מדוע השימוש בכלים הוא תרבות?

מה מסביר את ההתרכזות הנדירה הזאת בשימוש בכלים בסואק בשעה שאורנג-אוטנים במקומות אחרים בטבע ממעיטים כל כך לעשות זאת? איננו סבורים שבעלי החיים בסואק חכמים יותר מיסודם: בשבי, רוב בני המין הביולוגי הזה יכולים ללמוד להשתמש בכלים, תצפית המרמזת שיש להם יכולת מוחית בסיסית לעשות זאת.

לכן, הנחנו שהתשובה טמונה בסביבה שבה הם חיים. האורנג-אוטנים שנחקרו לפנינו חיו על פי רוב ביערות יבשים. לעומת זאת, הביצות הן בית גידול ייחודי בשפע שהוא מציע. הרבה יותר חרקים מקננים בנקבי עצים בביצות מאשר ביערות הקרקע היבשה, ועצי ניסיה צומחים רק במקומות לחים, בדרך כלל על יד מים זורמים. ההסבר הסביבתי נשמע אמנם מפתה, אבל אין הוא מסביר מדוע כמה אוכלוסיות מחוץ לסואק מתעלמות לגמרי מאותם מקורות מזון עשירים.

הוא גם אינו מסביר מדוע כמה אוכלוסיות שאכן ניזונות מזרעים, עושות זאת ללא כלים (וכמובן שכתוצאה מכך הן אוכלות הרבה פחות). הדבר נכון גם לגבי נקבי העצים. מדי פעם, כשהגבעות הסמוכות, שעליהן צומחים יערות יבשים, מניבות שפע של פירות, האורנג-אוטנים של סואק הולכים לשם כדי לפנק את עצמם. כשהם אוספים שם פירות הם משתמשים בכלים כדי לחקור את תכולת הנקבים בעצים. בית הגידול ההררי נפוץ מאוד בכל אזור התפוצה של האורנג-אוטנים, ולכן נשאלת השאלה: אם אפשר להשתמש בכלים במורדות שמעל סואק, למה לא עושים זאת במקומות אחרים?

אינטיליגנציה ככלי להישרדות

השערה אחרת ששקלנו, השערה שהושפעה מן האמרה העתיקה כי הצורך הוא אבי ההמצאה, אמרה שצפיפות האוכלוסין הגבוהה בסואק יוצרת תחרות עזה על המזון. כתוצאה מכך, רבים יישארו ללא אוכל אלא אם יוכלו להגיע למקורות אספקה שקשה להגיע אליהם - כלומר הם חייבים כלים כדי לאכול. הטיעון החזק ביותר נגד האפשרות הזאת הוא שהמזונות המתוקים ועתירי השומן שאפשר להגיע אליהם באמצעות הכלים עומדים בראש סולם העדיפויות של האורנג-אוטנים ולכן היה סביר שינסו להשיג אותם גם במקומות אחרים. למשל, קופי-העל אדומי השיער בכל המקומות מוכנים להסתכן פעמים רבות בעקיצות דבורה כדי להשיג דבש. ולכן גם רעיון הצורך אינו עומד במבחן.

אפשרות אחרת היא שההתנהגות הזאת נובעת מטכניקות חדשניות שהמציאו כמה אורנג-אוטנים חכמים, והן התפשטו ושרדו באוכלוסייה מפני שאחרים למדו אותן כשצפו במומחים האלה. במילים אחרות, השימוש בכלים הוא תרבותי. בלי להכניס באופן ניסויי שינויים באוכלוסייה, המכשול העיקרי בחקר תרבות בטבע הוא שלעולם איננו יכולים להדגים באופן משכנע שבעל חיים מסוים שאנו צופים בו אכן ממציא תכסיס חדש. אפשר שהוא פשוט מפעיל הרגל ישן, שאותו הוא זוכר היטב אך ממעט להשתמש בו. איננו יכולים גם להוכיח שפרט מסוים לומד מיומנות חדשה מחבר אחר לקבוצה או שהוא פשוט מבין לבד מה לעשות. אף על פי שאנו יכולים להראות במעבדה שאורנג-אוטנים יכולים להתבונן זה בזה וללמוד למידה חברתית, אין למחקרים האלה משמעות לגבי תרבות בטבע - לא לגבי עצם מהותה ולא לגבי תפוצתה. חוקרי השטח נאלצו לפתח אפוא מערכת של אמות מידה כדי להדגים מתי להתנהגות מסוימת יש בסיס תרבותי.

ראשית, חייבת להיות שונות גאוגרפית בהתנהגות הנבחנת. הדבר מראה שהיא הומצאה במקום כלשהו. היא גם חייבת להיות נפוצה במקום שבו התגלתה, מה שמראה שהיא מתפשטת ומתקיימת בהתמדה באוכלוסייה. השימוש בכלים בסואק עומד בקלות בשני המבחנים האלה. הצעד השני הוא ביטולם של הסברים פשוטים יותר המניבים אותו דפוס מרחבי אך בלי לערב למידה חברתית. כבר פסלנו הסבר סביבתי, שעל פיו פרטים הנחשפים לבית גידול מסוים יגיעו באופן עצמאי לאותה מיומנות. פסלנו גם הסבר גנטי מפני שרוב האורנג-אוטנים בשבי מסוגלים ללמוד להשתמש בכלים.

המבחן השלישי, שהוא המחמיר ביותר, אומר שעלינו למצוא התפלגות גאוגרפית של ההתנהגות שאפשר להסבירה על ידי תרבות וקשה להסבירה בכל דרך אחרת. דפוס מכריע אחד כזה יכול להיות מצב שבו ההתנהגות מתקיימת במקום אחד אך נעדרת מעבר למחסום טבעי המונע את התפשטותה. התפוצה הגאוגרפית של עצי הניסיה סיפקה לנו רמזים ברורים בדבר שימוש בכלים בסואק. עצי ניסיה (ואורנג-אוטנים) מצויים משני עברי נהר אלאס רחב הידיים. בביצות סינגקיל, מדרום לסואק ובאותה הגדה של נהר אלאס, מצאנו כלים זרוקים על האדמה, ואילו בביצות באטו-באטו שמעבר לנהר הם בלטו בהיעדרם בכל ביקורינו הרבים שם בשנים שונות. בבאטו-באטו מצאנו שרבים מן הפירות נפתחו ונקרעו לגזרים. האורנג-אוטנים באזור אוכלים זרעי ניסיה כנראה באותה דרך שבה עושים זאת עמיתיהם באתר הקרוי בשם גונונג-פאלונג שבבורנאו הרחוקה, שהיא דרך שונה לגמרי מזו של קרוביהם בסינגקיל מעבר לנהר ממש.

באטו-באטו הוא אזור ביצות קטן, והוא אינו כולל שטחים נרחבים של יער ביצות מן הסוג המשובח ביותר. לפיכך, רק אורנג-אוטנים מעטים יכולים להתקיים שם. איננו יודעים אם השימוש בכלים לא הומצא שם מעולם, או שמא הומצא אך לא החזיק מעמד באוכלוסייה הקטנה יותר. אבל אנו כן יודעים שמהגרים מעבר לנהר מעולם לא הביאו לשם את המנהג מפני שהנהר באזור זה רחב מדי ואורנג-אוטנים בשום פנים ואופן אינם מסוגלים לחצותו.

הרחק במעלה הנהר, באזורים שאפשר לחצותו, צומחים עצי ניסיה פה ושם אבל האורנג-אוטנים שם מתעלמים מהם לגמרי, אולי מפני שאין הם מודעים לפירותיהם העשירים. הסבר תרבותי נותן אפוא מענה באופן המדויק ביותר לקיומם של משתמשים נבונים בכלים, החיים בשכנות כה קרובה ובלתי צפויה לבעלי חיים המסתמכים רק על כוחם לאותה מטרה, וגם לקיומם של בורים גמורים במעלה הנהר.

בחלק הבא: המרכיב החברתי בלמידה