אני לא זמין היום. ואתם?

הטלפון הנייד שלי סגור היום. לא, הוא לא מקולקל: הוא תקין לחלוטין והסוללה שלו מלאה, אבל בחרתי ללחוץ הבוקר על כפתור הכיבוי ולהצטרף למרד הצרכנים שאורגן נגד חברות הסלולר. למה, אתם שואלים? כי אין חרם צודק מזה.

כאשר הודיע שר התקשורת לשעבר, אהוד אולמרט, על הורדת מחירי הקישוריות בין חברות הסלולר, שמחתי. סוף סוף, חשבתי לעצמי, הרגולטור עושה

 מעשה משמעותי למען הצרכנים למרות הלחצים הכבדים שהופעלו עליו. שמחתי, למרות שההורדה בפועל היתה נמוכה ממה שהבטיח אולמרט מלכתחילה.

אבל השמחה שלי לא החזיקה מעמד הרבה זמן. מייד לאחר הודעת אולמרט בנובמבר האחרון הודיעו שלוש חברות הסלולר הגדולות (סלקום, פרטנר ופלאפון) כי מי שייפגע מהורדת מחיר הקישוריות יהיה הצרכן. וכצפוי, הן עמדו בהבטחה שלהן: מחיר הקישוריות ירד אמנם ב-30% במרץ, אבל במקביל העלו החברות את מחירי זמן האוויר בתוך הרשת בשיעור של בין 14% ל-20%. נכון, הן גם השיקו מסלולים בתעריפים מוזלים, אבל הם כרוכים בתשלום חודשי קבוע.      

אז מה היה לנו? מצד אחד ירידה במחיר הקישוריות, ומצד שני עליית מחירים, השקת מסלולים בתשלום ותעריף אחיד. ובסיכומו של יום אנחנו לא משלמים פחות. אנחנו משלמים לחברות הסלולר יותר כסף.

כל הסיבות האלו גרמו לכך שכאשר ראיתי את המייל שרץ ברשת על חרם הצרכנים נגד חברות הסלולר, חשבתי שאין סיבה טובה יותר לחרם שכזה. ותאמינו לי - זה נורא פשוט ללחוץ על כפתור הכיבוי.

אז אתם זמינים היום? כי אם כן, זה עוד לא מאוחר להצטרף וללחוץ על הכפתור. נכון, לא נדע אם החרם הצליח כי חברות הסלולר לא יספקו נתונים לגבי מספר השיחות שבוצעו היום, אבל ההרגשה שאפשר לעשות משהו ושאולי אפשר להשפיע, היא נפלאה.

נסו את זה.