בארה״ב חוגגים את חודש המורשת ההיספנית המוקדש באופן מסורתי לחגיגה וההנצחה של התרבות והמורשת ההיספנית. בשנת 1968, הכריז נשיא ארה"ב לינדון ג'ונסון על ה- 15 בספטמבר כתאריך שמידי שנה יוקדש לשבוע המורשת ההיספנית. עשרים שנה מאוחר יותר, כשהיה ברור שהמורשת ההיספנית הופכת לחלק מאוד מרכזי בתרבות האמריקאית, הכריז הנשיא רונלד רייגן על הרחבת השבוע לחודש שלם. חודש המורשת מתחיל רק ב-15 בכל ספטמבר מאחר וזהו יום העצמאות של גואטמלה, הונדורס, אל-סלבדור, ניקרגואה וקוסטה ריקה. ב-16 ו-18 בספטמבר, מקסיקו וציל׳ה חוגגות גם הן יום של עצמאות.
מאז רייגן, אוכלוסיית ההיספנים בארה״ב גדלה למימדים אדירים. על פי נתונים שהתפרסמו ממפקד האוכלוסין רק בחודש שעבר, נראה שאוכלוסיית הלבנים הלא-היספנים בארה"ב התכווצה בעשור האחרון, בפעם הראשונה בהיסטוריה האמריקנית. על פי הנתונים האחרונים, הקהילה הלבנה הלא-היספנית בארה"ב נותרה אמנם הקבוצה האתנית הגדולה ביותר באמריקה, אך שיעורה היחסי הצטמצם בין 2010 ל-2020 ב-8.6%, ועומד על 57.8%, השיעור הנמוך ביותר עבור לבנים מאז ומעולם בארה"ב.
פלורידה ההיספנית
האופי ההיספני של מדינת פלורידה החל להתעצב בימי חואן פונסה דה לאון, מגלה ארצות ספרדי, שהיה גם זה שהעניק לה את שמה. פסלו של דה לאון מתנוסס בכניסה לאחוזת ויסקאיה במיאמי . מהיום שבו גילה חואן פונסה דה לאון את פלורידה אי שם בשנת 1513, החל הרומן של המדינה עם ספרד, שלא לומר ההרמוניה האולטימטיבית. ״מסיבת המאה״, אשר תתקיים ב14 בנובמבר באחוזת ויסקאיה, תציין את המאורע החגיגי ואם עדיין לא רכשתם כרטיסים, אתם יכולים להצטרף לרשימת ההמתנה של האתר וזיקאיה, שם כולם מחכים לחגוג את המורשת הפופולרית. אם לא הצלחתם להשתחל לחגיגת העבר ההיספני, ניתן ליהנות מביקור באחוזה גם לאורך השבוע.
האחוזה המדוברת חושפת את הקשר ההיספאני עוד בשמה, אשר ניתן לה על שם אזור ויסקאיה בספרד. לאחוזת ויסקאיה עבר מפואר של ביקורי אישים רבי מעלה, ביניהם, מלכת אנגליה אליזבת השנייה והאפיפיור יוחנן פאולוס השני. אם תבקרו באחוזה תגלו גנים מרהיבים ביופים, המזכירים את אחד הארמונות המפורסמים של צרפת, זה הממוקם מחוץ לפריז, הלא הוא ארמון ורסאי.
הקשר היהודי
בעקבות חואן פונסה דה לאון, הגיעו היהודים הראשונים שהתיישבו בצפון פלורידה מספרד, עוד בתקופת האינקוויזיציה. היהודי המוכר ביותר, לפחות לטענתם של לא מעט היסטוריונים שטוענים שזו הייתה דתו המקורית, הוא כריסטופר קולומבוס. אבל בעוד שספקולציות אופפות את יהדותו של זה, אין ספק באשר ליהדותו של דמות מרכזית אחרת בהיסטוריה הספרדית של פלורידה, משה לוי. אבות אבותיו של משה לוי הוגלו מספרד לקראת סוף המאה ה-15 ומצאו מקלט זמני במרוקו. משה לוי עצמו נולד במרוקו בשנת 1782, אי שם במאה ה- 18. בשנת 1816, עסקיו של לוי הובילו אותו לקובה ולאחר מכן, היישר לפלורידה. הוא ראה בה מקום מקלט והוביל אחריו שיירה של עולים יהודים שנראו ״עולי הרגל למטעים״ וראו בה, בזכותו, מקום מפלט. בשנים שאחרי הפך לדמות מובילה בקהילה היהודית במידה רבה הודות לעשייה שלו למען יהודי אירופה בימי המלחמה.
בתקופת ה״פרוהיבישן״, במסגרתה חל איסור מכירת משקאות חריפים בארה״ב (״תקופת היובש״), היהודים זיהו הזדמנות והחלו לאתר דרכים להברחת משקאות חריפים מקובה. כך גם נפתח ערוץ חדש והחל הקשר החם עם יהודיי קובה. קשר זה היה כה חזק שהיהודים השתתפו זמן קצר מאוחר יותר במהפכה בקובה לצד מנהיגי הרחוב הקובנים. אחד ממובילי המהפכה בקובה, חוזה מרקיז, הגיע לקי ווסט, שבדרום פלורידה (הנקודה הדרומית ביותר בארה״ב), הממוקמת רק 530 ק״מ מקובה, רק כדי להודות לקהילה היהודית על העזרה שהעניקו לקובנים, שכללה איסוף תרומות, מידע ועוד. לאחר המהפכה, קובנים רבים ניסו להימלט לפלורידה בשחייה עד לקי ווסט.
הנהירה למיאמי
הקהילה היהודית היספנית התמקמה באזורים שונים בפלורידה אבל כאשר הנרי פלגלר בנה את מסילות הרכבת למיאמי בשנת 1912, יותר ויותר מהם הגיעו לאזור, כשבשנת 1921 השורשים חלחלו ולראייה, הוקם גם המלון הכשר הראשון במיאמי בשם ״נמו״.
ההיסטוריה של היהודים ההיספנים במיאמי שזורה במידה רבה במאורעות פוליטיים בקובה, באיים הקריביים ובארצות הלטיניות. בזמן מלחמת העולם השנייה, הגיעו למיאמי כחמישה עשר אלף יהודים מקובה שייסדו את ״Sephardic Brotherhood of Greater Miami” (״אחוות האחים הספרדים של מיאמי רבתי״).
בנוסף אליהם, רבים מהמהגרים למיאמי הגיעו מתורכיה דרך קובה, ביניהם משפחת בהר הענפה שהפכה עם השנים לאחת המשפחות היהודיות החזקות.
רק מאוחר יותר, בין השנים 1970-1980, הגיעו יהודים מניקרגואה, קולומביה, ברזיל, ונצואלה. הם הגיעו בשל קריסה פוליטית - כלכלית בארץ מולדתם והבחירה הטבעית הייתה מיאמי, שבה הקהילה ההיספנית-לטינית כבר הייתה מבוססת. ואכן, האופי הלטיני-יהודי הרב גוני במיאמי ניכר מאז ועד היום בשמות הרחובות, באמנות, בבתי הכנסת והמסעדות בעיר.
גם בשנים האחרונות ממשיכים יהודים מהמדינות ההיספניות השונות להגיע לפלורידה ולבסס שם את מרכז חייהם. הפסלים של האמן הקולומביאני הידוע פרננדו בוטרו, למשל, מפארים את הכניסה של מלון ארבע העונות במיאמי. בנו של בוטרו, חואן קרלוס, מספר: ״עברנו למיאמי בשנת 2000 בשל האיומים על אבי, ניסיונות סחיטת כספים וחטיפות״.
חואן קרלוס מספר שהמעבר למיאמי היה טבעי בשל הקרבה לקולומביה שכן, שלוש שעות טיסה בלבד מפרידות בין מיאמי לקולומביה. הקשר עם היהודים היה אינטגרלי לחיים בקולומביה ומיאמי. השפה הספרדית הנשמעת בכל פינה במיאמי מעידה על ההשפעה ההיספנית-לטינית בעיר.
מונצואלה באהבה
ג׳נפר פאלאס-גרוס מוונצואלה, היגרה לארה״ב עם בעלה כדי לגדל את ילדיהם בחיק הקהילה היהודית הוונצואלית במיאמי. ״אני יכולה להעביר יום שלם במיאמי ולדבר רק ספרדית״, היא מספרת. ״למעשה, מאז שעברתי למיאמי, למרבה האירוניה, רמת האנגלית שלי התדרדרה מכיוון שאני מדברת ספרדית כל היום״.
הכוונה של ג'ניפר ובעלה הייתה לשוב לארץ מולדתם האהובה, ונצואלה, אך המצב פוליטי- כלכלי הלך והתדרדר. אבא של אלברטו, ניצול שואה, לא התנגד למעבר. הם היו בין היהודים הראשונים מוונצואלה שהגיעו בתחילת שנות ה -2000 והם מעידים שב- 2013 המצב השתנה באופן משמעותי.
כתוצאה מהמשבר הפוליטי - כלכלי- הומניטארי בוונצואלה ועם עליית ניקולאס מאדורו לשלטון, יותר ויותר יהודים ונצואליים היגרו למיאמי. האוכלוסייה בוונצואלה, שהייתה המדינה הרביעית בגודלה של הקהילה היהודית אחרי ישראל, קובה, וארגנטינה, הצטמצמה. יותר ויותר חברים של ג'ניפר ואלברטו עברו למיאמי. מרכז הקהילה היהודית בצפון מיאמי פתח תוכנית בשם ״הבריאיקה״- שזה שמה של התכנית ללימודי תרבות ויהדות וונצואלה. המרכז מציע פעילויות אחרי ב״ס, שכוללות, ריקודי עם, כדור-רגל ותחרויות ספורט. במזנון, ג׳ניפר ממשיכה לספר, ניתן למצוא מאכלים ונצואליים טיפוסיים כגון ״אראפס״(עוגת תירס מטוגנת), ״טקינס״ (מקלות גבינה ונצואליים). המרכז היהודי בצפון מיאמי ביץ ממוקם במרחק הליכה מביה״ס ״הילל,״ וכך ילדים הולכים ישירות לפעולות העשרה שהמרכז מציע, משמרים את התרבות ההיספנית, מרחוק, במרכזה של פלורידה, ארה״ב.
