האופרה המרשימה ומעמיקה "מקבת" פותחת את העונה.
האופרה של ורדי "מקבת"- פותחת את עונת האופרה הלירית בשיקגו, באולם המפואר והמשופץ לאחר שנה וחצי של הפוגה בעקבות הקורונה. אך מכיוון שהמגיפה עדיין נמשכת, ננקטת זהירות עצומה לשלומם ובריאותם של שוחרי האופרה ולפיכך נדרשים כל המבקרים להציג תעודת חיסון ותעודת זיהוי בכניסה ולעטות מסיכה בכל עת למעט לאורחים החפצים לשתות ולאכול במליאה. "מקבת" הינה יצירה מוזיקלית מופלאה שעלילתה רווית התככים והיא זהה ברובה לעלילת המחזה השייקספירי אם כי ניתן להבחין – מזווית פוליטית– באיזו מן השתיים מושר שיר ניצחון לרודנות ובאיזו מהן ליידי מקבת שטנית יותר. בכל אופן, על פי האופרה "ליידי מקבת" היא אישה צמאת דם, שררה וכוח, החיה מרצח אחד למשנהו.
עלילת האופרה הטרגית מתרחשת בסקוטלנד במאה ה-11. לאחר נצחונו המזהיר בקרב של המצביא הסקוטי מקבת, הוא פוגש מקהלת מכשפות המנבאות לו את המלוכה. באותו מעמד הן מנבאות ליריבו, אף הוא מצביא, באנקו, כי אומנם לא יהיה מלך אך צאצאיו יהיו מלכים. מקבת מחליט בעידודה של אשתו ובעזרתה הפעילה- להאיץ את התגשמות הנבואה. כשהמלך הנוכחי דנקן מתארח בטירתו בלילה, הוא רוצחו בדקירה. ליידי מקבת משלימה את המלאכה ומורחת את הדם שניתז על שומרי המלך שנרדמו- כדי להפלילם. מקבת עטוי רגשות אשם אומנם מומלך, אך קציר הדמים נמשך והוא רוצח את באנקו. הן לקראת הרציחות והן אחריהן הוא חווה סיוטים, ייסורי נפש וחלחלה וממש לא נהנה מהגשמת מטרתו. בסוף האופרה, אנשי צבא, יריבים פוליטיים למקבת, הורגים את "מקבת" ומשיבים את המלוכה למשפחת דנקן שבעתיד תעבור לשושלת באנקו. ליידי מקבת מאבדת את שפיות דעתה ומתה עוד קודם.
תפאורת הבמה שיצר מעצב הבמה הוותיק John Macfarlane הינה קפלת אבן סקוטית מתפוררת, אפלה ועגומה בה מוצבות שורות של ספסלים ובהן ממוקדת כל המערכה הראשונה, רמז לכל הטרגדיות, האבדון ושפיכות הדמים שתתחוללנה בהמשך. הבמאי מקוויקר מצטט בתוכניתכי הוא מאמין שמפלצתיותה וטירופה של "ליידי מקבת" נובעת מרגשות אשמה ומרירות על היותה עקרה, או על כך שנולד לה ילד מת. לו היו לה צאצאים משלה המלכות לא הייתה עוברת בעתיד למשפחת באנקו. לכן, כעיצוב מקורי, אובדן הילדים תמיד נמצא ברקע ושלושה ילדים חסרי שם מופיעים על הבמה.
הזמרת הנפלאה סנדרה רדוונובסקי בקול סופראן נפלא גלמה את ליידי מקבט באופרה בקולה השמיימי והעוצמתי ושכנעה את צדקת מעשיה המטורפים (על פי דרישתו של המלחין ורדי). מסעה הפסיכולוגי שפע אימה ואפיזודות של שיגעון. אופיו הגרוטסקי של אימתה ניכרו באופן טרגי בכל ביטוייה. היא העניקה להופעה עומק מרגש. בעלה מקבט, Craig Colclough שר בקול באס בריטון גברי ומהסס, והקרין מתח בזמרתו המקוטעת ("חצי קול"). הוא הציג באופן מרשים את חרטתו ואת מצפונו הדואב וחששו מפני זקנה עגומה ומרה בשל מעשיו הרעים. זו הייתה הפקה מרהיבת אוזן גם בזכות קול הבס -בריטון הכהה של כריסטיאן ואן הורן כ"באנקו" ידידו/ אויבו המכובד של מקבט.
בעבר למדנו על העתיד מהאורים ותומים. ב"מקבת" אנו לומדים על העתיד ממקהלת מכשפות. אנו מוכנים, מכירים את הסיפור ומודעים לחולשותינו, קנאה ולשון רע ולתשוקותינו עוצמה, וכוח. הערכתי את גישתו היצירתית של הבמאי ו הייתי קשובה לתכסיסיו של המלחין. קשה להבין איך ונפלתי בשבי האופרה הנפלאה. קשה להבין מבחינה פמיניסטית איך הליידי מקבלת אריות שלמות ושלמה עם חטאיה ובעלה מקבת חי עם רגשות אשמה נוראים. זו אופרה נפלאה וזו חוויה בלתי נשכחת לחזור לאולם המרשים של האופרה הלירית בשיקגו ולהנות מההפקה המרשימה ומרתקת. המשחק והקולות מופלאים. מומלץ מאד לראות.
מתי? עד ל-9 באוקטובר
היכן? Lyric Opera House 20 N. Wacker
