להקת הבלט הברד ידועה בחדשנותה ומקוריותה. משימתו של בלט הברד בשיקגו היא ליצור מפגש בין אומנים ואומנות ולהעשיר, להנגיש, לחנך, לשמח, להלהיב, לרגש ולהפעיל את הקהל הרחב.
זו להקה מצוינת שרקדניה ניחנו ביכולות טכניות נהדרות, כוריאוגרפים יצירתיים המעלים יצירות קלסיות ונאו - קלסיות בשיקגו ומופיעים בבוסטון, וושינגטון די.סי. ובכל רחבי ארה"ב. בין מכלול הופעותיה הלהקה מקיימת פעילות חברתית קהילתית ומציעה שיעורי ריקוד לקבוצות נוער, קבוצות ילדים מגוונות מכל חלקי העיר, ריקוד לחולי פרקינסון ומפגשים אומנותיים עם הקהל הרחב. בשנת הקורונה קיימה מחלקת נוער חינוך קהילתי של "הברד" תוכניות דיגיטליות רבות.
ביום חמישי האחרון השתתפתי בתוכנית נפלאה בת שעה באמצעות זום Delve into Dance: Storytelling. עימי צפו 150 איש מכל העולם שחפצו לצלול לעומק בכדי להבין ולחקור את שלל הרעיונות, הנושאים, המושגים והסיפורים החבויים בריקוד.
בדרך כלל, כשצופים בבלט, מתמקדים בתלבושות, בתאורה בכוריאוגרפיה, במקצב ובתנועתם של הרקדנים. המשתתפים התבקשו לצפות בהופעת בלט מודרני קצרה, להתרשם, לבחון את הביצוע ולתאר את הטקסט בריקוד בו חזו עיניהם במילה.
תגובות הקהל שנתקבלו היו "הפרדה, ניסיון, אי ציות לחוקים, בידוד, קונפליקט, מוסיקליות, פולחן, המולה, מרקם, ראשוניות, מסגור ממוקד". רוב המשתתפים ראו קבוצת נוער אנרגטית רוויה במרץ, מתח ואתגרים. "האם ראיתם מנהיג בחבורה הלובש מעיל אדום? רמזה יוזמת האירוע ראש מחלקת האירוע והמנחה Kathryn Humphreys קטרין המפריס? "האם צפיתם בעלילה, סיפור או נרטיב"? שאלה. במשאל שהעלתה לקהל, מעל למחצית הקהל לא התייחס לסדר הכרונולוגי של האירועים שהתרחשו בריקוד ולא שם לב למנהיג במעיל האדום. רוב המשתתפים לא מצאו איזו זיקה או קשר בין אירועי הריקוד בקטע.
קטרין הציגה את אותה הופעת בלט שנית. הפעם התגלה הסיפור בהופעת הריקוד. כל הצופים נחשפו למנהיג החבורה ומעילו האדום. עתה ניתן היה להבחין בדמויות השגרתיות של החבורה ובקונפליקטים משתנים. הרקדנים ניסו להתמרד, נראו קרבות רחוב בין גברים, אחר כך נראה מאבק קל בין איש לאישה, או התאהבות באישה. לבסוף הקבוצה חתרה לפתרון מצב המצוקה וכולם נעמדו בשורה ישרה לצד מנהיגם והורגשה תקווה ועליצות. הדמויות, מאבקיהן ורצונותיהם הקהילתיים הפכו לרעיון המרכזי של עלילת הבלט.
לאחר הצפייה המנחה, השותף, הקשר האומנותי Jonathan Alsberry ג'ונתן אלסברי המקסים, החליט לשתף את כל הקהל בחוויית הריקוד וההבעה העצמית באמצעות תנועה. הוא הרכיב משפט הבנוי משמונה מילים: אני מיצבתי את ליבי והקשר ביננו הפך לקצבי, לוהט וחלק. אלסברי ביקש מהצופים להציג ולרקוד כל מילה בצעדים, תנועה, פנטומימה וריקוד. כל אחד התנועע על פי דרכו. זו הייתה חוויה עילאית לראות את הרוקדים מעבר לבמה מספרים סיפור של אחדות ושמחה. רקדנו בקצב איטי ובקצב מהיר על סמך הקראת המשפט ובלעדיו. יצרנו להקת ריקוד מסביב לעולם. כל אחד היביע את המשפט על פי דרכו.
הפעילות מאד מתאימה לתקופת הקורונה בה התרגלנו כולנו לשבת מול המחשב ללא תנועה. הרגשנו קשר נפלא בין כולנו ששבר מחיצות לשוניות, גזעיות ודתיות. אחרי כן התחלקו המשתתפים לשניים וצפו בשלושה קטעי מחול עכשוויים מכל רחבי העולם : בלט מודרני, בלט קלסי, ובלט תיאטרלי. נתבקשנו לבחון את הדרכים הרבות בהם כוריאוגרפים מחברים ומפרקים אלמנטים צורניים וביצועיים כמוסיקה, כקצב, כתנועה, כרמזים טקסטואליים ועיצוב קומפוזיציה לגילום רעיונות והדגשת הנרטיב. ההשתתפות הייתה ערה למרות ההבדלים בין הצופים, חלקם היו חובבי מחול חדשים וחלקם מנוסים. למדנו שריקוד הוא שפה. ריקוד הוא ביטוי פיזי של הרוחניות. לריקוד ולתנועה יש יכולת ייחודית של הבעת רגשות, תיאור מצבי מתח ומשבר וכן שמחה ותקווה. התנועה שנתה את האווירה ואת מצב הרוח.
המלצות השבוע
המשחק האחרון the Last Match
בעקבות המצב שנכפה עלינו בשנה האחרונה וקריסת עולם התרבות העלו מספר תיאטראות מחזות און ליין על מנת לשמור על בריאות השחקנים והנחיות מושל מדינת אילינוי. רוב החזרות נערכו באמצעות זום ורוב המחזות הוקרנו מבתיהם של השחקנים. כמו כן, הועלו גם מחזות רדיו מצוינים בה נשמע רק קולם של השחקנים העילאיים.
בשנה שעברה כשמגפת הקורונה פרצה בסין צפתה המחזאית אנה זיגלר בחזרות תיאטרון הסופרים Writer’s Theatre להרצת הצגתה "המשחק האחרון" המספר את סיפורם של שני שחקני טניס מצטיינים המתחרים על האליפות. החזרות התקדמו יפה אך החלו להתקיים תחת מצפן הבטיחות: בדיקות תכופות, מיסוך, שמירת מרחק וקשר מוגבל. כולם קיוו שיצליחו להעלות את המחזה לפני שמגפה תחמיר. אך עם החמרת המצב וההוראה על סגירת התיאטראות הציע המנהל האומנותי של התיאטרון מייקל הלברשטם לצלם את המחזה וכך היה.
זו הייתה הנאה בלתי רגילה לצפות במחזה נפלא בו כל השחקנים הנפלאים נמצאים על במה. בעלילה מתרחש מפגש בין אלוף אמריקאי לשחקן טניס פנומנלי רוסי המתמודדים בתחרות חצי הגמר לגברים. בפגישתם ניכרים הבדל התרבויות ביניהם כמו כן, נשאלת השאלה האם הדרמה הגדולה היא על המגרש או מחוצה לו. האם התשוקה להצלחה גורמת לחרדה? האם ההצלחה בספורט תורמת או מזיקה לחיי משפחה? האם בני זוג ספורטאים רוצים ילדים? כיצד מתגברים על העצב הכבד בלידה שקטה? האם מגדירים הצלחה, סיפוק ושביעות רצון בהשגת יעדים? האם אנחנו חייבים לרוץ ולהספיק את כל מה שהעולם מציע? המחזה מעורר מחשבות.
ארבעה השחקנים נפלאים נמצאים במגרש ספורטיבי ללא כדורי טניס, מחבטי טניס או רשת. המתחרים השחקן האלוף האמריקני טים (Ryan Hallahan ( והשחקן הרוסי סרגיי (Cristopher Sheard ( נפלאים. תחרות אמיתית מורגשת ביניהם. סרגיי מלא קנאה והערצה במתחרהו. הם מראים את יכולתם הספורטיבית בשפת גופם, הנפת ידיהם והדיפת כדור דמיוני באוויר ויוצרים את ההתרגשות במגרש. מאחורי שני שחקנים אלו עומדות נשים. אשתו התומכת של טים (Kayla Carter ( שחקנית נפלאה ומרתקת וחברתו הרוסייה הנועזת של סרגיי הדוחפת אותו לשחקים ומראה לו שהשמיים הם הגבול. השחקנית Heather Chrisler. אישיותם מהפנטת ומשחקם מדהים.
ההצגה מסוגננת בפשטות, התפאורה סמליתבה מגרש צר וארבעה שחקנים נהדרים. ההצגה מרתקת, סוחפת, משעשעת וכואבת. הבימוי של פרום Fromm הוא מלאכת מחשבת. המשחק נפלא ו המחזה שובה לב. מומלץ מאד לראות את ההצגה הנפלאה הזו. המחזה יועלה מה-28 באפריל עד ל-30 במאי.
