עוד מימיי ילדותה, כאשר הייתה מאזינה ללהיטים מתוך המחזמר "שיער" בכיכובה של אביה, צביקה פיק, ידעה שרונה פיק כי הרומן בינה לבין ז'אנר מחזות הזמר רק החל. בשבוע הבא, בתום שנתיים של עבודה, עם עיכוב לא צפוי של שנת קורונה, יעלה על הבמה בניו יורק המחזמר שלה "אגם הברבורים - אופרת הרוק" אשר מבוסס על הבלט המפורסם של צ'ייקובסקי, בניצוחם שלה, של אמה, הפזמונאית מירית שם-אור ושל הבמאי הישראלי צדי צרפתי. המחזמר הנועז שיצרה יעלה על הבמה של אוף ברודווי במנהטן.
בראיון מיוחד ל׳ידיעות אמריקה׳, היא מספרת איך הגיעה לבירת מחזות הזמר העולמית: "הכל החל למעשה מרעיון של אמא שלי", היא משחזרת. ״המחזה למעשה עוקב אחרי הסיפור שעליו מבוסס הבלט המפורסם 'אגם הברבורים'. הסיפור המפורסם עוקב אחרי נסיך הולל ורווק שבהוראת אימו מחויב להתחתן. כדי למלא אחר ההוראה, עליו לבחור כלה מבין שש נסיכות, אשר על אחת מהן הוטל כישוף להפוך לברבור", היא מספרת.
״נוכחנו לדעת שאנשים מכירים את הבלט, אך לא ממש מעורים בתוכן העלילה. במחזמר, הודות לשירים, יש ייצוג יותר בהיר ומרכזי לעלילה ולדמויות, לעומת בלט שהוא חסר מלל ולא תמיד מצליחים להבין את העלילה שלו בדיוק".
״הרווק״ של אגם הברבורים
העלילה, כך נראה, היא פחות קלאסית ממה שאולי מקובל לחשוב ומזכירה יותר סרטים הולמרק או תכניות ריאליטי בסגנון של 'הרווק'. ״אמא שלי לקחה את הבסיס העלילתי של ׳אגם הברבורים׳ ויצקה עליו משהו חדש עם דמויות ונפח. העומק הזה מאפשר לכל צופה להתחבר לעלילה בקלות. היא ישבה שעות ארוכות עם צדי וביחד הם בנו את הסיפור. ליוויתי אותם״, היא מספרת כמי שהפכה מהר מאוד למפיקה המוזיקלית, ״לאורך כל הדרך זה הפך לתהליך של כולנו ביחד. הוחלט שצדי יביים וכך נוצר השילוב הזה של שלושתינו".
מבלט ללהיט פופ
פיק לקחה מהר מאוד פיקוד על הצד המוזיקלי ודרכו סיפקה למחזמר את האדג׳ שלוקח אותו למחוזות חדשים: "ההפקה המוזיקלית כאן הייתה פרויקט מאתגר ומיוחד בפני עצמו״, היא מודה. ״אמא שלי כתבה את המילים לשירים ואני הייתי אמונה על חלק מהלחנים ועל ההפקה כולה. לקחתי יצירה שאהבתי מאז שהייתי קטנה עוד כשאבי היה משמיע לי אותה בתקליט. יצירה שבעיני הייתה מאז ומעולם היצירה הכי טובה שנוצרה", טוענת פיק. "היא מלודית, צ'ייקובסקי היה מלחין מלודי, ולא כל יצירה הייתה יכולה לעבוד כמחזמר", היא מסבירה. "לפני שנולדו הלחנים, האזנתי ליצירה מתחילתה ועד סופה וניסיתי לזהות את המרכיבים הקליטים שבה, אלו שיכולים להפוך בסופו של דבר לשירים. יש דברים שלא נועדו לעבוד כשירי פופ או רוק", היא טוענת. ״הוספתי כל מיני אלמנטים חדשים והלחנתי עם מוזיקה מקורית. יש חלקים שאולי עבדו כפזמון, אבל היו חסרים כשיר".
למרות שמשפחת פיק מזוהה עם ז׳אנרים אחרים בתכלית, מסתבר שדווקא על יתדות מחזות הזמר נבנתה המשפחה: "״כשאבא שלי שיחק את קלוד ב'שיער' אמא שלי הייתה כתבת והיא הגיעה לראיין אותו. ככה הם הכירו. 'שיער', 'גריז', גדלתי על כל אלה בבית, שמענו אותם כל הזמן, גדלנו עליהם וכבר מאותם ימים האהבה למחזות זמר נטמעה. להפוך יצירה קלאסית ללהיט פופ זה דבר מרגש כשלעצמו".
אופרת אגם הברבורים
ניו יורק, הבירה הבלתי מעורערת של מחזות הזמר הגדולים ביותר, נראתה לפיק, שם אור וצרפתי כמו המקום הטבעי ל- Swan Lake Rock Opera המחזמר הייחודי שיצרו. "ניו יורק היא ה-מקום למחזות הזמר", אומרת שרונה, "ובעיקר של אוף ברודווי. יש מקום להצגות חדשות וקטנות יותר". העלאת המחזה למעשה מתבצעת באיחור של שנתיים, כאשר הוא אמור היה לעלות על הבמה הגדולה טרם פרוץ מגפת הקורונה: "לפני שנתיים עשינו בניו יורק WORKSHOP מתחת לרדאר,מה שהיה סוג של פיילוט למחזמר במקום ממש חמוד שנקרא צ'לסי מיוזיק הול מתחת לצ'לסי מרקט. העלינו מספר הצגות לחברים ומשפחה על מנת לבחון את ההצגה ואת התגובות. התגובות היו מצוינות. באפריל 2020 כבר היינו אמורים להעלות את ההצגה באופן רשמי. היה לנו כבר קאסט ואפילו כרטיסים שנמכרו לקהל, ואז, שבועיים לפני, סגרו הכל. עברה כבר שנה וחצי ורק עכשיו חזר התיאטרון לפעול בניו יורק. כל תקופת הביניים הזו לוותה בהרבה לחץ וחוסר וודאות. כעת, כשהתיאטרון חזר, נולד גם לנו מומנטום נוסף ורצינו לנצל אותו. היתרון הוא שבזמן הקורונה עשינו מקצה שיפורים, היה זמן לעבוד ולשפר את ההצגה. אמא שלי וצדי נפגשו המון. כל הקאסט התחלף כי חלק מהשחקנים גם חזרו לישראל, היה ליהוק מחדש.
מהלהיטים ברדיו ועד למחזמר
אפשר להניח שמרבית שיחות הסלון בבית משפחת פיק מסתכמות ב:"אז מה השיר הבא שמוציאים לרדיו?", אבל שרונה מתעקשת כי גדלה במשפחה "נורמלית לחלוטין". העבודה הצמודה יחד עם אימה, מירית שם אור, לא היה דבר חריג בנוף שלה: "אני לא יודעת אם זה ידוע לך", היא אומרת, "אבל כל דבר מוזיקלי שאני ואחותי עשינו יחד הגיע מאמא שלי, אז זה היה המשך מאוד טבעי לנו לעבוד יחד וגם להרים מחזמר. כל מה שאני ודניאלה עשינו״, היא מודה בגאווה, ״זה אמא שלי כתבה, וכל מה שאני התחלתי תמיד היה סביב העבודה שלי של דניאלה ושל אמא שלי - אז זה מה שאני רגילה אליו. תמיד עבדנו יחד בצורה משפחתית. כמובן״, היא מקפידה להוסיף, ״גם עם אבא שלי. כולנו כבר מכירים ועובדים טוב ביחד, והדינמיקה זורמת. אנחנו מאוד קרובים כל המשפחה וגם מעורבים בחיים זה של זה. אנחנו משפחה שאוהבת להתעסק במוזיקה. בסוף״, היא מוסיפה, ״לא ישנה מה יספרו לך, כל המשפחות הן אותו דבר. אבא שלי היה דואג לנו כל הזמן. בילדות שלי בכלל לא ידעתי שהוא מפורסם עד שילדים ביסודי התחילו להגיד לי בבית הספר. אבל הכל היה כל כך רגיל. בסופו של דבר, משפחה היא משפחה. בתור אישה צעירה הלכתי בכלל ללמוד מנהל עסקים במרכז הבינתחומי. בזמן שהייתי סטודנטית הוצאנו שיר לרדיו פעם אחת ופתאום הוא הצליח״.
ההצגה חייבת להימשך
אז איך עברה שנת הקורונה על שרונה פיק? "אני מניחה שכמו על כולם", היא אומרת. "הייתה תקופה מאוד מוזרה, בבית עם שלושה ילדים, עברנו הרבה זומים, בילינו הרבה זמן עם המשפחה, עברנו בידודים, סגרים. אני בטוחה שלכולם זה היה מאוד מאתגר. כל הזמן ריחפה תחושה של עוד רגע וזה ייגמר וכולנו נחזור לשגרה, אבל זה לא ממש קרה. עולם התרבות צריך למצוא את הדרך לחיות לצד המגיפה. ההצגה חייבת להימשך, תרתי משמע. מצד אחד בקורונה היה זמן לפרוח ולעסוק ביצירה, מצד שני הזמן בבית היה מאוד אינטנסיבי. אני כל הזמן עובדת על כל מיני דברים, כותבת שירים, מחזמר, אבל מצד שני כשאת עם שלושה ילדים בבית (3 וחצי, 7, 8 וחצי), זה לא פשוט. עכשיו סוף סוף פתחו את התיאטרון והמחזמר שלנו עולה. מבינת התחושה האישית אני מאוד מתרגשת, אבל זה גם מאוד מלחיץ. אני מגיעה עכשיו שוב לניו יורק כדי להיות שם אחרי חודש וחצי בישראל. למרות הכל, אולי בגלל הכל, עדיין מרחפת עננה של חוסר וודאות כללית לגבי הכל״. בשבוע הראשון תגיע גם המשפחה המורחבת: "אמא שלי כמובן תהיה שם כי היא חלק מהיוצרים, אבא שלי יהיה, דניאלה תהיה וכמובן קוונטין טרנטינו יחד איתה".
המחזה יעלה לבימת התיאטרון באוף ברודווי ב-14 באוקטובר ויציג עד לשניים בדצמבר, בכל יום ה' בשעה 7 בערב.
actors temple theatre
339 W 47th St, New York, NY 10036
מחיר לכרטיס: 58$.
