כשאנחנו חושבים על אנטישמיות, רבים מאיתנו מתייחסים – או, לכל הפחות, התייחסו עד לאחרונה – אל המושג כמשהו ארכאי עם ניחוח של עבר. לרוב הוא לווה במונחים היסטוריים כגון פוגרומים, מזרח אירופה, עלילת דם וכו׳ והגיע עד למחוזות השואה, נקודת השפל המוסרית הנמוכה ביותר של האנושות. בשנים האחרונות חזינו בהתגברות האנטישמיות, שנאת יהודים בשל היותם יהודים, בכל רחבי העולם. באירופה נרשמה עלייה סדורה, אשר הגיעה ממחוזות הימין הקיצוני וגם הקבילה להגעתם של פליטים רבים מן העולם המוסלמי ליבשת. גם כאן, בארה״ב, האנטישמיות הרימה את ראשה המכוער מכל כיוון אפשרי; מימין, משמאל ומהאמצע.
נדמה ש-70 שנה, פסיק בראי ההיסטוריה, הם גם פסיק בזיכרון האנושי הקולקטיבי, אשר שכח מהר מאוד את שנאת היהודים ותוצאותיה הקטלניות, לא רק ביחס לעם היהודי אלא גם בשואה שהמיטה השנאה על מיליונים רבים נוספים.
והנה, אנחנו כאן שוב, בשנת 2021, חוזים כלא מאמינים בגל מכוער נוסף של מעשי אנטישמיות. חוליגנים, אנרכיסטים, פעילים אנטי-ציוניים, אנטי-ישראליים ואנטי-יהודיים (בחר מן הרשימה) שעטו כעדר פראי ברחובות לוס אנג׳לס בתורם אחר יהודים להכות, נסעו ברחבי שכונות יהודיות בלונדון בקוראם קריאות מימי הביניים שהדעת אינה סובלת והנייר לא מסוגל להכיל ואפילו כאן, בטיימס סקוור שבניו יורק בארצות הברית של אמריקה, שוכב לו מוטל יהודי על הכביש, בעודו מוכה קשות בידי עדר ברברים.
האנטישמיות הזו לא נמצאת אצלכם בבית. היא לרוב שם בחוץ, על המסכים, ברחובות. אבל מעולם לא ישבתם לשתות איתה קפה, לשוחח איתה, לנסות להגיע איתה להבנות. יחד עם זאת, בלי ששמתם לב, שם בדיוק היא נמצאת. בסלון שלכם. מנהלת דיאלוג ומנסה בכל כוחה להיכנס לשיח המרכזי. שר החוץ של פקיסטן, שאה מחמוד חוסיין קוריישי, התראיין לרשת הטלוויזיה cnn במהלך המלחמה האחרונה בין ישראל לארגון הטרור חמאס בעזה. כבר בפתח הדברים, בחר קוריישי להזכיר את ״כיסיה העמוקים״ של ישראל ואת קשריה ״במדיה העולמית״, אמירות אנטישמיות קלאסיות על המסך מולכם. לזכותה של המנחה, ביאנה גולודריגה, יאמר כי היא מיד עימתה את שר החוץ קוריישי עם אופיין האנטישמיות של ההערות שלו. בתגובה, צחק קוריישי ואמר כי זכותו לומר את מה שכולם חושבים ויודעים. העובדה שקוריישי הרגיש נוח להתבטא בצורה שכזו ברשת האמריקאית, ועוד להגן על התבטאותו המכוערת, מהווה ניסיון ברור להפוך את השיח האנטישמי למקובל. אני, לכשעצמי, סבור כי באותו רגע היה על המנחה לסיים את הראיון בטריקת מסך, ולא להמשיך ולנהל דיאלוג שכזה בניסיון ״לביית״ את קוריישי. במעשה שכזה היה בכדי לשדר מסר ברור לצופים – אין תירוץ לאנטישמיות.
סיפור חשוב נוסף שפורסם לאחרונה היה זה של בכיר בחברת ״גוגל״, האחראי על גיוון והכללה בחברה, אשר התבטא בעבר כי ״ליהודים תיאבון בלתי נשלט להרג ומלחמה״. אכן, מדובר בכשל חמור של החברה לעשות חיפוש ראוי אודות המועמד ולאתר את הנקודות השחורות הבולטות באופיו – אשר לכל הפחות הופכות אותו למועמד לא ראוי, שלא לומר למעלה מזה. יחד עם זאת, היה מעניין מאוד לראות את התגובות לאמירתו. היו רבים שגינו, ובצדק, ודרשו את פיטוריו. אחרים, לעומת זאת, סברו שמדובר באמירה ישנה שלו ולפיכך אין להתייחס אליה. הגדילה עשות מנחת תוכנית הבוקר הפופולרית, the view, סאני הוסטין, אשר – בניגוד ברור לעמיתותיה וופי גולדברג, שרה היינס ומייגן מקיין – הסבירה כי יש לראות את הדברים בהקשרם הראוי וכי הוא התבטא באופן שהתבטא כביקורת על אלימותה של ממשלת ישראל כלפי הפלסטינים. לא משנה שהוא עשה שימוש במילה ״יהודים״ ולא ״ישראל״ או אפילו ״ממשלה״ ולמי אכפת שהוא לא הזכיר שום ״מדיניות״ כלשהי. הוסטין הוסיפה והסבירה כי מדובר בנושא ״מסובך״ ולכן יש להביא מומחה שיסביר ״האם זה אנטישמי לבקר את ממשלת ישראל״.
אין מילים לתאר את מעשיה של הוסטין. היעלה על הדעת כי הייתה מצדיקה באופן שכזה התבטאות מכוערת ביחס לאסיאתים? לשחורים? ומדוע כשמדובר ביהודים, יושבת המנחה הנכבדת ומתרצת תירוצים מתירוצים שונים ואף מגדילה עשות ומסבירה עד כמה הכל ״מסובך״. ובכן, זה לא מסובך. לא מסובך להבחין בין טוב לרע. לא מסובך לדעת מה נכון ומה לא נכון. לא קשה לראות את האנטישמיות כשהיא מביטה לך בעיניים. אם רק תנסי, תצליחי, גב׳ הוסטין. ובינתיים, השיח שקידמה הוסטין פותח את הדלת להצדקת האנטישמיות והסוואתה כביקורת על מדיניות ישראל.
ובכן, אין תירוצים לאנטישמיות. ישראל אינה הבעיה, היא הסימפטום. היא אך ורק גלימה זמנית בה בוחרים להתכסות האנטישמים כעת. ישראל, כפי שכתבתי פעמים רבות, היא ״היהודי בין האומות״. מה שמותר לאומות העולם, אסור לישראל. מה שמותר לעמי העולם, כגון הזכות להגדרה עצמית, אסור ליהודי. ואנחנו? חרף הקשיים והמאבקים הכרוכים בתופעת האנטישמיות, דומני כי דווקא זכינו. זכינו, על שום שאנו נלחמים את מלחמתו של העם היהודי כשמדינת ישראל עומדת שרירה וקיימת, חזקה ומשגשגת. כך, בניגוד גמור לאבותינו שבמשך אלפי שנות גלות נאלצו להתמודד עם השנאה לבדם, אנו עומדים מאחורי, לצידי ולפני מדינת ישראל, וזוהי כשלעצמה זכות גדולה שעל כולנו להתגאות בה ולעשות בה שימוש. להשמיע קול. לעמוד איתן. זוהי חובתנו. זוהי זכותנו.
תקומתו של העם היהודי בארצו היא היא ההוכחה כי השנאה לא ניצחה, אינה מנצחת ולעולם לא תנצח.
עם ישראל חי.
שחר עזאני, יועץ אסטרטגי וסגן נשיא בכיר ברשת JBS, לשעבר דובר הקונסוליה בניו יורק, אוהב ישראל
