התצהיר הישראלי להאג: הפלסטינים בכלל לא מדינה
עם פתיחת הדיונים נחשפו המסמכים שהגישו המדינות השונות לעיון חבר השופטים. ישראל כופרת בסמכותו של בית הדין לדון בנושא, טוענת כי הרכב השופטים בעייתי וקובלת על הפגיעה במו"מ. לחיזוק הטענות, מובאים ציטוטים של שגריר אוגנדה
עם פתיחת דיוני בית הדין בהאג נחשפו המסמכים שהוגשו לעיון השופטים. בתצהיר שהגישה ישראל מפורטות טענות הכופרות בסמכותו של בית הדין לדון בנושא גדר ההפרדה.
במוקד הדיון היום בהאג: ירדן נגד ישראל
מהתצהיר הישראלי עולות טענות קשות כלפי בית הדין, הן במישור העקרוני והן במישור הפרוצדורלי. ראשית, טוענת ישראל כי בפניה לבית הדין ובהחלטת עצרת האו"ם העוסקת בנושא, אין ולו איזכור בודד אחד לטרור הפלסטיני היום יומי הפוקד את ישראל וקוטל את אזרחיה.
עוד טוענת ישראל, כי בלתי נתפס שהדיון בבית הדין על הגדר נערך לבקשתו של ארגון הטרור, שעומד מאחורי רבות מהתקפות הטרור שעוררו מלכתחילה את הצורך בבניית הגדר.
ישראל טוענת גם, כי אל לו לבית המשפט לשים עצמו בנעליה ולקבוע מהם האמצעים שבהם עליה להתמודד עם הטרור הפלסטיני.
בתצהיר נכתב כי הפנייה לקבלת חוות דעת מבית הדין מערערת את יוזמת "מפת הדרכים", שהיא היחידה שמקובלת על שני הצדדים. חוות דעת של בית הדין רק תרחיק את הצדדים משולחן המשא ומתן, טוענת ישראל.
כמו כן, ישראל מעלה בתצהיר מספר טענות הקוראות תיגר לא רק על העניין העקרוני אלא גם על כשירותו וחוקיותו של ההליך.
בין השאר נטען שלבית הדין אין סמכות לדון בנושא משום שההחלטה של עצרת האו"ם לפנות לבית הדין לקבלת חוות דעת לא נעשתה על פי תקנות האו"ם.
עוד טוענת ישראל כי על פי המנדט שלו, אמור בית הדין לעסוק בסוגיות חוק ובמקרה הנוכחי הסוגיה אינה באופן ברור סוגיה שכזו.
ישראל טוענת גם שעל פי תקנות בית הדין, הוא מוסמך לתת חוות דעת משפטית רק לאחר ששני הצדדים הביעו הסכמה לאפשר לבית הדין לדון בסוגיה. בתצהיר מבהירה ישראל שמעולם לא הסכימה שבית הדין הבינלאומי ישמ בורר בנושא הגדר ולפיכך אין בסמכותו לעשות כן.
עוד נטען כי עצם הכותרת של בקשת חוות הדעת - "ההשלכות המשפטיות של בניית החומה בשטח פלסטיני כבוש", מבטאת את העובדה שבית הדין אימץ את המינוח הפלסטיני. ישראל מדגישה כי גדר ההפרדה היא 95 אחוז גדר ורק 5 אחוז חומה, והשימוש במילה הזו מעיד על נטייתו של בית הדין בסוגייה.
עוד טוענת ישראל כי בית הדין מוסמך לשמש בורר בין מדינות או ארגונים בינלאומיים, והרשות הפלסטינית אינה מדינה על פי אמנת האו"ם, ולפיכך אינה רשאית להעלות את הנושא לדיון.
טענה חריפה נוספת היא על עמדתו הפרו-פלסטינית של אחד מחברי צוות השופטים, נציג מצרים, "הנובעת ממעורבות ישירה בקונפליקט הישראלי-פלסטיני בתפקידיו הקודמים, כשקידם קמפיינים פוליטיים נגד ישראל". ישראל סבורה שהשתתפות שופט כזה תיצור מראית עין בלתי מקובלת של חוסר איזון.
בסיכום התצהיר טוענת ישראל, שהבקשה מבית הדין לתת חוות דעת מייעצת מתעלמת באופן מלא ממערכת הטרור שהיא חלק אינטגרלי מכל דיון רציני בעניין גדר הביטחון של ישראל.
ישראל טוענת כי היא מכירה בכך שיש מדינות שמודאגות מן הגדר ובעיקר מהתוואי שלה. לחלק מן הדאגות הללו שותפים גם בישראל והדבר אף נמצא בהליך משפטי ופוליטי פנימי ישראלי, אך השאלה העיקרית שיש לשאול לפני שבית הדין ניגש לדון בבקשה הפוליטית לתת חוות דעת היא: האם הדיון בנושא לא מרחיק למעשה אפשרות להגיע לפתרון מוסכם של שלום בין שני הצדדים שבמחלוקת.
ישראל מצטטת בתצהיר בין השאר את נציג אוגנדה שטען: "הפתרון בנושא טמון במשא ומתן להסדר שיהיה על דעת שני הצדדים, ולכן הדבר לא ישרת את נושא השלום".
לפנייה לכתב/ת 
