אהוד מנור הלך לעולמו

אהוד מנור הלך אתמול בלילה (ג') לעולמו בגיל 64 לאחר שלקה בדום לב. הלוויה תיערך היום ב-14:00 בבנימינה. חנן יובל ישיר בלוויה את "אתם זוכרים את השירים", מתי כספי ישיר את "מישהו" וגלי עטרי תשיר את "אין לי ארץ אחרת".

• "הוא היה כמעין המתגבר" - החברים, הזמרים והכותבים נפרדים
• "כבר מילדות ידענו שהוא יגיע לגדולות" - האבל בבנימינה
• השיר שלנו - אריאנה מלמד נפרדת
• "היו לי חיים מלאים" - אהוד מנור מדבר על המוות והחיים
• גולשים נפרדים - המילים שלכם
• "איש המעין" - שירו של יואב גינאי על מנור
  

המשטרה נערכת בכוחות מתוגברים ללוויה, שאליה צפויים להגיע אלפים. בית-העלמין נמצא במרכז בנימינה, ושוטרים שיוצבו בכביש הראשי יכוונו את הבאים לחניונים מוסדרים שאותם הכשירה המועצה - ומשם ימשיכו ברגל. 

ראש הממשלה, אריאל שרון, העושה בוושינגטון, פירסם אמש הודעה מיוחדת בעקבות מותו של מנור: "הבוקר הלך לעולמו אחד מענקי הזמר והשירה בישראל. אהבתו של מנור למילה הכתובה, לצליל המולחן ולחיבור המופלא ביניהם הייתה אינסופית. בכישרון, בחדות, בווירטואוזיות ובסקרנות אין קץ טיפל מנור בשפה העברית ובנו, הישראלים, מכל זווית אפשרית. אנו נפרדים ממנו במילותיו שלו: 'איך שימרנו את הטעם, איך הלב היכה כמו רעם'".

אלמנתו עפרה פוקס אמרה אתמול בבוקר ב"קפה טלעד": "הוא יצא מהסרטן והיה בריא לחלוטין. פתאום אתמול בלילה הוא לא הרגיש טוב. הוא התעורר בלילה ואמר שאין לו אוויר, הזמנתי רופא ואז הוא התעלף ולא עזר יותר כלום. הוא לא חשב שזה משהו רציני. היינו עכשיו באילת, אני כ"כ מאושרת שכולם יכלו לבוא וכולם היו איתו בימים האחרונים, זה גורם לי לפחות לקצת נחמה. הוא כל הזמן עובד ומתרגם, רק אתמול הוא כתב שיר".

בראיון שהעניק ל"7 ימים" ב-2001 לאחר שחלה בסרטן אמר מנור: "אמרתי למשפחה שלא יצטערו כי היו לי חיים מלאים, ושאני לא מת צעיר אלא בוגר מאבא שלי ביום מותו ב-13 שנה, ושבתור אחד שפחד שימות בגיל אביו, אז שברתי שיאים, שבמשפחה שלנו הצד שלי נוטה להיפרד בצורה לא מסודרת, ושאני מקווה שהם קיבלו הרבה גנים ומזל מהצד של עופרה. הם לא אמרו אף מילה, אלא רק שתקו ובכו. ואני בכיתי גם, נורא בכיתי. כך שאני כבר לא יכול להגיד שאני בוכה רק בסרטים. אבל אמרתי את הכול בלי פאניקה. כי הייתה בי גם התחושה הזו, שהנה אני הולך להיפגש בקרוב עם אחי יהודל'ה ועם אבי".

"נכסי צאן ברזל"

בעשרות שנות פעילותו כתב מנור מאות שירים, תרגם וכתב עשרות מחזות ויצירות שונות. השירים שכתב בוצעו על ידי טובי הזמרים והפכו לנכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית. בשנת 1998 זכה בפרס ישראל לזמר העברי, ועל פי דיווחי אקו"ם הוא הפזמונאי הפורה בישראל (באתר שירונט מופיעים קרוב ל-600 שירים שכתב והולחנו). בין שיריו הידועים ביותר: "אחי הצעיר יהודה", "אין לי ארץ אחרת", "בראשית", "ברית עולם", "לא דיברנו עוד על אהבה", "עד סוף הקיץ" ועוד רבים אחרים. 

רק לפני כשבוע הודיעה אוניברסיטת בר אילן כי החליטה להעניק למנור תואר ד"ר לשם כבוד. נשיא האוניברסיטה, פרופסור משה קוה אמר כי "אין דבר טבעי יותר מההחלטה להעניק למנור את התואר שכן ביצירתו, באופיו ובפועלו, הוא מבטא את כל טוב הארץ הזו". הוועדה שבחרה להעניק למנור את תואר הכבוד נימקה את החלטה וכתבה: "התואר מוענק למנור כאות הוקרה על פעילותו הפורה והברוכה בתחום הזמר העברי. רבים משיריו נכנסו לקלאסיקה של הזמר העברי והפכו לנכס צאן ברזל". בתגובה אמר מנור ל-ynet: "זה מסוג הדברים שמרגשים ומביכים בו זמנית, ואני באמת מאמין שברגע שארגיש ראוי, לא אהיה ראוי לכלום".

יליד בנימינה

מנור הוא יליד הארץ, בן למושבה בנימינה, שמוזכרת לא מעט בשיריו. בהיותו בן 15 נפטר אביו ישראל וינר. במלחמת ההתשה נפל אחיו יהודה, לזכרו כתב את השיר "אחי הצעיר יהודה". לפני שנים אחדות ידע טרגדיה משפחתית נוספת לאחר שאחיו התאבד. מנור עצמו חלה בסרטן לפני שנים אחדות, אך הצליח להתגבר על המחלה.

בשלהי שנות השישים, זמן קצר לאחר שהחל בקריירה ככותב, השתלב מנור במרכז העשייה התרבותית בארץ. השירים שכתב בוצעו על ידי מתי כספי, אילן ואילנית, צביקה פיק, חוה אלברשטיין, אריאל זילבר ורבים אחרים.

במקביל לכתיבת שירים החל מנור בתירגום מחזות וטקסטים, ביניהם המחזמר "שיער", "חתולה על גג פח לוהט" ו"אופרה בגרוש". בשנה שעברה עלה בהצלחה המחזמר "שיקגו" בתרגומו של מנור. במהלך שנות השבעים והשמונים העמיק מנור את אחיזתו בלב הקונצנזוס התרבותי בישראל, כאשר כתב טקסטים עבור רוב אמני התקופה, שיתף פעולה עם מיטב המלחינים -  ביניהם מתי כספי, נורית הירש ויאיר רוזנבלום - ושיריו הפכו ללהיטים דרך קבע ("בלדה לשוטר", "תן לי כוח", "אין לי ארץ אחרת", "בשנה הבאה").

לצד הכתיבה עסק מנור במהלך השנים בהנחיית ועריכת תוכניות ב"קול ישראל" והגשת תוכניות טלוויזיה כגון "עד פופ", "מסך אישי" ו"הילוך חוזר".

בשנות התשעים נסוג מנור ממרכז הבימה, בעיקר בשל המעבר של תחנות הרדיו להשמעת רוק, אך גם בשנים אלה נחשב מנור לאחד מהיוצרים הפעילים בישראל. הוא הגיש ב-88FM, הוציא מספר אלבומי אוסף משיריו, כתב שירים כל העת לאמנים רבים והופיע לא מעט, בין השאר לצד אשתו הזמרת עופרה פוקס.