על רקע השסעים בין דת ומדינה, בין דתיים וחילונים ובין הזרמים השונים, מתפרסם לכבוד חג הפסח סידור חדש ובעיקר חדשני, המשקף את הלכי הרוח והכיוונים השונים של היהודים של 2021.
בסידור, "תפילת האדם", נכללו תפילות אשר מאפשרות לרבים שעד היום הרגישו בשוליים, למצוא את מקומם גם בדת היהודית. הסידור מורכב מחלקים מסורתיים ומוכרים יותר, ביניהם תפילת תחנון, שיר של יום, שיר השירים לפני קבלת שבת, קידוש לבנה ותפילות המוספים. בנוסף, הוא מציג עמדה רדיקלית למדי בכל הנוגע לשאלות תיאולוגיות. שאלות מגדריות היו שאלות אסורות בדת היהודית מאות שנים. בסידור החדש, נראה שחווית החיים הלהטב״ית זוכה להכרה ולהערכה, ובעיקר, להתייחסות וקבלה. תפילת "מי שברך", למשל, מיועדת בספר ליוצאים מהארון. בתפילה, מתפלל הציבור להצלחתו של חברם לקהילה ולסביבה מכילה ותומכת.
שפת הסידור מאפשרת ליהודים חילונים להתחבר למילים ולאידיאלים שמוצגים לאורך הטקסט. שירים ישראליים נכללו בסידור כתפילות של ממש. בין השירים ניתן לזהות את שיריו של עידן רייכל, של אגי משעול ואף אליעז כהן - משורר אורתודוכסי המתגורר ביהודה ושומרון.
לטענת עורכי הסידור, הוא מאגד בתוכו את שלושת מרכיבי הזהות בתפילה הרפורמית: היהודי, הישראלי והאנושי. היצירה הישראלית של זמננו שולבה בסידור באופן בולט, כחלק מן התפילה עצמה.
הסידור הוא פרי עריכתם של הרבה והפרופסור דליה מרקס והרבה ד"ר אלונה ליסיצה. במהלך העשור האחרון השתיים עמלו בכדי ללקט קטעי תפילה, שירה והגות ישראלית ונעזרו ברבות ורבנים רבים בדרך על מנת להפוך את הקובץ לסידור תפילה ממשי.
עד יציאתו לאור, עבר הסידור טיוטות רבות והועבר בין חברי קהילה רבים, תנועת הנוער, המכינות ועוד. "סידור תפילת האדם, הסידור הרפורמי הישראלי, מבטא את מגוון הקולות בעם ישראל ומחבר אותנו אל דורות אינספור של יהודים ויהודיות שנשאו עיניהם, לבם וקולם בתפילה״, מספרת הרבה דליה מרקס. "רבנים ורבות מכל קצווי הקשת בציבור הישראלי הביאו את יצירותיהם לסידור הרפורמי הישראלי החדש ויזכו להתפלל ממנו בקרב קהילות התנועה - בישראל ובתפוצות. מועצת הרבנות הרפורמית בישראל מאמינה כי סידור תפילת האדם מביא עימו בשורה לעולם התפילה כך שכל הרוצים להתפלל, לברך ולהתברך ימצאו מענה בסידור הישראלי הרפורמי החדש״.
זהו איננו החידוש היחיד בתנועה הרפורמית שנועד לבטא הכלה וקירוב לבבות. בחג הפסח הניחו חברי הקהילה על צלחת הסדר גם תפוז, מלבד הסימנים המסורתיים כמו המרור, הזרוע והביצה. המנהג נטוע בסיפור בו סוזנה השל (בתו של הוגה הדעות הרב אברהם יהושע השל), פנתה לאחד הרבנים בבקשה שיאפשר לנשים לעלות לתורה בבית הכנסת. השיב לה הרב: אישה בבימת בית הכנסת זה כמו תפוז בקערת הסדר. מאז, נוהגים חברות וחברי התנועה הרפורמית להניח תפוז בקערת הפסח, על מנת להראות שגם נשים עולות לתורה בבית כנסת ולהדגיש את השוויון המגדרי בתנועה.
