אז שכבו לך בערסל, ביג דיל!

שלום ניקולה,

שמי איציק, ישראלי לא מכוער שלומד במלבורן לתואר שני בתקשורת. במקרה יצא לי לעבוד כעורך באתר "למטייל" קרוב לשנתיים, כך שאני מכיר היטב את קהילת התרמילאים הישראלית על כל גווניה, וגם חרשתי בעצמי כמה אלפי קילומטרים במסלולים מוכרים יותר ופחות עם תרמיל על הגב. קראתי את המכתב שלך והתאכזבתי. אני לא כאן כדי להעביר שיעור מזורז ביסודות העיתונאות, אבל מרגיש לי קצת מוזר לשפוט קהילה עצומה של תרמילאים על סמך כמה חוויות עם ערסל ומיניבוס. במילים אחרות, די נמאס שכל מי שקצת טייל בעולם ונחשף לצווחות בעברית או לדיסק של "שוטי הנבואה" בווליום מופרז רץ וקובע שאנחנו "צעקניים ודוחים", כדברייך.

ההיטפלות לאוכלוסיית התרמילאים הישראלית היא השחור החדש. נטשנו את גונבי הברזים מכרתים, שכחנו את עוקרי הכיורים מאנטליה

 ובחרנו להתביית על החבר'ה הצעירים, שרק אתמול החזירו ציוד מאובק ושחוק לאפסנאות אחרי שלוש שנים כל-כך יקרות, ובסך-הכל רוצים לפצות קצת את עצמם על הזמן האבוד הזה ולראות מה קורה מעבר למקום הקטן שנקרא ישראל. נכון, חלקם "מטיילים" רק כדי להיצמד לדליים של וודקה עם רד-בול ערב אחרי ערב, להכיר מקרוב את קטלוג הפטריות העדכני של איי תאילנד ולעשן כל מה שזז. את קוראת להם "הסוג השני". ובכן ניקולה, הסוג הזה הוא המיעוט, היוצא מן הכלל, החריג. להקדיש להם ביקורת כה ארוכה וכוללנית זה כמו לדווח על תחרות "היפה והשמנה" של באר-שבע בעמודי החדשות.

התרמילאי הישראלי האמיתי והשכיח הוא מקור של גאווה למדינה הקטנה והבעייתית שלנו. הוא סקרן, אינטליגנטי, רחב אופקים, מקדיש ימים שלמים לחקר אמיתי ועמוק של היעדים אליהם הוא מתכוון להגיע. מהיכרות אישית עם סטודנטים זרים רבים אני יכול לומר לך, שרובם הגדול לא ראה ולו מקום אחד מעבר לעיר המגורים שלהם, שלא לדבר על המדינה. גם פה, במלבורן, הם לא זזים מעבר לקו הקבוע של אוניברסיטה-מקדונלד'ס-מיטה. לפני כמה ימים ניסיתי לארגן כמה חבר'ה לטיול משותף לשמורת הקאקדו (Kakadu), ורק לא לקחתי בחשבון שהייתי צריך להביא מפה, כי לא היה להם מושג שזה באוסטרליה. הבורות חוגגת, השאננות משתלטת על כל חלקה טובה ומה שבאמת מעניין זה שופינג (אם את בת) ובירות (אם אתה בן). את יודעת מה, ניקולה, אולי בעצם עדיף להיות קצת קולני אבל עם חדוות חיים וסקרנות בריאה, מאשר להיתקע בבועה שלך חיים שלמים, תוך כדי פיזור מחוות מנומסות וחיוכים אדיבים לכל עבר.

אז התנחלו לך בערסל, מה הביג דיל? את בטיול תרמילאים, לא בנופש מאורגן של ויצ"ו. ויש לי חדשות בשבילך: גם לאוסטרלים לא חסר, ואחרי מספר חודשים כאן אני לא ממש בטוח אם עוד אפשר לדבר על "תדמית מנומסת", כהגדרתך. באפריל

 האחרון טיילתי בטזמניה, ולאחר יום הליכה מעייף בנופים הקסומים של האי הגעתי לאכסניית תרמילאים בעיר הקטנה לונקשטן (Launceston). גררתי את עצמי למיטה, מותש לחלוטין, מוכן לשינה מתוקה של כמה שעות טובות. רבע שעה לאחר מכן החליטו האוסטרלים בחדר הסמוך (אני כבר מזהה את המבטא) לערוך מסיבה "אינטימית" עם מוסיקה, שיחות קולניות על פוטבול ותקיעת גרעפסים בריאים. הניחוחות למזלי לא הגיעו לחדר, אבל הרעש כן. מיותר לציין שלא ישנתי דקה. אז נכון שזה מרגיז, ונכון שמתחשק לקרוא לאמא שלהם בכל מיני שמות (מה שאכן עשיתי), אבל אם הייתי רוצה לישון בשקט מוחלט הייתי צריך להזמין חדר במלון, לא באכסניה. לטיול תרמילאים יש חוקים משלו, ולא תמיד הכל עובר חלק. ולמען האמת, מוזר ככל שיהיה, זה חלק מהחוויה.

אז ניקולה, בפעם הבאה שאת מטיילת בעולם ונתקלת בחריטה גסה של "משה לוי היה פה" על סלע, תזכרי שמשה לוי זה מישהו אחד, מכוער במיוחד, ולא אוכלוסיה שלמה. סך הכל אנחנו ממש בסדר, ונשמח לשבת איתך על מלווח ב"קשר הישראלי". תשאירי טלפון בבית חב"ד.

איציק מזרחי, סטודנט ישראלי באוסטרליה