התנתקות? אזור התעשייה ברקן דווקא מתרחב

תעשייה ומלחמה אינם הולכים ביחד, וחלק מאזורי התעשייה הישראלים והפלסטינים הפזורים ביהודה, שומרון ועזה סובלים בשנים האחרונות מנזקים קשים. אזור התעשייה ארז בפתח רצועת עזה שומם; אזור התעשייה קרני שברצועה נפתח ונסגר לחילופין, ומרבית המפעלים בו אינם מתפקדים; אזור התעשייה עטרות, שבין ירושלים לרממאלה, מתאושש לאט-לאט ואף פותח מפעלים חדשים, אך כמעט קרס בשנתיים הראשונות של האינתיפאדה.

אזור התעשייה ברקן, הסמוך לכביש חוצה שומרון באזור אריאל, עלה השבוע לכותרות, כאשר התברר שחברת בייגל את בייגל שוקלת לסגור את מפעלה באזור, לפטר את 130 עובדיה ולהעביר את פעילותו לערד. בחברה מיהרו להבהיר שהחלטה כזאת, אם תתקבל, תהיה "על רקע עסקי בלבד". האם האינתיפאדה מאיימת גם על האזור הזה? משיחה עם האחראים על האזור עולה תמונה אחרת לגמרי.

בנצי ליברמן: "נלחמתי בשביל העובדים הערבים"

אזור התעשייה ברקן מאכלס בתוכו כ-100 מפעלים, ומעסיק כ-4,500 עובדים. האזור שייך למועצה האזורית שומרון, המייצגת את מרבית ההתנחלויות בשומרון, שארבע מהן אמורות להתפנות במסגרת תוכנית ההתנתקות. האחראי על הנעשה באזור הוא יו"ר המועצה, המשמש גם כיו"ר מועצת יש"ע, בנצי ליברמן.

"לא זו בלבד שאזור התעשייה אינו קורס או מתנוון, הוא משגשג ופורח, ומהווה עוגן כלכלי והתיישבותי לכל האזור", אומר ליברמן, "לאחרונה הכנו תוכנית להרחיב את אזור התעשייה, ואנחנו מתכוונים להרחיב אותו בכ-107 דונם".

לדבריו, "מאז תחילת האינתיפאדה אף מפעל לא עזב את ברקן. היו כאן מפעלים שנסגרו מסיבות עסקיות, אבל אף אחד לא סגר את המפעל אצלנו ופתח מפעל במקום אחר, כמו ש'בייגל את בייגל' אומרים, כביכול, שהם יעשו. אני, אגב, משוכנע שגם 'בייגל' יישארו כאן. יתרה מזאת: עשרות מפעלים נוספים עומדים בתור כדי לעבור אלינו".

האחראית על אזור התעשייה במועצה האזורית, אתי אלוש, אומר כי "בשנה האחרונה פנו אלינו נציגי כ-30 מפעלים, וביקשו מאתנו לשכור שטח באזור התעשייה. כ-30 מפעלים נוספים, שכבר אישרנו להם לשכור שטח באזור, ממתינים לקבל מאתנו קרקע, ועוד כ-20 כבר קיבלו קרקע וממתינים למבנים".

מדוע הם רוצים לעבוד אצלכם, בזמן שהם בורחים מאזורי תעשייה אחרים בשטחים?

ליברמן: "באזורי תעשייה אחרים נעשו שיקולים מוטעים. אהוד אולמרט, שהיה ראש עיריית ירושלים, עשה טעות קשה כשהפקיר את אזור התעשייה עטרות. אזורי התעשייה בעזה נמצאים תחת האיום של ההתנתקות. מעבר לכך, יש לציין שאזור קרני נמצא בלב האוכלוסייה הפלסטינית בעזה, ועטרות מוקפת, לצערי, בשכונות הערביות של צפון ירושלים ובכפרים הערביים שמצפון לה. ברקן, לעומת זאת מוקפת יישובים יהודיים: אריאל, שבי שומרון, קדומים ויקיר".

אלוש: "בכלכלה אין אידיאולוגיה. היזמים באים לכאן בשביל הכסף, ולא מסיבות פוליטיות. האזור שלנו נעים ואסתטי, יש בו גינות נוי ופינות אמנותיות, אבל ברור שמה שמביא לכאן את היזמים הן סיבות עסקיות: ברקן הוא אזור נגיש, כ-20 דקות נסיעה מגוש דן, קרוב לכביש חוצה-ישראל, לא רחוק מנתב"ג ומהנמלים, ובעיקר- זול מאוד.

"העסקים בברקן משלמים ארנונה של 41 שקל למ"ר בשנה, ואילו בראש העין, 10 דקות נסיעה מכאן, הם משלמים קרוב ל-87 שקל למ"ר. האזור מוגדר כאזור פיתוח, ומשרד התמ"ת מעניק למפעלים כאן סיוע רחב, בהתאם לחוק עידוד השקעות הון. בנוסף, עלות כוח האדם הפלסטיני היא נמוכה יותר, למרות שהמעסיקים אצלנו חייבים לשלם לעובדים שכר מינימום".

מדוע הם זולים יותר, אם צריך לשלם להם שכר מינימום?

אלוש: "מתברר שהעובדים הפלסטינים רציניים יותר בביצוע עבודות קשות. ייתכן שיש גם כאלה שלא מתעקשים שישלמו להם שכר מינימום. אנחנו לא מתערבים בכך, למרות שפקחי משרד התמ"ת בודקים את המעסיקים. המעסיקים, בכל מקרה, מעדיפים עובדים פלסטינים, והם עדיין מהווים כ-40% מכוח העבודה כאן".  

האם הצבא עדיין מאפשר לפלסטינים להגיע לעבודה?

ליברמן: "בצה"ל רצו לאסור על הפלסטינים להגיע לאזור התעשייה, ממש כמו שעשו בארז, ואילו בברקן העובדים קיבלו פטור מהסגר, בגלל התערבות שלי. עשיתי שמיניות באוויר כדי שייתנו להם להגיע לכאן. הגעתי לאלוף הפיקוד עם סכין בין השיניים, ודרשתי, שפלסטינים בלי פרופיל ביטחוני יוכלו לעבוד אצלנו. מי שיש לו פרופיל ביטחוני ממילא מסומן על ידי השב"כ, ואין סיבה שהשאר לא יעבדו. מי שיש לו פרופיל, השב"כ מטפל בו ממילא".

אתם לא מפחדים מפיגועים במפעלים?

"אני חייב לומר שאני כן מפחד, אבל לקחתי סיכון חשוב. הצבא נוהג בזהירות יתר, ומעדיף שהפלסטינים לא יבואו בכלל. אני, לעומת זאת, מבין את הצורך לחיות לצד הפלסטינים ולתת להם לחיות, אם הם נותנים לי לחיות. מעבר לכך, הנסיון מראה שהמשך העבודה של הפלסטינים חשוב להמשך תפקודו של האזור. אזורי תעשייה אחרים קרסו כשהפלסטינים הפסיקו לבוא לעבודה. 

"הגיע לכאן נציג של הממשלה האמריקני, שעוסק בהקמת אזורי תעשייה ביוגוסלביה לשעבר. הוא היה המום ממה שראו עיניו בברקן, ואמר שקשה לו להאמין איך אנחנו חיים ועובדים אתם כאן בכזה שיתוף פעולה, אחרי כל הדברים הנוראים שראה בטלוויזיה".

האם אתם, והמפעלים שפועלים אצלכם, לא חוששים שהממשלה תחליט לפנות את האזור, כפי שהחליטה לפנות את אזור התעשייה בארז? 

"אזור התעשייה נמצא בתוך מה שנקרא 'גושי ההתנחלויות הגדולים', שהממשלה אינה מתכוונת לפנותם, ואני מקווה ששום ממשלה לא תרצה לפנות אותם. אפילו הנשיא בוש הכיר בקיום גושי ההתנחלויות. היישוב ברקן אמור להיות בתוך גדר הביטחון, ואני לא חושש שהוא יפונה".

"גם עצם קיומו של אזור התעשייה מקטין את הסיכוי שיתרחש כאן, חלילה, פינוי. ברור שיישובים ובני אדם חיים הם המענה הטוב ביותר לנסיגות ולעקירות, אבל גם תעשייה עוצרת התנתקות. 

"אם למרות הכל יחליטו לפנות את האזור, ברור שזאת השקעה עצומה שהולכת לטמיון. ברור שזה יהיה טירוף. בתור זה שנאבק נגד פינוי של חלק מיש"ע, מה אני אמור להגיד? שהמדינה היא לא מטורפת? שזה לא נכון, שהמדינה משקיעה השקעות עצומות, ואחר כך מתפרקת מנכסיה?

"בכל מקרה, חשוב לי להדגיש, שכל ההשקעה באזור התעשייה היא שלנו, כחברה פרטית, ולא של המדינה. כבר לפני 4 שנים ראיתי שהאזור מספיק חזק כדי לעמוד בפני עצמו, ורציתי לעשות הכל כדי שלא יגידו שאנחנו משגשגים על חשבון המדינה. חתמתי על הסכם עם משרד התמ"ת, שפוטר את המדינה מכל השקעה.

"אנחנו מחזיקים מחצבה ניידת, שבונה את המגרשים החדשים בשביל המפעלים, על חשבונינו. אנחנו משפצים את כביש הגישה לאזור על חשבונינו, ומחזיקים גם חברת שמירה פרטית שמסייעת לחיילים בשמירה ההדוקה על האזור".

הייצוא לאירופה: החברות מסתירות את המפעלים בברקן

אזור התעשייה ברקן מאכלס מפעלים מכל ענפי התעשייה, שחלקם שייכים לחברות גדולות ומוכרות, כמו סלטי שמיר, יקבי ברקן, אלפין, חברת איילת ברקן שבבעלות יו"ר מכון הייצוא, שרגא ברוש, וחברת ביתילי, המחזיקה באזור את מחסניה.

ואולם, מרבית היזמים מצניעים את העובדה שהם פועלים באזור, וליברמן ואלוש סירבו לאפשר את פרסום את רשימת המפעלים הפועלים בו. הסיבה: מדינות אירופה אינן מוכנות להעניק לתוצרת שיוצרה בשטחים את הקלות המכס המגיעות לתוצרת ישראלית. שר התמ"ת, אהוד אולמרט, חתם עם נציבות האיחוד האירופי על הסכם, המחייב את ישראל לדווח לאירופים את המקום בארץ שבו יוצרה הסחורה, כדי לאפשר להם לגבות מכס ממוצרי ההתנחלויות.

"מרבית המפעלים בברקן מייצאים סחורה לחו"ל, ורבים מהם מייצאים לאירופה", מסבירה אלוש, "אבל לחברות הרציניות שפועלות באזור יש מספר מפעלים, שחלק מהם נמצאים בתוך הקו הירוק, בנוסף על המפעל בברקן. כשהיצרנים מייצאים לאירופה, הם כותבים בטופס פרטי המקור 'קרית גת' או 'פתח-תקוה', למשל, ולא 'ברקן' בגלל החרם האירופי, וגם בגלל חרמות שהטילו על תוצרת ההתנחלויות כל מיני חכמים מקומיים כמו גוש-שלום".

וכל המפעלים מצליחים להסתיר מאיפה הם?

"לא, ויש חברות שזה שיבש להם את העבודה וחשף אותן למצבים לא נעימים. ואולם, הממשלה החליטה החלטה חכמה וחשובה, לפצות את המפעלים שייפגעו מהחרם. היזמים שצריכים לשלם מכס מפקידים היום ערבות בידי הממשלה, שיוחלט מאיפה, כמה ומתי הם יקבלו".

יש חברות שלא יעבירו מפעלים לאזור שלכם מסיבות אידיאולוגיות? תנובה, למשל, תעבור לכאן?

"אני לא חושבת, אבל אין לי דרך לדעת, כי רק אלה שמעוניינים לבוא לכאן פונים אלינו. יכול להיות שיש כאלה שלא מוכנים לבוא לכאן מסיבות פוליטיות, אבל אנחנו מסתדרים יפה בלעדיהן. יש מספיק חברות אחרות שעומדות בתור ומחכות לנו".