החודשים האחרונים היו מלאים באירועים והתפתחויות במיוחד בתחום יחסי ישראל-ארה"ב.
במהלך החצי השנה האחרונה היינו עדים לחילופי ממשל בשתי המדינות, משבר עולמי חסר תקדים והתאוששות מרשימה עוד יותר, מבצע צבאי והתקפת טרור על מדינת ישראל ועוד שלל אירועים שבכל שנה רגילה היו פותחים מהדורות.
כמי שעוסק ביחסים אלו מדי יום כבר מספר שנים, מלווה אותם ברגעים הטובים ובאלו שפחות, לעיתים גם אני חוטא וממהר להסיק מסקנות על השפעתם של אירועים מסוימים על יחסי שתי המדינות. מניסיון, באותם רגעים מומלץ לעצור ולהזכיר לעצמנו את הרקע שבגינם יחסים אלו זכו לכינוי יחסים מיוחדים. ייחודם הוא עמוקים הם וחזקים הם מאירועי השעה, משמעותיים ככל שיהיו. יחסים אלו הם כעץ איתן ששורשיו נטועים עמוק באדמה והתפקיד שלנו הוא לחזק את העץ הזה ולטפחו כך שענפיו יניבו פירות.
השבוע החולף סיפק לנו הזדמנות נהדרת לחזות בעצמנו בעומק ובקונטקסט ההיסטורי של העץ המפואר. ביקור הפרידה של נשיא המדינה ריבלין בארה"ב, כאורחו של הנשיא ביידן הפגיש בין שני הידידים הוותיקים שבין שניהם יש כמעט 100 שנות ניסיון בהובלת ברית העמים הזו. אם הברית היא העץ בכללותו אז היחסים האסטרטגיים ואינטרסים המשותפים הם החומרים המרכיבים את גזעו העבה של העץ.
כמו כל עץ, גם העץ שלנו זקוק לשורשים חזקים בכדי לשרוד ולשגשג. שורשיו רבים ומסועפים אך ישנם שלושה עיקריים שהגם שחזקים הם, אל לנו לעולם לקחת אותם כמובן מאליו:
ערכים משותפים
בראשם דמוקרטיה, חירות, וחתירה לשלום ולביטחון. או כפי שהיטיב לציין זאת הנשיא ריבלין בנאומו: "הקשרים בין אזרחי שתי המדינות מבוססים על ההבנה שאנו חולקים ערכים משותפים - דמוקרטיה וליברליזם". לעיתים יש צורך להזכיר לעצמנו אך בעיקר לאחרים, מה הם אותם ערכים ומדוע ישראל היא מקום כל-כך מיוחד.
דו מפלגתיות
רבות דובר על חשיבות התמיכה הדו-מפלגתית בישראל ואין ספק כי זה המפתח לחיזוק הקשרים המיוחדים. אותה תמיכה של שתי המפלגות העיקריות בארצות הברית חיונית לביטחונה ורווחתה של ישראל. במבצע הצבאי האחרון, "שומר חומות", היינו עדים לחשיבות של תמיכה זו ולמחירים האפשריים של היעדרה. אנחנו חותרים לקיים שיח דווקא עם אותם גורמים ביקורתיים, בעיקר פרוגרסיביים, על מנת לבנות איתם מערכות יחסים ודיאלוג משמעותי. טבעי שיהיו גם מתחים, וטבעי שיהיו כאלה שינסו להוביל לקונפליקט, אבל רובם המכריע של אזרחי שתי המדינות רואים זה בזה כבני משפחה ואת זה עלינו להעצים.
יהדות ארצות הברית
"העם היהודי הוא יותר מבני ברית, הוא משפחה. יהודים מכל הזרמים, רפורמים, קונסרבטיביים ואורתודוכסים, הם המשפחה שלנו. ומשפחה היא תמיד מערכת היחסים החשובה ביותר, וזאת שצריך לעבוד עליה יותר מכל האחרים "כך הצהיר שר החוץ ורה"מ החליפי יאיר לפיד בנאומו הראשון. יהדות ארה"ב ובשנים האחרונות גם הקהילה הישראלית מילאה תפקיד מכריע בבניית הברית בין העמים ועלינו להבטיח את המשך תמיכתה הבלתי מסויגת. אלו אינם יחסים חד-סטריים, עלינו לזכור זאת ולהבטיח שמדינת ישראל תהווה עבורם מקום שיוכלו לקרוא לו בית.
לצד ביקור הנשיא, אירע בשבוע שעבר אירוע נוסף שממחיש עד כמה הקשר ביננו מיוחד. עם היוודע האסון בעיירה surfside, מדינת ישראל הייתה הראשונה להציע ולשלוח סיוע. יחידת פיקוד העורף, עם ניסיון ייחודי של טיפול באירועי אסון. לצערנו, עד כה לא חולצו ניצולים חיים מן ההריסות, אך הצוות הישראלי עדין בשטח ויעשה כל מאמץ על מנת לאתר ולחלץ את מי שניתן. השת"פ הייחודי באזור האסון הוא הפרי הנוכחי שהניב עצנו האהוב וזוהי חובתנו ואחריותנו לדאוג שזהו איננו הפרי האחרון.
לפעמים, מומלץ להשקיף על העץ מגובה רב. סקירה היסטורית ואירועים שהשאירו על גזעו חותם, הם שיעור מצוין בענווה. בשמונת העשורים שחלפו מאז כוננו היחסים, שתי המדינות והעולם כולו השתנו מן הקצה וממשיכות להשתנה כל זמן. ממשלות ומנהיגים באו והלכו, אימפריות קרסו וכוחות חדשים עלו, חווינו מהפכות טכנולוגיות ומשברים כלכליים. ועל אף כל אלו ואולי בזכותם, מגמה אחת נותרה יציבה- הברית בינינו רק התחזקה, העץ גדל ומעמיק שורשיו.
