לתל-אביבי שחי בבועה

אתה, שלא מכיר את קול שירת הסירנה שמצמררת בשעת בוקר מוקדמת ומורה למקלטים לרדת;

אתה, שלא מכיר את הריצה למקלטים מכל דירות בבניין ואת הסיוע למשפחות עם הילדים הקטנים;

אתה, שלא מכיר את רעש דלת הברזל הגדולה שנסגרת ואת התהיה מה קורה מאחוריה;

אתה, שלא מכיר את רעש הטילים שמתפוצצים ואת השאלה איפה הם נפלו ולמה זה נשמע כל-כך קרוב;

אתה, שאתמול השתזף בחוף הים וקיטר על זה שה"דפש-מוד" לא יגיעו לארץ;

אתה, התל-אביבי, שאתמול ישב בברים ובילה כל הלילה, בזמן שאנחנו ניסינו לישון למרות רעש המטוסים והחשש מהצפירה;

אתה התל-אביבי, שחי בבועה;  

אל תטיף לי על שלום ואהבה כלפי המדינה שיורה על הבית שלי. אתה התל-אביבי, שיצא אתמול לבלות והסתובב בקניון, בים ובמועדוני הלילה - תישאר במקום שלך. אל תהפוך להיות מדינאי דגול, שיודע מהצד איך צריך לנהל את העניינים. אל תגיד למדינה לוותר על חשבוני. בוא אתה ותפסיד את השקט הנפשי, את שעות השינה, בוא אתה ותכיר את הפחד מהמחשבה מה יהיה כאן בעוד שעה.

אתה התל-אביבי שיוצא לבלות ולהנות, מסתובב ברחוב, חי בבועה שלך, בעיר ללא הפסקה, בעוד העיר שלי שקטה, עצובה, ריקה. הרחובות שרק שלשום היו מלאים באנשים, סוחרים ותיירים, ביומיים האחרונים מפחידים.

השאלות והקיטורים הם לא על המוזיקה העצובה, הרדיו או על האירועים שמתבטלים, אלא על איפה יש מקלטים ציבוריים, איפה המפתחות אליהם ומה עושים עם הילדים שנמצאים מפוחדים בבתים.

אתה יודע מה? אני לא שופטת ולא כועסת. טוב שהחיים ממשיכים. טוב שיש מקומות בהם אפשר לחשוב שהחיים פה הם נורמליים. שאנשים יוצאים ומבלים. רק בקשה אחת לי אליך: אתה התל-אביבי - תשאר בתל-אביב ותדבר על "דפש-מוד", תעשה את השלום שלך ואת חשבון הבית שלך, לא על חשבון בתים של אחרים.

על החתום: איילת, חיפה

• עיר מקלט - חיפה ביום המתקפה הקשה ביותר
• אלף מפגינים בת"א - כן למו"מ עם חמאס וחיזבאללה
• ת"א שאננה: מקלט? מי בכלל יודע איפה הוא