כבר למעלה משבוע שבישראל נשמעים קולות זעקה מצד אחד ואנחה מצד שני, אחרי ששר האוצר אביגדור ליברמן החליט לבטל לאברכים הנחות ענק במעונות היום. נציגי הציבור החרדי הזדעקו וטענו שליברמן פוגע בזכות הבסיסית של יהודים ללמוד תורה ובכך גם מסכן את בטחון המדינה. מנגד היו שטענו שהגיע הזמן לחוק שמעניק יחס שוויוני להורים חילונים וחרדים ומעודד את הגבר החרדי לצאת ולעבוד.
כמי שמכירים גם את התרבות החרדית בתפוצות, אנחנו מכירים היטב את האמצע. בעוד שבישראל לאורך עשרות שנים לימוד תורה פוטר גברים חרדים מעבודה, בארה״ב השילוב בין השניים כמעט טבעי ומובן מאליו.
האוכלוסייה החרדית בישראל שונה ממרבית האוכלוסיות המוחלשות כלכלית בעולם בכך שמבחינה מערכתית אין רצון (וישנה אפילו התנגדות עקרונית) להשתלב בשוק התעסוקה.
פנינה פופר גדלה כחרדית בישראל להורים שהגיעו מארה״ב ומכירה היטב את ההבדלים. ״בארה״ב, באופן גורף״, היא מספרת, ״יש יותר לגיטימציה וציפייה שהגברים יעבדו. גם בקרב ליטאים שמאוד חשוב להם הלימוד אין ציפייה שילמדו לכל החיים, זה נדיר מאוד וזה לא חלק מהמארג החברתי. לא מצופה ממך באופן אבסולוטי להיות אברך כל החיים, לכן כל הישיבות בארה״ב הן גם ישיבות תיכנויות ואתה יוצא עם השכלה בסיסית. זה מאוד שונה ממה שמתרחש בארץ״.
פופר מובילה בשנים האחרונות את מיזם ״הציבור החרדי ממלכתי״, מיזם חברה אזרחית השואף לאגד ולקדם פעילים חברתיים מהחברה החרדית העוסקים במגוון נושאים בתחומי החינוך, קידום נשים, שוויון הזדמנויות ומאבק בגזענות. ״הרעיון המלכד של הארגון הינו לאפשר שיתופי פעולה רוחביים, לאתר משאבים ולייצר שיח משותף סביב נושאים שנוגעים לכל אחד ואחת מן השותפים בחיי היום יום והמעשה. אנחנו פועלים כדי לייצר בסיס כח לפעולה משותפת עבור הציבור החרדי המעוניין בהשתלבות בחברה הישראלית״.
פופר פועלת לקידום החברה החרדית וריבוי ההזדמנויות והחינוך, מאמינה שהחוק החדש דווקא ישפיע לטובה, אך מציגה תמונה מדאיגה. ״אני חושבת שהחוק החדש יוציא יותר אנשים לעבודה, אבל מה שיותר משפיע זה שהפכנו ממיעוט קטן למיעוט גדול והמספרים לא מחזיקים. אי אפשר באמת להחזיק חברת לומדים של מאות אלפים. יש מיליון וחצי חרדים, מחציתם צעירים חרדים ואי אפשר לדמיין שכולם יהיו אברכים. יש הבנה, אבל יש סוג של חוסר אונים לא יודעים איך מה לעשות עם זה״.
האוכלוסייה החרדית בישראל מנתה בשנת 2020 כ־ 1,175,000 נפש, שהם 12.6% מכלל האוכלוסייה, והיא צפויה להגיע ל־ 16% מכלל האוכלוסייה בשנת 2030 ולכ-2 מיליון נפשות בשנת 2033.
מחקר שנערך כבר לפני שנתיים באגף הכלכלן הראשי באוצר מלמד על חוסר הכדאיות ביציאה לעבודה של חרדים, נכון להיום. עם יציאתו לעבודה מאבד חרדי את קצבת האברך, את סבסוד מעונות היום ואת ההנחות בארנונה - כשני שלישים מהכנסתו. נמצא שהכדאיות של אברך להצטרף לשוק העבודה היא נמוכה בגלל שברגע שהוא נכנס לעבודה הוא מפסיד הכנסות והטבות אחרות: קצבאות אברך, סבסוד מעונות היום והנחות הארנונה.
על פי המחקר, גבר חרדי שיוצא לעבוד ומקבל את השכר הממוצע לגברים חרדים יפסיד הכנסות והטבות בגובה של 5,441 שקל בחודש, כך שלמעשה ההכנסה הפנויה של הגבר החרדי תגדל רק בשליש מהכנסתו כיום. הטבת המעונות לבדה מוערכת בכ-1,300 שקל סבסוד בחודש שהגבר החרדי יפסיד ברגע שיבחר לצאת לעבוד.
פופר מזכירה שגברים חרדים נמנעים להצטרף לשוק התעסוקה בשל העדפה אידיאולוגית, אך בעיקר בגלל נורמה תרבותית, לכן, גם אחרי שיצא המחקר, רבים הביעו ספק בנוגע לגידול ההשתתפות בשיעור התעסוקה.
״רוב החרדים הישראלים לא חשופים לחרדים אמריקאים״ מוסיפה פופר, ״ובאמת לא יודעים ממש על האפשרות הזו של שילוב לימוד תורה ועבודה. זו גם מנטליות שאתה גדל עליה. בארה״ב אתה מעריץ תלמידי חכמים אבל גם כשתעבוד תהיה חלק מהקהילה. בישראל, בעיקר בחברה הליטאית והחברה הספרדית זה לא לגיטימי. אצל החסידים זה יותר לגיטימי אבל אין השכלה והם לרוב מדברים בעיקר יידיש״.
ישנן מגמות שונות בחברה החרדית בישראל, האחת כן רואה את התמונה הגדולה ומבינה את המצוקה הגוברת, לכם, פופר מציינת, יש אדמו״רים שמתמודדים עם הבעיה ומנסים להכניס ללימודי הישיבה קורסים שונים להכשרה מקצועית. המגמה השניה וההפוכה היא שיש רבים בציבור החרדי גם בישראל וגם בארה״ב שהולכים ומתרחקים מהחברה והקהילה הלא חרדית, הם מקפידים לדבר רק ביידיש, ובארה״ב עוברים להתגורר בקהילות סגורות יותר כמו בלייקווד ומונסי. ״אני חושבת שזה תהליך סוציולוגי שהחברה החרדית של הדור של ההורים שלי לא חוו גם בגלל שגודל הקהילה היה מצומצם יותר ולא איפשר. ככל שקהילה גדולה יותר היא יכולה להסתגר בתוך עצמה וזה מה שקורה, יש נסיגה לתוך עצמה. החרדים שהגיעו לארץ ולארה״ב ממזרח אירופה נאלצו להשתלב. בארה״ב זה היה יותר משמעותי בעוד שבארץ הייתה קהילת לומדים של היישוב הישן שהגיעו ללמוד תורה לאורך שנים וכל הקונספט של הכוללים כבר היה קיים ומבוסס כשיהודים בתפוצות שלחו מימון למי שנדמו אז בעיניהם כקהילה קטנה וחלוצית של מחזיקי תורה״.
פופר חוזרת לחזון הראשוני שהיה אז לחרדים שהגיעו לישראל, להקים את עולם הישיבות מחדש. ״גם בארה״ב היה תהליך דומה, אבל הוא תמיד היה שילוב של תורה ושל לימודים סטנדרטיים. ההבדל אולי המשמעותי בין אורתודוקסים לאורתודוקסים מודרנים הוא שאורתודוקסים רואים בהשכלה ככלי לפרנסה ולא כאידיאל בפני עצמו״.
לאט לאט התהוותה מציאות כזו. החזון איש מגיע לארץ ישראל ומצליח לייצר פטור מהצבא לתלמידי ישיבה, בחסות הפחד מחילון וכך גם עודדו צעירים להפוך לתלמידי ישיבה. במהפך ׳77 המפורסם, בגין הרחיב את הפטור הזה והפך להיות הרבה יותר פשוט להשיג דיחוי. בשלב מסוים, מי שעבד לא קיבל את הדיחוי״.
אלמנט נוסף שמנע מהחרדים בארה״ב לצעוד באותו מסלול הוא העובדה שלהבדיל מישראל, ארה״ב איננה מדינת רווחה. בעוד שבישראל החינוך החרדי מתוקצב, אצלנו הוא פרטי והחרדים נאלצים לשלם מכיסם. ״ההבדלים בין המדינות״ חוזרת פופר, ״יצרו פערים תפיסתיים וכלכליים״.
אורי קידר, מנכ״ל תנועת ״ישראל חופשית״, אשר הוקמה בשנת 2009 למען כינון חברה ישראלית העומדת על פלורליזם תרבותי, שמירה על זכויות הפרט, ערכי הדמוקרטיה ועקרונות הציונות, מתאר מציאות שדורשת מאבק מתמיד מול הסטטוס קוו ומביע תקווה בעקבות החלטתו של ליברמן. ״היום יש ממשלה שלא בטוח שתקדם נושאים ענקיים, אבל יש הרבה דברים קונקרטיים שהם לא שינוי חקיקה ענקי אבל בתקצוב אחר והסדרה דברים יכולים באמת להשתנות. בתקופת הקורונה״, הוא מציין, ״אנחנו חשפנו את המספרים של האכיפה המגמתית בקרב הציבור החרדי. אי אפשר לעבור קורונה ולא להבין מעבר לכל ספק שישראל לא אוכפת חוקים מול החברה החרדית. מי ששילם על זה כמובן לפני כולם אלו החרדים, שמספר המתים בקרבם היה גדול באופן מהותי. אחרי השנה הזו, גם מי שניסה להדחיק את העניין הזה לא יכול וזה שיש היום ממשלה שלא צריכה אישור מרבנים לכל צעד, מבחינתנו זו כבר התקדמות״.
קידר עומד על עוד הבדל מהותי שאנחנו מכירים בין החיים כאן וחיים מעבר לים. ״מבחינתנו הבעיות האלו הן גדולות מסך החלקים. התחום הזה הוא ליבת השאלה האם אנחנו רוצים להיות דמוקרטיה ליברלית מערבית או להיות מדינה דתית״.
למרות שהמפלגות החרדיות שלטו ביד רמה בהחלטות של הממשלות האחרונות, הארגון הצליח לעבוד ברמה המוניציפלית ולשנות כמה החלטות מרחיקות לכת כמו תחבורה בשבת או חוק המרכולים. ״העבודה המקומית שלנו מאוד דומה למה שמכירים בארה״ב כמדינות אדומות עם ערים כחולות. גם מקבלי ההחלטות המקומיים מבינים״, הוא מסביר, ״שבערים הגדולות בישראל, חרדים ודתיים הם מיעוט לא גדול ודעת הקהל בישראל בשנים האחרונות היא מאוד ליברלית. ברוב התחומים שאנחנו עוסקים בהם, אנחנו רואים שרוב הציבור איתנו.
הוא מספר שבכל מיני ערים בהן היה ניסיון לכופף חוקים, המלחמה הליברלית הייתה גדולה יותר. ״בשנים האחרונות זה הרתיח אנשים באופן שלא ראינו קודם. מקוד לבוש לילדות ועד תכנים ללימודים, ראינו שיש אזרחים שיוצאים החוצה ואומרים ׳עד כאן׳. בסוף פוליטיקאי מקומי מחובר לאנשים בקהילה שלו שהם ברובם הגדול לא דתיים ולא רוצה עיר דתית. ברמה הבסיסית ההגיון אומר שהמדינה חייבת להתחיל לא לקבל כל דבר שהציבור החרדי מציג כ-ככה אנחנו וזהו, כמו תורה למשה״, הוא טוען. ״אורח החיים של כל אחד שיהיה כמו שהוא רוצה, אבל המדינה צריכה להחליט מה היא מממנת, מה היא מאפשרת ומה המחיר. בארה״ב, חרדים מבינים שהם מיעוט קטן שלא יכול לכופף על הרוב את רעיונותיו וענייניו, לא במרחב הציבורי, לא במימון. העניין הבסיסי בישראל הוא שהמדינה מתייחסת לחרדים כאל גוש נפרד. מדברים עם הרבנים אבל אבל הם לא שליטים. החרדים הם אזרחים של מדינת ישראל והמדינה אחראית על כל אחד מהם, על רווחתו, השכלתו, והיא אחראית גם לאכוף את חוקיה ולכפות את חוקיה. לשם אני מקווה שהדברים ילכו במציאות החדשה. אפשר ורצוי לכבד דרך חיים אחרת אבל יש קו ובשנים האחרונות זה הגיע למקום מאוד קיצוני״.
פופר מזכירה מקרה קיצוני אחד שגם נוגע במידת מה להחלטה החדשה של ליברמן: ״יש איזה אבסורד שגם כשהאישה היא המפרנסת עדיין המחליט, המוביל של הבית הוא הגבר. האישה עדיין צריכה גם להיות זו שמנקה ומבשלת זו שחוזרת אחה״צ מיום עבודה ולוקחת את הילדים לגינה. הנסיון להשאיר את האישה במקום הזה ועדיין לדרוש ממנה כל כך הרבה קצת מתערער וראינו רק לפני כמה שנים שהרב קסלר ביקש מחממת מטריקס בירושלים שנשים חרדיות רבות מועסקות בה שלא יעלו להן את המשכורות מחשש לשינוי תודעתי אצל נשים, ש׳לא יעופו על עצמן יותר מדי׳״.
היא מאמינה שהמציאות החדשה פותחת אפשרויות לא רק לנשים אלא גם לגברים ולדור העתיד בחברה החרדית. ״אנחנו עובדים בלובי מול הממשלה כי נראה שיש ממשלה שאפשר לעבוד איתה. עוד חודשיים ייסגר תקציב אז אנחנו עובדים מהר. אם יכניסו תקציב להקמת מערך לימודים משולב זה ישפיע על הדור הבא של הגברים כדי שיקבלו כלים מלכתחילה להשפיע בשוק העבודה. בממשלה הקודמת הנציגים החרדים נאבקו נגד לימוד משולב וזו הפרה של סטטוס קוו מבחינתם של החינוך העצמאי, אבל בעיקר כל אחת מהמפלגות חרדיות מתחזקת רשת חינוך בבעלותה, כך שזה מוקד כוח שלא רצו לשחרר״.
קידר מקווה שבנוסף להחלטה האחרונה עוד שינויים יושלמו: ״אני מקווה שנוכל עכשיו לקיים הסדרה של מעמד לזוגות שלא מתחתנים ברבנות ולממן תחבורה ציבורית בסופי שבוע ולהעניק יחס הרבה יותר ליברלי לרשויות המקומיות שיוכלו לקבל החלטות על המרחב הציבורי שלהם. אני מקווה שיונהג יחס הרבה יותר מכבד לזרמים שונים ואני מקווה שהמדינה חוזרת לפעול ברוח ליברלית, דמוקרטיה מערבית ולא מדינה שבה לאנשי דת יש מקום עודף באופן קיצוני״.
