השבוע תלמידי התיכון היהודי איידה קראון אקדמי, זכו לשמוע הרצאה מרתקת, מרגשת ומעוררת השראה מד"ר רביב אמנון הליצן הרפואי, האומן השופע דמיון ומפיץ שמחה לחולים ומשפחותיהם. הרצאתו השאירה רושם עז בלבבות התלמידים. התלמידים הרגישו היטב את האופן העמוק בו מתייחס ד"ר רביב לעבודתו. הם הכירו בכוחה של השמחה בהפגת מתחים ולחצים והתרשמו מרעיונותיו, יצירותיו ויפי נפשו של המרצה.
בתלמוד במסכת תענית (דף כ"ב) מסופר על רבי ברוקא חוזאה, שהיה בשוק בבית לפת עם אליהו הנביא. כששאל את אליהו מי מאנשי השוק בן העולם הבא, הצביע אליהו על שני אנשים. כששאלם הרב מה מעשיהם? ענו: כי "שמחים אנו ומשמחים עצובים...." מעל למחצית יובל לובש ד"ר אמנון רביב את בגדי הליצן, האף האדום והמגבעת ההיתולית ועובד כליצן רפואי כחלק מהצוות הרב מקצועי הרפואי במספר בתי חולים בארץ: במחלקה האונקולוגית בתל השומר, בית החולים הגריאטרי והשיקומי הרצפלד, כמו כן מעביר סדנאות לליצנות רפואית במכללת תל-חי ומכללת גליל מערבי. ניסיונו כולל גם עבודה בבתי החולים ברזילי, בילינסון ואסף הרופא, והעברת קורס וסיפוק ארגז כלים אמפתי לסטודנטים לרפואה באוניברסיטת באר-שבע.
"כשהייתי צעיר, החלטתי לטוס עם הגיטרה לחודשיים לאמסטרדם בהולנד ולהופיע שם כאומן רחוב במרכזי הקניות וברחובות הראשיים." פתח ד"ר רביב את הרצאתו. "רכשתי קהל קבוע וזכיתי בהצלחה רבה והחודשיים התארכו לארבע שנים. ביום בהיר אחד, צלצל אלי אבי והודיע שאמי חלתה בסרטן והיא מאושפזת בבית חולים הדסה בירושלים. עליתי על הטיסה הראשונה לישראל וחשתי לבית החולים להיות, ללוות, לתמוך ולשמח את אימי בעת הניתוח והטיפולים" אמר רביב בחיוך מלא אהבה. " בזכות ההומור הגנטי המשותף, הצחקתי אותה כל הזמן והפכתי לליצן הפרטי שלה. כשהחלימה נולדה החלטה בראשי - להיות ליצן רפואי. הרגשתי את הצורך להגיע לבתי-חולים, ליצור מפגשים אנושיים ולעזור לחולים ". רביב העלה תמונה בה הוא יושב לצידה של אימו בבית חולים כששניהם מחייכים ומאושרים ולובשים את האף הליצני האדום.
מאז, משנת 1995 החל לעבוד כליצן רפואי- פאץ' אדמס הישראלי ומשנת 2004 בעמותת רופאי חלום. לאחר מספר שנים החל לערוך מחקרים על משמעות ליצנות רפואית בבית חולים מעבר לעבודתו והשלים את תואר הדוקטורט הראשון בעולם בליצנות רפואית. "מחקרים מראים שבזמן שאנחנו צוחקים צחוק מתגלגל ניתן לגלות עליה ברמות האנדורפינים בדם (נוגדני כאב טבעי שהגוף מייצר בעקבות הצחוק) ובעזרתם מתחזקת המערכת החיסונית של הגוף". ד״ר רביב הסביר לתלמידים את חשיבות "מדי העבודה" של הליצנים רפואיים: בגדים מצחיקים, אף אדום, נעליים גדולות, כובע יצירתי אך הדגיש את האיסור בעטיית מסכה ואיפור כבד בכדי לא ליצור ניכור או מרחק עם החולים.
"מהות הליצנות הרפואית הינה היכולת להתחבר וליצור קשר אישי אמפטי עם כל איש, כל חולה וכל מטופל, עם אנשים משלל התרבויות ומכל המגזרים". לכל איש תותאם התרפיה האישית שלו שתחזק אותו ואת משפחתו. הליצן עוזר בעצה או במילה טובה וניחן ביכולת הקשבה עמוקה למטופל העומד מולו וכך הוא יוצר עם המטופל את המופע הפרטי שלהם, שהינה שיטה ייחודית לטיפול בחולה כחלק מתהליך ההחלמה. עתה העלה רביב סרטון בו נראה שיצר קשר קרוב עם אדם חרדי כשהשניים החליפו את כובעיהם. רביב חבש את הכובע השחור והחרדי חבש את כובע הליצן. השאלה בשפה הליצנית הייתה "האם הכובע עושה את האדם, או האדם עושה את הכובע?"
בארה"ב התפתח תחום הליצנות הרפואית באמצע שנות השמונים על ידי מיכאל כריסטנסן מקרקס "התפוח הגדול מניו- יורק" שאמר "אם ילדים חולים אינם יכולים להגיע לקרקס, הקרקס יגיע אליהם" ואכן באותה שנה החלו הופעות של ליצני הקרקס בבתי החולים. "בניגוד להופעות ליצן בקרקס, ליצן רפואי אינו יוצר תוכנית הופעות ספציפית, הוא מתאים את הופעתו לכל חולה ויוצר את המופע עם המטופל וכך נוצרת הנאה משותפת בכל מפגש. האינטראקציה ייחודית -אחד על אחד לאורך חודשים ולעיתים לאורך שנים. מתפתח ביניהם דו-שיח חברי שהוא מעבר למפגש בבית החולים. הטיפול אינדיבידואלי הן למטופל והן למשפחתו השרויה בחרדה. הקשר הנפלא מסייע לחולה ולמשפחתו להתמודד עם המחלה. עתה רביב העלה ווידאו בו הוא מנגן שיר מצרי ידוע לחולה שנולד במצרים וקשה היה להבחין מי מצחיק את מי. הוידאו צולם על ידי אשת המטופל שהצטרפה לחגיגה.
"השפה הליצנית בנויה מהומור, פנטזיה ורוח קרנבלית. הומור הינו מכניזם ייחודי המתעדכן על פי צרכי האדם. עבור אנשים בריאים, ההומור הינו סוג של תקשורת או בידור. עבור אנשים חולים החיים בצל מחלה המסכנת חיים, ההומור הוא סוג של כלי הישרדותי ובאמצעותו קל יותר לאנשים להתמודד עם המחלה והשלכותיה. בספר שכתבה חיה אוסטרובר, על חוויותיה בתקופת השואה סיפרה שההומור סייע לשרוד את התופת. ההומור יצר פינה מוגנת, פינה של עידוד ופינה המסוככת אור עדין על השחור.
"הפנטזיה בשפה הליצנית נוצרת מההפתעה בשילוב ליצנים רפואיים בבית החולים. הציפייה לראות בית חולים סטרילי נמוגה. לבוש הליצן וכניסתו למחלקה, משנים את האווירה ומסירים מחיצות. הפנטזיה וההומור מסיחים את דעת המטופל ומוציאים אותו מן הדיכאון נטול נחמה זה ומרחיקים את ראשו מחוץ למחלקה. הפנטזיה היא מכשיר טוב המחולל שינוי יסודי. החולים לא מרגישים את הכאב, הדאגות, החרדה והמצוקה הנפשית, הם חיים לרגע עם הליצן בעולם אחר.
בית החולים הופך למגרש משחקים עבור הליצן הרפואי. רוב המכשירים הרפואיים הופכים לכלי משחק. עגלת התרופות של האחיות הופכת לאווירון. עגלת המחשב של האחיות, בו נקבע הטיפול הופכת לעגלת חנות "דיוטי פרי" במטוס. עמוד עירוי טיפולי הכימותרפיה משמש לרביב בן/בת זוג לריקודים או כבמטה קסם נהפך לקורקינט. רעיון מופלא, רך וחם במגעיו עם מטופלת נראית כשרביב נושף אנרגיות חיוביות בעמוד העירוי ומשמח את המטופלים.
"הרוח הקרנבלית, המרכיב השלישי בשפה הליצנית היא חגיגת החיים כאן ועכשיו. רביב העלה סרטון בו מטופלת יוצאת בריקודים עם עמוד העירוי בו היא מקבלה טיפול כימו-תרפי. בסרטון אחר ניתן היה לראות חגיגה מחלקתית שוקקת שירה וריקודים בהשתתפות רופאים, אחיות, חולים וצוות סיעודי. הצוות הרפואי מאפשר ל"בלגן" הזה לקרות- מתוך הערכה עצומה לד"ר רביב על הבאת השמחה, האור והחג למחלקה.
תלמידי התיכון הקשיבו בעיון והוקסמו משפע הרעיונות של ד"ר רביב. בת צחוק נראתה על פניהן לאורך כל ההרצאה . אחת מהן שאלה היכן ניתן ללמוד ליצנות רפואית? רביב ענה ש "בשנת 2006 נפתחה תוכנית לתואר ראשון לליצנות רפואית באוניברסיטת חיפה והוא מלמד ליצנות רפואית במכללת תל-חי ומכללת גליל מערבי." ההרצאה עדיין מהדהדת בלבבות כולנו. היה מופלא. מי ייתן שליצנות רפואית מקצועית תהפוך לחלק מהצוות הרב מקצועי בבתי -חולים בישראל ובארה"ב ושלא נפסיק לחייך.
מחזה השבוע
DISHWATER DREAMS חלומותיו של שוטף כלים
תיאטרון הסופרים נפתח לקהל לראשונה לאחר 18 חודשים ומעלה את הצגת היחיד "חלומותיו של שוטף כלים". המחזה מציג את סיפור חייו וההיסטוריה המשפחתית של המחזאי, שחקן וקומיקאי אלאדין אולאה, בן למשפחת מהגרים מוסלמית מבנגלדש. הוא גדל בשכונת הארלם הפורטוריקנית הקשה בניו יורק ולוקח את הצופים לעבר הרחוק. בנוסף לכתיבת המחזה, אלאדין מבצע את התפקיד במהלך 90 הדקות. מופיע עימו על הבמה המוזיקאי, מלחין, מעבד ומתופף אבירוד שארמה, הפותח את המחזה בתיפוף שובה לב בחמש הדקות הראשונות.
בסיפור העלילה מספר אלאדין על שמו אללהדין, שם מוסלמי דתי- האל שופט. בין היתר הוא מספר על נעוריו. כנער מתבגר התעניין והעריץ את קבוצת הבייסבול הניו-יורק יאנקיס וכוכבה רג'י ז'קסון ומרד בהוריו ותרבותם. הרגשת הזרות והניכור מלווה אותו כל חייו ותחושת אין האונים שלא יוכל להיטמע בחברה האמריקאית אם ישמור על זהותו. כצעד ראשון הוא משנה את איות שמו, מסיים את לימודי התיכון ומנסה את מזלו בהוליווד בלוס אנג'לס כדי להמשיך במשחק. דווקא שם החל להבין ולהזדהות עם הוריו, כור מחצבתו ולספר את סיפורם.
הצופים לומדים על אביו, חביב שהגיע כפועל בספינה שהביאה אותו מהודו (בנגלדש) לאמריקה כדי להגשים את "החלום האמריקאי". אביו חלם להיות בעל מסעדה, אך וויתר על החלום ועסק בשטיפת כלים. הצופים לומדים על מות אשתו הראשונה של אביו ועל שובו לארצו כדי להינשא לאחרת. הצופים גם לומדים איך נמצאה אשתו השנייה, אימו של אלאדין. הצופים מתוודעים להרגשת האפליה האופפת את המוסלמים לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר. בשהותו בהוליווד מוצעים לו רק תפקידים משפילים של מוסלמים המשתייכים לארגוני טרור וצועקים "מוות לאמריקה". אלאדין מנסה את כוחו בסטנדאפ ונכשל. כשהוא מקבל הודעה על אימו החולה הוא מחליט לשוב לניו-יורק ולסעוד אותה. בניו יורק הוא אינו מתנכר לזהותו ומתחיל לכתוב את סיפור חייו וזוכה בהצלחה. מחזהו מוצג במדינות רבות בארה"ב.
המחזה האוטוביוגרפי של אולאה מתרחש בעיצוב בימתי פשוט. הבמה ריקה ועליה מונח כיסא בודד. מידי פעם מואר ריבוע במקומות שונים על הבמה ואולאה מספר שם את חוויותיו השונות. "חלומותיו של שוטף כלים" הוא סיפור מעניין על החלום האמריקאי של מהגרים. המחזה מנסה לתקן את תפיסת האמריקאים להתייחס לכל המהגרים המוסלמים בחשדנות. הבימוי היה בינוני ומאכזב וזקוק לליטוש. אולאה הוא שחקן טוב אך אינו שחקן עילאי הכובש את הבמה ומהפנט את הקהל. מחזה זה אינו כוס הקפה שלי.
תיאטרון הסופרים פתח את שעריו בעת פריצת הגל החמישי של קוביד ולפיכך כ- 60% מתפוסת האולם הייתה ריקה. המבקרים נדרשו לעטות מסכה ולהציג תעודת חיסון ותעודת זיהוי.
המחזה מועלה מה-9 בדצמבר עד ל-16בינואר.
Writers Theater’ 325 Tudor Court, Glencoe, IL
