בלוג מתעד סיפורי נערות עם הפרעות אכילה

עשרות אתרים, בלוגים ופורומים ברשת העברית מוקדשים לאנורקסיה, בולמיה והפרעות אכילה אחרות. הם משמשים מקור תמיכה והשראה לפרו אנורקסיות בישראל, והתופעה איננה חדשה. אך יש מי שמנסה להשמיע קול אחר. 

הבלוג Eating disturbance מספק במה תומכת לבנות הסובלות מהפרעות אכילה. האתר מאפשר לנערות החולות ולקרובי משפחותיהן לספר את סיפורן.

"כל כך קשה לי לכתוב את זה", נכתב באחד הסיפורים בבלוג. "חברה שלי נפטרה מאנורקסיה לפני שנה וחצי. אתם לא מבינים מה זה, לראות את החברה הכי טובה שלך נעלמת, פשוטו כמשמעו. היא הייתה ילדה כל כך יפה, כל כך שמחה, כל כך מלאת חיים. ככה אני רוצה לזכור אותה".

לעזור ולתמוך

הבלוג הוקם על ידי "לינט", שנתקלה בבלוגים ופורומים המעודדים הפרעות אכילה, ורצתה להשמיע ברשת דיעה שונה. "התופעה זעזעה אותי", היא מספרת ל-ynet, "נתקלתי בבנות כאלה בישראבלוג וקראתי כתבות על הנושא. לאחר שנחשפתי לבלוג של any, המתעד הטרדות מיניות (ראו מסגרת - א.ק), החלטתי לפעול באופן דומה, בתקווה לסייע לנערות האלה".

Eating disturbance הוקם לפני כחמישה חודשים, וזכה לאלפי כניסות של גולשים עד היום. הבלוג נחשף בינתיים גם במדריכי הבלוגים וובסטר ופוליטינט. 

לינט אומרת שהסיפורים לא מפסיקים להגיע. "למרות שגברים גם סובלים מהפרעות אכילה, אני מקבלת סיפורים רק מנשים", היא אומרת. רוב הסיפורים הן של נערות בנות 13-22, הסובלות מהפרעות אכילה, אך גם מחברים וקרובי משפחה שלהן.

לינט רואה בבלוג אמצעי לעזור ולתרום, כחלופה לדרכים אחרות. "הנושא לא העסיק אותי רבות לפני שפתחתי את הבלוג, אבל ניסיתי להגיע לנערות שיש להן בלוגים בנושאי אנורקסיה ולעזור להן, ולהסביר להן את ההשלכות". 

בפוסט הראשון היא אף רומזת על הקשר שלה לנושא: "תמיד רציתי לשנות בעיקר בנושא הפרעות אכילה גם משום שאני בעצמי סבלתי מהן בעבר ואולי נשארו כמה שרידים בודדים גם היום".

הסיפורים כגורם הרתעה

הסיפורים המתפרסמים בבלוג קשים לקריאה, ועוסקים במוות ובנזקים שנערות גורמות לעצמן. לינט מודעת לעניין, אך סבורה כי חשוב לספר את הכל.

"קיבלתי לפני כמה ימים אימייל ממישהי שביקשה שאצנזר כמה שורות מסיפור שבו נערה מתארת את התהליך, ושיטות שבהן היא נעזרה בשביל להיכנס להפרעות אכילה, כי זה מהווה סוג של טריגר", היא מספרת. "נערות אחרות יכולות לאמץ את השיטות הללו. למרות שזה טריגר, בסופו של דבר התוצאות בסיפור נוראויות וזה מה שמרתיע".

"התעסקתי במשקל בצורה אובססיבית", נכתב בסיפור נוסף, "נשקלתי כמדי שעה. אחרי אוכל ולפני אחרי מקלחת ולפני הכל סביב המשקל. בשבוע השני כבר הורדתי כמויות גדולות יותר שכללו ארוחת בוקר ו-10 בבית ספר שבארוחת הצהרים אכלתי רק כף אורז ועל הטבעול ויתרתי...

"אני הייתי בשלי חיה בעולם דמיוני שבו אני רואה את עצמי ילדה שמנה ומגעילה שחייבת להיפטר ממאגרי השומן שנסחבים איתה....". בסוף הסיפור הקשה היא פונה לגולשים: "אני כתבתי לכם את הסיפור שלי כדי שתזכרו טוב טוב לשמור על עצמכן וכשאתם עושות דיאטה תדעו לשמור על אכילה נכונה ומבוקרת".

"המשפחות לא מודעות"

לינט מקווה גם להרתיע ולגרום לנערות לחשוב כדי להימנע מלהגיע למצב הזה, ומעבר לכך, להביא למודעות. "ברוב סיפורים שמגיעים אלי, המשפחה לא מודעת בכלל למתרחש. זה מזעזע שיש מישהי שמקיאה במשך חצי שנה אחרי כל ארוחה משפחתית ואמא שלה אפילו לא חושדת בזה".

היא כועסת על דו הפרצופיות של החברה, המעודדת רזון ובו בעת מסתייגת מהשלכותיה. "גם כשאני הולכת לקנות בגדים, הבובות נראות אנורקסיות. אפילו ילדים קטנים לא מתלבשים במידות כל כך קטנות". לינט מסכימה שהמודעות לבעיה גוברת, אך לא מספיק, ולכן יש בעיניה טעם להמשיך ולהפעיל את הבלוג.

"אני מקווה לעזור לכמה שיותר אנשים. שיראו למה זה יכול לגרום. מספיק שבן אדם אחד יגיד לי שבזכות הבלוג הוא בחר בדרך חיים בריאה, זו כבר הצלחה".

לחצו כאן לפורום "מול המראה" ב-ynet