ביום 30 באוגוסט השלימה ארה״ב את נסיגת כוחותיה מאפגניסטן, בתום מספר שבועות שעוררו סערה רבתי ברחבי העולם.
התקשורת התמלאה מראות של בריחה מהמדינה המשוסעת, קולות כאבן של נשים ונערות אשר גורלן נגזר לחיות כעת תחת שלטון הטאליבן הקיצוני, תמונות מסוקים המחלצים אנשים מגגות של בניינים ועד לפיגוע המחריד שבוצע על ידי מחבל מתאבד של דאע״ש, שנשא לא פחות מ-11 (!) קילוגרמים של חומר נפץ על גופו בכניסה לשדה התעופה של קאבול ורצח 13 חיילים של צבא ארה״ב, עשרות אזרחים אפגנים ופצע מאות.
הנסיגה מאפגניסטאן המחישה בצורה כואבת וממשית את העובדה שגיאוגרפיה זה עניין של מזל, שגם כיום, במאה ה-21, בשנת 2021, ישנם כאלו שחיים בחברה דמוקרטית, פתוחה, ועסוקים בהגשמה עצמית, בעוד בקצה השני של העולם ישנם אנשים שחיים עדיין במאה ה-12. לאחר שנים בהן ארה״ב התבוססה בבוץ האפגני, קשה היה לראות את התועלת הממשית שבהישארות האמריקאים במקום. במשך עשורים הם ניסו להילחם בטרור ובד בבד לבנות את המדינה ומוסדותיה, לקיים בחירות דמוקרטיות ולהעמיד את כוחות הביטחון שלה על הרגליים. והנה, ברגע האמת, עם התקדמות כוחות הטאליבן, כל אותם מיליארדים של דולרים נעלמו להם באוויר החם והתאדו כלא היו. שוטרים וחיילים פשטו וזרקו מדיהם, פן יזוהו ויבולע להם, וציוד אמריקאי מתקדם נפל כפרי בשל לידי הטאליבן לשימושו בשליטה וכיבוש השטח. מסתבר שגם לאימפריות ענק, המצליחות ביותר בתולדות האנושות, יש מגבלות של כוח, ואם אפגניסטאן עצמה – ככל שניתן לקרוא כך לאוסף השבטים והחמולות המרכיבים את הפסיפס האנושי שם – לא יכולה או מסוגלת לחולל שינוי, שלא יצפו מהדוד סם לעשות את זה. הוא סיים לשלם את החשבון. ויחד עם זאת, למרות שההחלטה נתפסת על ידי גורמים רבים כנכונה, הביצוע היה בעייתי בלשון המעטה ופגע לא רק במוניטין של ארה״ב אלא גרר שחיקה בהרתעה – שחיקה שיכולה לבוא לידי ביטוי בזירות שונות.
וכעת, משנקבעה העובדה בשטח, עד כמה נוגעת הנסיגה לישראל ואיזה לקח עליה ללמוד ממנה? ראשית כל, צעדו הנוכחי של ממשל ביידן אינו שונה מהותית מגישתם של ממשלים אמריקאים קודמים לאורך השנים והמגמות שהם ייצגו: ארה״ב מסיטה משאבים ותשומת לב מן המזרח התיכון אל עבר אתגרים החשובים לה יותר, הן פנים אמריקאים והן בזירות גיאופוליטיות אחרות, כגון באסיה. מדובר לא רק בדילול הנוכחות הצבאית האמריקאית, אלא גם בנכונותה ההולכת ופוחתת של ארה״ב להשקיע כספים באיזור, ועושה רושם שישראל – ומדינות אחרות במזרח התיכון, בעלות ברית של ארה״ב – מבינות את רוח המפקד הנושבת מוושינגטון. על רקע האמור, ניכרת נכונות רבה יותר של גורמים שונים באיזור ליצור בריתות ומסגרות לשיתופי פעולה ברמות שונות – מודיעיניות, ביטחוניות, כלכליות ואחרות – בכדי לעמוד נכוחה אל מול אתגרי הטרור באיזור, אשר מאיימים על משטרים שונים, וכמובן להתמודד עם הצל המעיק שמטילה הרפובליקה האסלאמית של איראן וגרורותיה השונות.
גם בישראל הפנימו, כבר מזמן, שאת צרכי הביטחון הישראלים צריכה – ויכולה – רק ישראל לנהל, ואל לה לסמוך לא על ארה״ב ולא על ״הקהילה הבינלאומית״ שתגן עליה במקומה. אין משמעות הדבר היעדר תיאום או שת״פ אסטרטגי בין ישראל לבעלות בריתה, אלא ההבנה שעל ישראל לבנות את כוחה הצבאי מחד, ולהמשיך ולפתח את קשריה עם מדינות שונות ברחבי העולם מאידך, בכדי ליצר בריתות גלובליות איתנות ולא להיות סמוכה אך ורק על שולחן אחד. לזכותו של ראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו, יש לומר כי הוא פעל בהתאם לקו מחשבה זה, כאשר עמל על פיתוח יחסי ישראל עם מדינות שונות ברחבי העולם, ובראשן מדינות כהודו וברזיל, יחד עם קיום ביקורים מספר ביבשת אפריקה – לראשונה מזה עשורים בדרג ראש ממשלה.
גם ממשלת ישראל הנוכחית אינה טומנת ידה בצלחת. בחודש יולי 2021, לראשונה מאז 2002, הגיש שגריר ישראל באתיופיה את כתב האמנתו לאיחוד האפריקאי, כאשר ישראל שבה לארגון במעמד של משקיף. האיחוד האפריקאי הינו הארגון החשוב ביותר ביבשת אפריקה, אשר מאגד תחתיו 55 מדינות ומהווה כר פורה של פעילות דיפלומטית וכלכלית ביבשת. לישראל יחסים רשמיים עם 46 מדינות באפריקה, ובשנים האחרונות נוספו גם צ׳אד, גיניאה וסודאן, כאשר בראש סדר העדיפויות כעת נמצאים המלחמה בנגיף הקורונה וכן המאבק בטרור הקיצוני שפושה במקומות שונים ביבשת.
כעת עלינו לשאת עינינו אל האתגר הבא והוא עתיד המו״מ האמריקאי מול איראן, אשר ממשלתה רק הולכת ומקשיחה את עמדותיה. בפגישת נשיא ארה״ב ביידן עם ראה״מ בנט, הבהיר ביידן כי אם הערוץ הדיפלומטי ייכשל, ארה"ב רואה עצמה חופשיה לפעול באמצעים אחרים. הגם שלא בהכרח מדובר יהיה במתקפה צבאית אמריקאית על איראן, בהחלט ניתן לראות באופק את חידוש הסנקציות הכלכליות על הרפובליקה האסלאמית, וכן לוחמה חשאית בתחומי הסייבר והמודיעין. אבל כידוע הכרזות לחוד ומציאות לחוד, ונצטרך להמתין ולראות להיכן יובילו אותנו המילים – והמעשים – של ממשל ביידן במזרח התיכון, ועל ישראל להיערך בהתאם לכל תרחיש.
שחר עזאני, יועץ אסטרטגי וסגן נשיא בכיר ברשת JBS, לשעבר דובר הקונסוליה בניו יורק, אוהב ישראל
