השורשים התרבותיים של התבונה

הניתוח שלנו לגבי האורנג-אוטנים מרמז שתרבות, כלומר למידה חברתית ומיומנויות מיוחדות, לא רק מטפחת תבונה, אלא גם מעודדת את האבולוציה של התבונה באוכלוסייה כולה לאורך זמן. מינים ביולוגיים שונים נבדלים מאוד זה מזה במנגנונים המאפשרים להם ללמוד מאחרים. אבל ניסויים פורמליים מאשרים את הרושם המתקבל מתצפית בקופי-על בטבע: הם מסוגלים ללמוד באמצעות צפייה במה שאחרים עושים.

כלומר, כשאורנג-אוטן, או לצורך העניין גם קוף-על אפריקני, בטבע מצליח להפגין התנהגות מורכבת מבחינה מחשבתית, הוא רכש את היכולת הזאת באמצעות תערובת של למידה באמצעות תצפית ותרגול יחידני, ממש כמו שילדים לומדים מיומנויות. וכשאורנג-אוטן בסואק לומד יותר תחבולות מקרוביו במקום אחר, שמזלם שפר עליהם פחות ממנו, הוא עושה זאת מפני שהיו לו יותר הזדמנויות ללמידה חברתית במהלך חייו. למידה חברתית עשויה אפוא להקפיץ את הביצועים התבוניים של בעל חיים לרמה גבוהה יותר.

כדי להעריך את חשיבותו של הקלט החברתי בהתפתחותה של תבונה גבוהה, בואו נערוך ניסוי מחשבתי. דמיינו פרט שגדל ללא קלט חברתי כלשהו אבל קיבל מחסה ותזונה נאותים. זהו מצב דומה לזה השורר כשאין קשר בין הדורות או כשהצעירים דואגים לעצמם אחרי שהם פורחים מן הקן. כעת דמיינו שאחת הנקבות של המין הזה ממציאה מיומנות מועילה, למשל, דרך לפצח אגוז ולשלוף ממנו את תוכנו המזין. דרכה תצלח, ואולי יהיו לה יותר צאצאים מנקבות אחרות באוכלוסייה. אבל אם המיומנות הזאת לא תעבור לדור הבא היא תיעלם כשהנקבה תמות.

כעת דמיינו מצב שבו הצאצאים מלווים את אימם פרק זמן כלשהו לפני שהם יוצאים לדרכם. רוב הצעירים ילמדו את השיטה החדשה מאימם ויעבירו אותה - ואת הרווח הנלווה לה - לדור הבא. תהליך כזה יתרחש בדרך כלל במינים ביולוגיים שהתפתחותם אטית ושבהם ההורה מצוי בקשר מתמשך עם צאצא אחד לפחות. אבל התהליך יזכה לדחיפה חזקה אם כמה פרטים ייצרו קבוצות חברתיות סובלניות.

קשר משפחתי

עתה נוכל לצעוד עוד צעד קדימה. במינים שבהם הפרטים מתפתחים לאט וחיים בחברות סובלניות, הברירה הטבעית תיטה לתגמל על שיפור קל ביכולת ללימוד מתצפית יותר מאשר על שיפור דומה ביכולת ההמצאה. הסיבה היא שבחברה כזאת הפרט יכול להישען גם על כתפיהם של בני דורו וגם על אלה של הדורות הקודמים. אנו מצפים אפוא לתהליך של משוב מקדם שבו בעלי החיים ייעשו יותר ויותר חדשניים ויפתחו שיטות טובות יותר ללמידה חברתית מפני ששתי היכולות האלה נסמכות על מנגנוני חשיבה דומים. כלומר, התרבותיות משפיעה על מינים ביולוגיים בעלי יכולת מסוימת לחדשנות באופן שיפתח אותם אל עבר תבונה גבוהה יותר. אם כן, הדבר מביא אותנו להסבר החדש לאבולוציה הקוגניטיבית.

ההשערה החדשה הזאת מבהירה תופעה שאלמלא כן היא מתמיהה. פעמים רבות במאה השנים האחרונות גידלו אנשים גורים של קופי-על כאילו היו ילדים אנושיים. הקופים המתורבתים האלה רכשו מגוון מפתיע של מיומנויות וחיקו בקלות התנהגות מורכבת - הבנת המשמעות של הצבעה בכיוון מסוים, לדוגמה. הם הצליחו אפילו להבין כמה מילים אנושיות, נעשו שובבים מבדחים וציירו ציורים.

אחר כך, ניסויים רשמיים, כמו אלו שערכה א' סו סווג'-רמבו מאוניברסיטת מדינת ג'ורגיה בקוף הבונובו קנזי, חשפו יכולות לשוניות מדהימות. מקרים כאלה חזרו ונשנו בעקביות, על אף שלעתים קרובות ביטלו אותם בשל אי-קפדנות מדעית. הם חשפו פונטציאל קוגניטבי אדיר ורדום של קופי-העל. אולי איננו מעריכים כראוי את מורכבות החיים בג'ונגל, אבל אני משער שקופי-העל המתורבתים האלה הפכו באמת לבעלי כישורים מופרזים. תוך כדי תהליך הטומן בחובו את סיפור האבולוציה האנושית, אפשר להביא קוף-על שגודל כאדם לשיאים קוגניטיביים גבוהים מכל חבריו בטבע.

קו מחשבה דומה פותר את החידה הוותיקה למה פרימטים רבים בשבי משתמשים ברצון בכלים, ולפעמים גם מייצרים אותם, ואילו עמיתיהם בטבע אינם נוטים לזאת כלל. לעתים קרובות נשמעת הדעה שאין הם זקוקים לכלים, אך תצפיות באורנג-אוטנים, בשימפנזות ובקופי קפוצ'ין סותרות את הטענה הזאת, מפני שהן מראות שניצול מקצת מיומנות השימוש בכלים מאפשר לבעלי החיים האלה גישה למקורות המזון העשירים ביותר בבית הגידול שלהם, או לעבור בשלום תקופות רזות. החידה נפתרת כשמבינים ששני פרטים מאותו מין ביולוגי יכולים להיות שונים מאוד זה מזה בביצועים האינטלקטואליים שלהם בהתאם לסביבה החברתית שבה גדלו.

אמני הבריחה

אורנג-אוטנים מביאים את התופעה לשיא. בעולם גני החיות הם ידועים כאמני בריחה הפורצים בכישרון את דלתות הכלובים. אבל למרות עשרות שנים של מעקב שקדני בטבע, התצפיות תיעדו רק הישגים טכנולוגיים ספורים מחוץ לסואק. פרטים שנלכדו בטבע בדרך כלל מסרבים להתרגל לתנאי השבי, והם תמיד שומרים על ביישנותם העמוקה והמושרשת ועל חשדנותם בבני אדם. אבל קופי-על שנולדו בגן חיות שמחים לראות במטפלים שלהם מודלים רבי-ערך לחיקוי, שמים לב לפעולותיהם ולחפצים הזרוקים במכלאות ולומדים כיצד ללמוד ולצבור באמצעות כך מיומנויות רבות.

מבחנה של תיאוריית התבונה-באמצעות-תרבות הוא בתחזית שבעלי החיים התבוניים ביותר הם אלה שגם נוטים לחיות באוכלוסיות שבהן כל הקבוצה מאמצת דרך קבע חידושים שהביאו חבריה. קשה לבחון את התחזית הזאת. החושים ואורח החיים של בעלי חיים ממשפחות שונות נבדלים כל כך אלה מאלה עד שקשה למצוא אבן בוחן יחידה לביצועים תבוניים.

לפי שעה, כל מה שנוכל הוא לשאול: "האם משפחות שמפגינות סימנים חד-משמעיים לתבונה, מפגינות גם תרבות המבוססת על חידושים, ולהפך?" לדוגמה, איננו מבינים היטב את תהליך הזיהוי העצמי במראה, אבל אין לטעות בו כסימן למודעות עצמית ולכן רואים בו גם סימן לתבונה גבוהה. עד כה, למרות ניסיונות רחבי היקף במשפחות רבות של בעלי חיים, קבוצות היונקים היחידות שעוברות את המבחן הזה הם קופי-על ודולפינים. אלה הם גם בעלי החיים היחידים המסוגלים להבין סימנים שרירותיים ושנמצאו בקרבם העדויות הטובות ביותר לחיקוי, הבסיס לתרבות המבוססת על חידושים. שימוש גמיש בכלים המתבסס על חידושים, שהוא עוד ביטוי לתבונה, נפוץ יותר בקרב היונקים: קופים, קופי-על, יונקים ימיים ופילים. כל אלה הן משפחות שבהן מקובלת גם למידה חברתית. אף על פי שעד כה אפשר לערוך רק את הבדיקות הגסות מאוד האלה, הן תומכות בהשערת התבונה-באמצעות-תרבות.

תחזית חשובה אחרת היא שנטייה לחדשנות ולמידה חברתית חייבות להתפתח יחד. ואכן, סיימון רידר, כעת באוניברסיטת אוטרכט בהולנד, וקווין נ' ללאנד, עכשיו באוניברסיטת סט' אנדריוס בסקוטלנד, מצאו כי מיני פרימטים שבהם נמצאו יותר עדויות לחדשנות הם גם אלה שבהם נמצאו עדויות רבות יותר ללמידה חברתית. בדיקה עקיפה יותר מסתמכת על מִתאמים בקרב מינים שונים בין הגודל היחסי של המוח (לאחר תיקון סטטיסטי שלוקח בחשבון את גודל הגוף) לבין משתנים חברתיים והתפתחותיים. הרעיון עומד בעקביות גם במִתאמים מבוססים היטב בין הנטייה לחיים בקבוצה לבין גודל המוח בקבוצות יונקים שונות.

אמנם אין די בהשערה החדשה כדי להסביר מדוע אבות-אבותינו, יחידים בקרב קופי-העל, פיתחו יכולת תבונית כה קיצונית, אבל הקפיצה המרשימה ביכולת שאליה מגיעים קופי-על בסביבה תרבותית עשירה מצמצמת את הפער בינם וביננו. הסבר המסלול ההיסטורי של השינוי קשור בפרטים רבים שיש צורך לאסוף ולשזור בשקדנות מתוך עדויות נדירות ומבלבלות של מאובנים ותיעוד ארכאולוגי. חוקרים רבים חושדים שהשינוי המכריע היה הפלישה לסוואנה של הראשונים מבני המין הביולוגי הומו שהיו יכולים לצעוד ולהשתמש בכלים. הם היו חייבים לעבוד בצוות, ליצור כלים ולגבש אסטרטגיות כדי לחפור ולעקור פקעות, לפשוט את בשרן של נבלות ולהגן עליו מפני יונקים גדולים. הדרישות האלה עודדו עוד ועוד חדשנות והגבירו את התלות ההדדית, והתבונה התפתחה ככדור שלג.

ברגע שנעשינו בני אדם, ההיסטוריה התרבותית החלה לפעול יחד עם היכולת הטבועה בנו לשפר את הביצועים. כמעט 150,000 שנה לאחר שנוצר המין שלנו נפוצו ביטויים מתוחכמים לסמליות אנושית כגון חפצים מעובדים היטב (דברי אמנות, כלים מוזיקליים ומתנות קבורה). התפרצות הטכנולוגיה ב-10,000 השנים האחרונות מראה שקלט תרבותי יכול להביא להישגים בלתי מוגבלים באמצעות מוחות מתקופת האבן. אכן תרבות יכולה ליצור חשיבה חדשה במוחות ישנים.