לאוס: נסיכת הגאות והשפל

סכנת מוות המרחפת על כל מגדלי האורז (צילומים: ספי בן יוסף)

משמגיעה עונת היובש לשיאה, המקונג נותר בשפל קשה. הוא חושף את שיני הסלעים של מצולותיו לאור השמש, וחופיו מתרחקים. כדי שהשנה החדשה תהיה טובה ושופעת מים ועושר, פושטים יושבי העמק על חופיו המתרחבים של הנהר ועל קרקעיתו החשופה ומחפשים זהב. הם נוברים בחול, מזיזים סלעים, מערבלים מי בוצה בעריבות עץ ואוספים את גרגרי הזהב שגודלם כראש סיכה, שרק עין של מומחה תבדיל ביניהם לבין גבישי הנציץ והקוורץ בחול הנהר.

בחודש פי מַאי, הוא חודש חגיגות השנה החדשה, אם הוא מוצלח, אוסף מחפש הזהב משהו מהמתכת האצילה, ומאושרת.

אלה שעברו את השלב המתיש של חיפוש הזהב בחולות הנהר, ויש בידם שווה ערך בכסף, במזון או בפרחים, חוגגים את פי מַאי, בפסטיבל שנמשך בין שבוע לעשרה ימים. ריקודי החרבות המלווים את מסע מכובדי העיר, עטויי מחלצות חג ואוחזים באגודות פרחים, עשויים להיות מפוארים עד כדי אי-נחת בארצות עשירות מלאוס. אפילו העלאת סיפורי הראמַאיַאנַה ההינדי בלבוש לאוס הם לא גרעינו של הפי מאי, על אף שבודהא בלבוש ראמה יורה חיצים ברשע כדי להציל את נסיכתו יפת התואר סיטַה, שהיא גם מלכת היופי של העיר שנבחרה זה עתה...

הגרעין של הפי מאי בלאוס נשאר בפחד הנורא מכמישת שדות האורז, באימה מפני חַרבונו של המקונג, שאפילו גרגרי הזהב מאפיקו אין בהם כדי לכסות עליה.

מדהים לראות כיצד משפיעה ירידת המים בנהר על תושבי ארץ למודת סופות גשם טרופיות ועונות מונסון, כאילו גיאותו של הנהר בימי השטפונות אינה נחשבת, אך בריחת המים אל בין מחשופי הכפים באפיק היא מעין סכנת מוות המרחפת על כל מגדלי האורז. כאילו המקונג, כאם הנהרות, הוא בן דמותה של סיטה היפה שנלכדה בידי היובש, הוא רוַואנַה הרשע, ושומה על המאמינים לעורר את בודהא-ראמה שיקום וימהר להציל את הנהרות מאובדנם ביובש.

אין דרך טובה להעיר את בודהא ולשכנעו להביא את מונסון הקיץ המבורך, אלא להוציא את צלמו מקודש קודשיו ולהזות עליו מים, עוד ועוד עד שיתרצה.

בלואַנג פרבַאנג, בירתה המלכותית לשעבר של לאוס, ניצב פסל זהב יצוק של בודהא, 83 ס"מ גובהו, 53 ק"ג משקלו. הפסל המפואר ספון כל השנה בביתן מיוחד דמוי מקדש במוזיאון הארמון של לואנג פרבאנג. שם העיר הוא כשם הפסל, פרבַאנג, ומשמגיע עת פי מאי מוציאים את הפסל בטקס רב רושם ומציבים אותו למשך שבוע תמים בחצר מקדש סמוך. שם עוברים על פניו אלפי אנשים: איכרים ונשותיהם, סוחרים ובני ביתם, מגדלי אורז ומחפשי זהב, דייגים, ציידים, רועי ברווזים ונוטרי חזירים, שועים ומכובדים, כוהנים ומשמשיהם, תלמידי חכמים ואף כאלה שהם כופרים בעיקר בכל ימות השנה האחרים.

הם כורעים ברך לפניו, שולחים יד לגעת בו או באפיריונו, שוטחים מולו את מנחת פרחי הלוטוס והאוסמנתוס הריחני ונפנים אל ה"נַאגַה‭,"‬ הוא דרקון הנחש האגדי המוצב לצידו ומעליו. הנאגה הזה משמש כאן כמרזב מקודש. יוצקים על זנבו מים מקערות מיוחדות, המים זורמים לאורך גופו הארוך ומוקאים מלועו הפעור מעל ראש בודהא-פרבַאנג. משם הם נוצקים ומומטרים על גופו של הצלם ונקווים אל מרזב נוסף, אף הוא בדמות "נאגה‭."‬

בקצהו של מרזב זה, שניזון ממי גופו של בודהא עצמו, עומדים המאמינים ואוספים את המים המקודשים. את הקערה נושאים בחזרה הביתה, שם מציגים אותה בדחילו ורחימו על המזבח הביתי, או ב"בית הרוחות" שבפתחו, וככל שיארך הזמן בו ייוותרו מים בקערה, כך תארך ברכתו של הפרבאנג לבעליה.

מקדש המים הנופלים

את המנוחה האמיתית מסערת המים, מריקודי החרבות וממסע הפרבאנג ברחובות העיר, אין להשיג במקדשי בודהא, יפים ככל שיהיו, מפוארים ככל שהשיגה דעתם וידם של מלכי לאוס, שטרחו להשכין את אדונם במערות ציוריות במצוקי הנהר, בחורשות עבותות על חופו, בגנים מעוטרים ומסוגננים בפאתי ארמונם ובראשי הרים עמוסי עצים ופרחים לרוב. את הסערה אפשר לשכך רק במקדשו האמיתי של היופי.

ארץ ריקה בין ג׳ונגל ונהר

בלאוס, שהיא ארץ ריקה בין ג׳ונגל ונהר, פזורים מקדשי יופי כאלה שיד אדם לא נגעה בהם. כך "טאד לו" ו"טאד פאן‭,"‬ וכך גם "ארץ אלף האיים" של המקונג, "סַלַה דון‭,"‬ ומקדש הקמר ההרוס והנטוש בלב הג׳ונגל, הוא "וואט פו‭," ‬וזה שאליו דועכת סערת הפי מאי - מקדש יופי קטן, נחבא מאחורי כפר שבקתותיו קש ועץ, ושמו "קווַאנג סי‭."‬

מפל של שלוש מדרגות סלע ענקיות, עטוף מסכים של טרוורטין ושרכים ומטפסים, מתנפנפים עליו ממרומי ההר אל בריכות ג'ייד חוריין שלמרגלותיו. סבך של עצים ופרחים ופרפרים צבעוניים הוא תפאורת הכניסה אל המפל, ששמו בעגה המקומית "מקדש המים הנופלים‭."‬ כה ענוג המקום, על אף שאין שם ואפילו קיר אחד מעשה ידי אדם.

ההולך מן המפל במורד הזרם יגיע אל כפר שבקתותיו עץ ושעיסוקו מנוחה על שפת הנחל. נשים כובסות את בגדיהן בבריכות הג'ייד, ילדים משחקים בעירומם במים לצד גלגלי העץ המכונפים של מטחנות האורז ודקלי קוקוס, ועצי מנגו ופאפאיה חוגרים את הבריכות, כאילו הוכנו כתפאורה לסרט זול על גן העדן האבוד.

בין הכפר ובין מפלי קוואנג סי זרועים כמה בתי אוכל, ובין אחד לשני ניצבת כתמרור מחייך גברת אחת, לא צעירה. היא מציעה את מרכולתה לבאים - מאכל פאפאיה ירוקה.

בַשקט, שברקעו הכבד נשמעת בלי הרף הלמות מי המפל, היא בוחרת את הפאפאיה, מגרדת אותה עד דק לפירורים ולרצועות רוויות עסיס, מנתחת בזהירות ובעדינות פירות סגולים של סולַנום, בוצעת עוד פרוסה דקה או שתיים של פלפלים, ובמתינות שאין רבה ממנה כותשת הכל במכתש אבן קטן עם עלי כסוף. היא שרה בשקט ובחיוך מסותר פזמון מקומי שאין להבין את מילותיו, ורק צליליו, בקצב הכאת העלי בקערית המכתש וקול התמעכות הפירות העסיסיים, נמזגים בהלמות המים ורחש זרימתם בסבך, בדרכם מבריכות המפל אל בריכות הכפר. משתם הטקס הזה היא מגישה את המעדן הירקרק, שניחוחו משכר והוא חובט בנחיריים כבושם.

זה המקום לאיש מן המערב לעצור, כי כאן, ועד הרגע הזה, כל הטקס הוא דו-שיח בין הדמיון של הבא בשערי היכל היופי לבין שוכניו, שהילוכם ונוהגם מעודנים. אך משהפה נמלא במעדן הפאפאיה הירוקה מתברר שאש הגיהנום יצוקה בו. החך, השפתיים, הלשון ושורשי הלחי מוצתים בתבערה נוראה, העיניים דומעות והאף מלא גם הוא בתערובת שרק כוח עליון עשוי להציל ממנה. אתה שואל את נפשך למות - ואין מי שישיב. הגברת הלא צעירה ממשיכה לחייך בשקט, ואף שואלת בעדינות אם האוכל ערב לחך...

כפר שבקתותיו עץ ושעיסוקו מנוחה על שפת הנחל

מהו שנותן את הכוח לאנשי לאוס לאכול מלוא הכף את רסק הפאפאיה? בודהא? המקונג? חלופת העונות הנצחית בין ג'ונגל ונהר?

אולי זה מה שאכל דרקון הזהב וגופו השחיר, התעוות, התפתל והרעיש את מוסדות היקום, ומשפער הדרקון את לועו פרץ מאפלתו זרם אדיר של מים, הציף את היקום ושכך, ואחר כך נולדה לאוס.

כה סיפרה בחייה סבתו של סוואנה לנכדה, בטרם שנעלמה בהפצצת הלילה ובטרם ששערו נשר. כך מספרים בני הארץ.

מידע לדרך 

איך מגיעים: הדרך המהירה ביותר ללאוס, אם כי לא הזולה ביותר, היא בדרך האוויר, מבנגקוק או מהאנוי אל הבירה ויינצ'יאן (נכתב, אבל לא מבוטא - ויינטיאן). אפשר גם ביבשה, מכמה תחנות גבול לאורך נהר המקונג, מתאילנד.

ויזה: במקום, עם ההגעה. בין 15 ל-30 דולר, תלוי בנקודת המעבר ובמצב רוחו של פקיד הגבול.

תחבורה פנימית: התנועה בלאוס אפשרית בקלות בתחבורה ציבורית (איטית וקצת צפופה). שיט על המקונג, בעיקר בחלקיו הצפוניים, יפה ואיטי ומאפשר לרדת בתחנות עגינה שונות ולבקר בכפרי הסביבה. בחלק מספינות הנהר יש תנאי מלון־אכסניה (מתאים מאוד למי שעיתותיו בידיו וכיסו מצומק). לחלק הדרומי והמרוחק של לאוס, אזור צ'מפאסאק, מומלץ להגיע בטיסה מוויינצ'יאן לפאקסה, אם כי שלושה ימי טלטול באוטובוס בלתי אמין יכולים גם הם להיות חוויה מכוננת. טיולי פילים, טרקים בין הכפרים הם אפשרויות להגיע אל מחוזות שהיו סגורים לחלוטין מפני העולם המערבי עד לא מזמן.

שער הדרום: פאקסה היא נקודת יציאה לדרום הרחוק, שם ממתינים מפלי המקונג על גבול קמבודיה, עם זולות כפריות מדהימות באיי הנהר ועל גדותיו, כאפשרויות שהייה אינסופיות. ברמה שמעל פאקסה, בולווין, יש בתי הארחה נפלאים ביערות - מעל מפלי מים ובריכות צלולות ומעל קניוני ג׳ונגל טרופי אמיתי.

רצוי להגיע בין נובמבר לפברואר

לינה: אפשרית בכל מקום בלאוס. מדרגת מלון משובח בערים הגדולות ועד לערסל באכסניה כפרית או על מרפסת של בקתת קש ועץ בלב יער על שפת המקונג.

מתי להגיע: הזמן הנכון לבקר בלאוס הוא בחודשי החורף שלנו - נובמבר עד פברואר. זו העונה הקרירה והיבשה במדינה. בשאר החודשים גשום מאוד, או חם מדי. חגו של מקדש הזהב הגדול בוויינצ'יאן הבירה, טאט לואנג, מתרחש בחודש נובמבר וכולל טקסים ותהלוכות דתיות, פסטיבל אורות ואינספור חוגגים וצליינים ביום ובלילה בתוך מתחם ה"טאט לואנג" ובסביבתו. חודש אפריל (חם) מתאים בשל חגיגות פי מאי המסורתיות, שכוללות ריקודי רחוב, תהלוכות, טקסים עממיים וצבעוניים, ואוורור כל צלמי הבודהא מתוך המקדשים. באפריל, בליל הירח המלא, יש בהרבה כפרי מיעוטים בדרום טקסי זבח עבור רוחות הכפר (אלימים וקשים) של פרים זכרים, מלווים בהילולות על גבול האורגיות של הכפריים.

אוכל: המטבח הלאוסי הוא חלק בלתי נפרד מהתאילנדי. לחובביו - חגיגה. אין חלופות קולינריות מחוץ לבירה ויינצ'יאן ולבירה המלכותית העתיקה שבצפון, לואנג-פרבאנג.

קניות: בכל לאוס - מלאכות יד של שבטי ההרים (תכשיטים ורקמות, לא ממש זול),‬ ריקועי כסף ותכשיטי כסף מעובדים; בלואנג־פראבאנג: שוק לילה מדי ערב מתחת לגבעת פו-סי (ברחוב הארמון).‬ עשרות מסעדות ובתי קפה נפלאים רוחשים לאורך רחוב השוק הזה ולאורך נהר המקונג.

• מתוך ספרו של ספי בן יוסף "לא תמיד לא בכל מקום" (הוצאת כרטא)‬ שיראה אור בקרוב. לקריאת החלק הקודם -  לחצו כאן.