות המערב עצמן, שם לעיתים קרובות האסלאם הפונדמנטליסטי קנה לו אחיזה מופרכת בעיני חוגים פרוגרסיביים וגם לעיתים בעיני השלטונות, כמי שמייצג את המוסלמים״.
השניים טוענים כי ארגונים פרוגרסיביים אסלאמיסטים שותפים לקונצנזוס המתגבש בארה"ב בנוגע לצורך לצמצם את המעורבות הצבאית האמריקאית בעולם, אך סדר היום שלהם מושפע עמוקות מפרשנות של המאבקים הגלובליים דרך פוליטיקת הזהויות ומסדר היום של תנועת האחים המוסלמים במזרח התיכון. "פרשנות פרוגרסיבית רווחת תיארה במבצע שומר החומות את חמאס כארגון של 'אנשים חומים' אשר נלחם במדינת ישראל הקולוניאלית 'הלבנה'״, מתאר שישון. ״יתרה מכך, בעוד שבעולם קיימת ביקורת נוקבת רווחת על מצב זכויות האדם בכלל מדינות המזרח התיכון, הברית האדומה-ירוקה בארה"ב ממקדת את הביקורת שלה כמעט אך ורק במדינות הציר הסוני המתון, אשר מהוות אויבות אידאולוגיות של ציר האחים המוסלמים בהובלת קטאר וטורקיה״.
על פי המסמך שמעלה ניתוח מדאיג של המציאות סביבנו, השינוי במדיניות החוץ של ארה"ב במזרח התיכון מייצר אתגרים חדשים לישראל והוא מתבטא בין השאר בהאטה הניכרת במומנטום הנורמליזציה של הסכמי אברהם. יחד עם צמצום הנוכחות האמריקאית באזור, נחלש הציר שיצרה ישראל עם המדינות הערביות הפרו-מערביות נגד איראן. מגמה זו מואצת לנוכח תפיסה הולכת וגוברת במפלגה הדמוקרטית שאיראן כלל אינה מסכנת את הביטחון הלאומי של ארה"ב והיא מלווה באדישות שמתפשטת שם כלפי האתגרים הייחודיים שאיתם מתמודדת ישראל.
במסמך מציגים את התרחבות התנועה הפרוגרסיבית למרכז הציבור האמריקאי בשנים האחרונות. התנועה הפרוגרסיבית חווה תחייה והשפעה גדולה יותר על השיח הליברלי המרכזי והשפעה גוברת במפלגה הדמוקרטית. פרוגרסיבים הפכו לדומיננטים במרכזי כוח חשובים רבים בארה"ב, בין השאר, בפוליטיקה, בזרועות הביטחון, במערכת המשפט, באוניברסיטאות, בבתי ספר ובמערכות חינוך, בתקשורת, בעמק הסיליקון ובאמריקה התאגידית. כניסתן לקונגרס של מספר נשים המזוהות עם סדר היום הפרוגרסיבי הבלתי מתפשר, חושפת שינוי בסיסי שעוברת המפלגה הדמוקרטית ותהליך המירכוז של רטוריקה ביקורתית יותר כלפי ישראל במפלגה הדמוקרטית.
"המחיקה היהודית-ישראלית בשיח הפרוגרסיבי"
המסמך מקדיש נתח משמעותי לניתוח התחזקות פוליטיקת הזהויות בארה"ב. לטענת הכותבים, ההשפעה של זרמים פרוגרסיביים רדיקלים על מסגרות השיח המרכזי באמריקה גוברת והולכת. השיח הפרוגרסיבי הבינארי מקטלג קבוצות חברתיות כעתירות זכויות או לחילופין כמדוכאות, לרוב על על בסיס מעמדן הכלכלי והחברתי וצבע עורן. השיח הפרוגרסיבי מחיל קוד מוסרי אוניברסלי אחיד על סכסוכים ומאבקים בעולם ואינו מכיל ניואנסים ייחודיים, תרבותיים, פוליטיים, ביטחוניים, חברתיים או כלכליים.
יהודים מקוטלגים בקרב חוגים פרוגרסיבים כלבנים פריבילגים שלהם אחריות למנגנון הדיכוי החברתי הלבן נגדו התנועה הפרוגרסיבית נלחמת. מדינת ישראל מקוטלגת בשיח הפרוגרסיבי כמפעל קולוניאלי אירופאי. בכך, מתעלם השיח הפרוגרסיבי מהאתגרים, מההיסטוריה ומהחוויה של החיים היהודיים בארה"ב, כמו גם מהנסיבות ומהאתגרים הייחודיים סביב הקמתה וקיומה של מדינת ישראל.
דינמיקה זו יוצרת את מה שמכון ראות מכנה "המחיקה היהודית-ישראלית בשיח הפרוגרסיבי", האופן בו מקוטלגים היהודים בשיח הפרוגרסיבי שחותר בפועל תחת זכותם להגדיר בעצמם את זהותם, ערכיהם, הנרטיב והקשר שלהם לישראל. הקיטלוג של יהודים כפריבילגים, שולל את הלגיטימציה היהודית לטעון לאפלייה או לפגיעות כלשהי ומקשה עליהם להתמודד עם אנטישמיות.
בשונה מהאנטישמיות 'המסורתית', המחיקה הפרוגרסיבית אינה ניזונה בהכרח משנאה, אלא מתרחשת כתוצאת לוואי של הפער בין מאפייני השיח להיסטוריה ולחוויה היהודית בארה"ב.
כותבי המסמך טוענים כי המחיקה הפרוגרסיבית אינה תמיד מכוונת, אך מספר ארגונים אנטי-ישראליים מצליחים בהדרגה להפוך לחלק אינטגרלי מקואליציות של מיעוטים בקרב התנועה הפרוגרסיבית מאז מהומות פרגוסון (2014). כך, סדר יום ורטוריקה אנטי-ישראליים הפכו רווחים יותר וחדרו גם לזרם המרכזי של הארגונים הליברלים ושל המפלגה הדמוקרטית. באופן טבעי, הם מסבירים, זה מוביל לכך שאספקטים שונים של אנטישמיות עוברים תהליך של נורמליזציה ונורמות חברתיות שהגנו לאורך השנים על הקהילה היהודית, נמחקות.
משבר זהות
המחיקה היהודית-ישראלית בשיח הפרוגרסיבי מאיצה, על פי ממצאי המחקר של ראות משבר זהות בקרב רבים מיהודי ארה"ב והקהילות היהודיות מתקשות לייצר חזית מלוכדת ומאוחדת כנגד האתגר. ההפנמה של מסגרת השיח הפרוגרסיבי בקרב מספר הולך וגדל של יהודים שרואים בעצמם לבנים ופריבילגים, מערערת את הזהות היהודית בארה"ב ומאתגרת את הלכידות הקהילתית ואת החיוניות הפוליטית היהודית. בה בעת, מאז נוסדה במצרים לפני יותר מתשעים שנים, הפכה תנועת האחים המוסלמים לאחת מהתנועות המוסלמיות המשמעותיות ביותר בעולם. למרות השינויים הניכרים שעוברים ארגונים המזוהים עם התנועה ברחבי העולם, הם חולקים ביניהם חזון משותף, קשרים אידיאולוגיים, וסדר יום משותף.
מהמסמך עולה כי מאז החלו מתבססים בה בתחילת שנות השישים, ארגונים המזוהים עם האחים המוסלמים בארה"ב הפכו לכוח האסלאמי המאורגן ביותר וזוכים למעמד לא פורמלי של ייצוג הקהילה המוסלמית בעיני רשויות החוק. זאת למרות שרוב המוסלמים באמריקה לא מזדהים עם סדר היום של התנועה.
בסקירה לאחור נראה כי לאחר עשרים 'השנים הרזות' מאז פיגועי ה- 11 בספטמבר, ארגוני האחים המוסלמים בארה"ב בשיא כוחם. ״לפיגועים ב- 2001 היו השלכות קשות על המוסלמים באמריקה והם חוו גל אנטי-מוסלמי ומדיניות פנים נוקשה. כמה מארגונים אלה התמודדו עם ניסיונות חקיקה לא מוצלחים להגדיר אותם כארגוני טרור. את כהונת טרמאפ מחשיבים רבים מהם כתקופת שפל ואילו את היבחרו של ממשל דמוקרטי בבחירות האחרונות, כהזדמנות היסטורית״.
אחת הטענות המטרידות במסמך עוסקת באסטרטגיה ורמת הארגון של ארגונים המזוהים עם האחים המוסלמים בארה"ב. אלו, נטען במסמך, מאפשרים להשפיע על מדיניות החוץ של ארה"ב במזרח התיכון ובמיוחד לקדם סדר יום אנטי ישראלי. בראש ובראשונה, האגף הפרוגרסיבי העולה במפלגה הדמוקרטית מהווה פלטפורמה ייחודית אשר מצליחה להשפיע על סדר היום של מדיניות החוץ האמריקאית. חלק מחבריו משתתפים באירועים אנטי-ישראליים שמאורגנים על ידי אותם ארגונים. בנוסף לכך, רמת הארגון של ארגונים המזוהים עם האחים המוסלמים בוושינגטון עולה מדרגה והם נהנים משימוש בפלטפורמות דיפלומטיות שמממנות קטאר וטורקיה, כמו גם בפלטפורמות תקשורת ורשתות חברתיות, ובעיקר אלה של אלג'זירה הקטארית. יתרה מכך, ארגונים אלה הם חלק ממערך אפקטיבי של רשתות גלובליות אשר מקדמות סדר יום אנטי-ציוני – זו של תנועת האחים המוסלמית העולמית, וזו של רשת הארגונים אנטי-ציונית בארה"ב.
שותפות מסוכנת
׳הברית האדומה-ירוקה׳, כך מסבירים, נולדה באירופה ועל אף השוני בין הזרמים הללו, שיתוף הפעולה ביניהם עמוק ומעוגן במאמץ אינטלקטואלי והגותי להכשיר אותו. סדר היום של הברית האדומה ירוקה באירופה כולל רכיבים מובהקים של אנטי-מערביות, אנטי אמריקאיות ואנטי-ציונות. בארה"ב שיתוף הפעולה הזה מואץ כחלק מתופעה של קואליציית המיעוטים והתכת המאבקים של אוכלוסיות מוחלשות.
סדר היום של הברית האדומה-ירוקה התרחב לנוכח 'תהליך פרוגרסיביזציה', להגדרתם, של ארגוני האחים המוסלמים בארה"ב. ארגונים אלה מאמצים בהדרגה רטוריקה וחלקים מסוימים של סדר היום של התנועה הפרוגרסיבית, כגון דרישה לרפורמות בבתי הסוהר והעלאת שכר מינימום.
מדיניות אדומה-ירוקה במזרח התיכון
מכלול רווח של רעיונות שהחל להתגבש לכדי תפיסה קוהרנטית בנוגע לאידיאל מדיניות החוץ האמריקאית אותה מקדמים גופים פרוגרסיביים וגופים המזוהים עם האחים המוסלמים בארה"ב, הפך להיות הנורמה. המסורת האמריקאית של מחויבות להנחיל ערכים ליברליים, דמוקרטיים וזכויות אדם בעולם התערבבה עם הקונצנזוס המתגבש בארה"ב בנוגע לצמצום המעורבות הצבאית האמריקאית בעולם.
במסמך מנתחים הכותבים את ליבה של תפיסת החוץ האדומה-ירוקה מזווית מעניינת. לכאורה, הם טוענים, זכויות אדם נמצאות בלב, אך בפועל, יש לה הטייה אידיאולוגית הנובעת מפירוש המזרח התיכון דרך פוליטיקת הזהויות כמו גם מסדר היום של תנועת האחים המוסלמים במזרח התיכון. כך למשל, בעוד שבקרב ארגוני זכויות אדם בין-לאומיים קיימת ביקורת נוקבת על כלל המדינות במזרח התיכון לנוכח נטייתן לדכא מחאות ולהפעיל אמצעי מעקב וכפייה, הברית האדומה-ירוקה בארה"ב ממקדת את הביקורת שלה כמעט אך ורק על מדינות הציר המתון הפרו-מערביות, אשר מהוות אויבות אידאולוגיות לציר מדינות האחים המוסלמים בהובלת קטאר וטורקיה.
מגיעים עד לבית הלבן
אף כי גישת מדיניות החוץ ה׳אדומה-ירוקה׳ אינה הגישה שמוביל הממשל הנוכחי, השפעתה, לטענתם, על קבלת ההחלטות בוושינגטון גוברת. ״מצד אחד, ׳הברית האדומה ירוקה׳ אינה מצליחה בשלב זה להשפיע בצורה ניכרת על היחסים המיוחדים בין ארה"ב לישראל, ואולם, היא מצליחה לשנות את השיח על ישראל בארה"ב. מצד שני, ל׳ברית אדומה-ירוקה׳ יש השפעה ממשית על המדיניות האמריקאית במזרח התיכון באופן שיוצר אתגרים מהותיים לביטחון הלאומי של ישראל, ובכלל זה, כתף קרה שמעניק הממשל לבנות בריתה המסורתיות של ארה"ב ולעצירה במומנטום הנורמליזציה של הסכמי אברהם. שינוי היחס כלפי מדינות ערב המתונות יחד עם צמצום הנוכחות האמריקאית באזור מחליש בפועל את ציר המדינות הערביות הפרו-מערביות ואת ישראל במאבקם מול איראן״.
הקשר האיראני
כותבי המסמך מודים כי בקרב ׳הברית האדומה-ירוקה׳ אין אהדה יתירה לאיראן, אך סדר היום של הברית מחזק אותה בפועל. תוצאה זו מתקבלת בשוויון נפש בקרב ארגוני הברית משום שאיראן לא נתפסת כמי שמסכנת בעיני פרוגרסיביים, את הביטחון הלאומי של ארה"ב, ומשום שבעיני האחים המוסלמים, המאבק במדינות הערביות הסוניות הפרו-מערביות קודם למאבק באיראן. הסכנה לישראל מפרוייקט הגרעין לא נוגעת להם. באותה מידה, קיימת גם הכחשה או התעלמות מכוונת של האיום שנשקף לישראל מפריסת כוחות פרוקסי איראניים באיזור ויצירה של 'מעגל אש' קינטי המכוון נגד ישראל.
הם מוסיפים כי בעוד שזרמים פורגרסיביים 'שותקים' כלפי איראן, בפועל הם תומכים פרו-אקטיבית בחמאס. תמיכת פרוגרסיבים בחמאס, שנולדה כזרוע של האחים המוסלמים בעזה, ולא בזרמים חילונים-ליברלים וזו תוצאה ישירה של הברית הפרוגרסיבית עם ארגוני האחים המוסלמים ועם פלסטינים מהשמאל הרדיקלי, הם מסבירים.
למרות ההשפעה הניכרת שיש לו על הביטחון הלאומי הישראלי, הברית הזו להגדרתם היא כרגע בעיקר תופעה חברתית פנימית אמריקאית שאין לישראל לגיטימציה להתערב בה. עם זאת, לישראל, הם מציעים, מרחב פעולה ביחס למספר תחומים אשר עשויים להשפיע על 'המחיקה הישראלית' בשיח הפרוגרסיבי וישפרו את עמדת המיקוח של ישראל מול ארה"ב בנוגע למספר סוגיות הקשורים למדיניות החוץ האמריקאית. ״ראשית, ישראל צריכה לגבות את ההצהרות בדבר שיקום הממשקים עם המפלגה הדמוקרטית בתכנית פעולה ובמשאבים. שנית, ישראל חייבת לחזק את הקשרים״.
לבנים פריבילגים
״קיימת אי-הלימה בין מאפייני השיח הפרוגרסיבי בעת הנוכחית לבין החוויה היהודית בארה"ב״, טוענים שישון ועאסלה. ״הטרמינולוגיה, הסמלים והערכים של השיח הפרוגרסיבי ניזונים בעיקר מחוויות האפליה של השחורים בארה"ב. חוסר ההלימה בין מאפייני השיח הזה לבין החוויה היהודית, מוביל לכך שיהודים נתפסים פעמים רבות כבעלי אחריות למנגנון הדיכוי החברתי הלבן. יהודים נתפסים בשיח הפרוגרסיבי כלבנים פריבילגים, ולכן אין בו מקום שיכול להכיל את הפגיעות היהודית הקולקטיבית הייחודית״, הם מסבירים. ״כתוצאה מכך, מתרחשת בפועל 'מחיקה' של ישראל ויהדות אמריקה בשיח הפרוגרסיבי. מאפייני השיח הפרוגרסיבי העכשווי חותרים בפועל, לרוב באופן לא מכוון, תחת הזכות של יהודים להגדיר בעצמם, בין אם באופן אינדיבידואלי ובין אם קולקטיבי. מרכיבים יסודיים בזהות שלהם, כולל אופן הקשר לישראל ואת האתגרים העומדים בפניהם. השיח הפרוגרסיבי אינו מכיר בהיסטוריה או בהווה של אפלייה נגד יהודים, בכך שיהודים רבים תופסים את עצמם כעם, לא רק כדת״.
אלמנט חשוב ומטריד שעולה מתוך המסמך עוסק באתגר שהשיח הפרוגרסיבי מהווה לביטחון הלאומי של ישראל משום שהוא חותר תחת מערכת היחסים בין ישראל לארה"ב, תחת מקומם של יהודים בשמאל האמריקאי ולכן גם תחת התמיכה הפוליטית הדו-מפלגתית שלה זוכה ישראל לאורך כל השנים. ״בשונה מהאנטישמיות הקלאסית, או קמפיינים אנטי-ציוניים בוטים, 'המחיקה הפרוגרסיבית' לרוב אינה מכוונת או ניזונה משנאה, אלא מתרחשת כפועל יוצא של מאפייני השיח בשמאל האמריקאי היום. מפיציה הראשיים אינם אנטישמים, למרות מעורבותם האפשרית בפעולות מפלות שעשויות להיתפס פוגעניות. בניגוד לצורות נפוצות של אפליית יהודים, זן זה של אפליה אינו נסמך על תיוג יהודים כמשתייכים לקטגוריה אתנית מובחנת.
ואולם״, מדגישים, ״אחת מתופעות הלוואי של מגמה זו, היא שגוונים מסוימים של אנטישמיות מנורמלים – הקיטוב וההקצנה בפוליטיקה ובחברה האמריקאית, מאפשרים קבלה ונרמול הולכים וגוברים בשיח הפרוגרסיבי של רגשות אנטי-ישראליים ואנטישמיים, ושוחקת נורמות תרבותיות וחברתיות שהגנו על הקהילה היהודית״.
משבר יהודי ארה״ב
כמי שעדים מקרוב לתסיסה של הדור הצעיר של הקהילה היהודית בארה״ב, לא מפתיע לגלות כי על פי המסמך, בשנים האחרונות נשחקת התמיכה וההזדהות עם ישראל בקרב הזרם המרכזי של יהדות ארצות הברית, בין השאר ובמידה רבה בעקבות היחלשות הזיקה של הדור הצעיר ליהדות ולמוסדות הקהילה. אחד השינויים הבולטים ביותר הוא הפיכת ישראל לנושא מקטב בקרב קהילות יהודיות לנוכח השחיקה בתדמיתה כשוחרת שלום, כפלורליסטית וכדמוקרטית. ״לב המשבר נעוץ בכך שיהודים רבים רואים בהתנהלות של ישראל איום על זהותם ומעמדם כאזרחי ארצות הברית וכיהודים, וחווים את הפיכתה של ישראל מנכס לנטל. במציאות זו, ארגונים רבים מקטינים את הקצאת המשאבים לישראל ומצמצמים את פעולותיהם סביב ישראל. רבים אף מצדדים בהתנתקות מוחלטת מעיסוק בישראל״.
המסמך מתאר משבר זהות של ממש, כזה שאנחנו עדים לו ברחבי ארה״ב בקרב היהודים בקהילות השונות. ״הקהילות היהודיות מתקשות לייצר חזית מלוכדת ומאוחדת כנגד האתגר של שיח פוליטיקת הזהויות בארה"ב וזה מעמיד את הקהילה היהודית האמריקאית במבוכה. יהודים רבים מרגישים שהם נאלצים לבחור בין נאמנותם לישראל ולמסגרות הקהילתיות שלהם לבין הערכים הליברלים. ההפנמה של מסגרת השיח הפרוגרסיבי בקרב מספר הולך וגדל של יהודים שרואים בעצמם לבנים ופריבילגים, מערערת את הזהות היהודית בארה"ב, ומאתגרת את הלכידות הקהילתית ואת החיוניות הפוליטית היהודית״.
כאשר מערכת היחסים של ישראל עם ארה"ב נשענת במידה רבה על הקשר בין יהודי ארה"ב לישראל, מניע מרכזי ליחסים המיוחדים בין ישראל לארה"ב היא ההשפעה הפוליטית, העוצמה והשגשוג של יהודי ארצות הברית. ולכן, טוענים הכותבים, מעבר לשיקול המרכזי הערכי, לקשר עם יהודי ארה"ב יש חשיבות לישראל גם במימד הביטחוני,המדיני והכלכלי.
״אין ספק״, טוענים שישון ועאסלה, ״שמגמת ההתרחקות בין ישראל לזרם המרכזי של יהדות ארה"ב ניזונה מהמחיקה היהודית-ישראלית בשיח הפרוגרסיבי, אך היא גם מזינה אותה. השלכה הרסנית של מגמת הריחוק של יהודים רבים עלולה להיות קריסה של אידיאל העמיות היהודית והתפיסה הקולקטיבית העצמית היהודית כעם. הפער בין ישראל לזרם המרכזי ביהדות ארה"ב חותר תחת הלגיטימציה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, והשיח הפרוגרסיבי חותר תחת התפיסה שהיהודים הם עם. לכן,בפועל, גם תחת הזכות היהודית להגדרה עצמית לאומית״.
מסמך ראות כולל מספר המלצות לארגוני הקהילה היהודית להתמודד מול המציאות החדשה, אבל מתריע שלמרות ההשפעה הניכרת שיש לה על הביטחון הלאומי הישראלי, הברית האדומה-ירוקה היא תופעה חברתית פנימית אמריקאית שאין לישראל לגיטימציה להתערב בה. ולכן המסמך קורא בעיקר לגבות את ההצהרות לחיזוק ולשיקום מעמדה הדו-מפלגתי של ישראל בתוכנית פעולה ובמשאבים ופעול לחזק את הקשר עם התפוצות כמטרה לאומית.
