למה אני אוהב את Pandora.com
גם אני חושב שכדאי להיזהר כשמנסים להחליף אינטואיציה אנושית בנוסחאות. אבל שירות המוזיקה של Pandora.com עושה משהו אחר. אני דווקא מאד בעדו. תגובה לרביב גולן
אין לי ויכוח גדול עם טענותיו של רביב גולן, שסולד מהניסיון להכניס את המוזיקה לסד של נוסחאות. נהניתי מאד גם מהדוגמאות הציוריות שלו, ואני יכול לחתום על טיעוניו כמעט אחד לאחד. הויכוח שלי הוא עם המסקנה שלו. אולי משום שאני דווקא אוהב מאד את Pandora.
מדוע Pnadora שונה
שירות Pandora מבוסס על פרוייקט ה-Music Genome, שמתקיים כבר מאז שנת 2000. המשתתפים בפרוייקט הזה, שמעידים על עצמם שהם אנשים שאוהבים ומבינים במוזיקה, אומרים שהם האזינו לכעשרת-אלפים יוצרים ומאות אלפי יצירות מוזיקליות לפני שהפרוייקט עלה לאוויר אשתקד.
ה"מיפוי הגנטי" שערכו למוזיקה, מבוסס לדבריהם על זיהוי דפוסים חוזרים - צירופים של הרמוניות, מלודיות, אינסטרומנטים, מילים.
זה בטח לא "מדעי" - גם בזה אני לא חולק על רביב. כשם שאני בטוח שיסכים איתי, שלא צריך תוכנה מסובכת מאד כדי לזהות את הנוסחאות הפשוטות מהן מורכבת רוב המוזיקה הפופולרית. אדרבא - המוזיקה שרוב האנשים רוצים לשמוע, מה לעשות, היא מוזיקה מהסוג הנוסחתי, הרדוד, הלא-מאתגר.
רביב ואני אולי לא אוהבים את המוזיקה הזו, אבל בשביל אלו שכן אוהבים אותה Pandora מציעה פתרון שעובד - זו בדיוק הסיבה שהיא כל-כך פופולרית.
המגע האנושי
הבעיה עם Pandora, אם כבר קיימת אחת כזו, היא לא שהיא לא עושה את מה שיוצריה מצהירים, אלא שהיא לא תרחיב את האופקים המוזיקליים של הקהלים העיקריים שלה. מהבחינה הזו היא באמת לא יכולה להחליף את המגע האנושי.
מצד שני, לראות במערכת הזו מנגנון קר שמנכר את המוזיקה ואת חובבי המוזיקה, זה קצת מוגזם.
זה דומה מאד ל-Deep Blue, המחשב של IBM שהצליח לנצח בשנת 1997 את אלוף העולם בשחמט גארי קאספרוב. הכותרות אמרו "ניצחון המחשב על האדם", אבל אלה היו כותרות שטחיות וטיפשיות. מי שניצח את קאספרוב הם לא IBM והמחשב שלה, אלא עשרות השחמטאים בדרגות אמן ורב-אמן שתרמו את ידיעותיהם למסד הנתונים שעמד מאחורי התוכנה. הם אלו שניצחו את קאספרוב - לא המחשב.
Pandora עושה בדיוק אותו הדבר: משתמשת בטכנולוגיה שמצרפת יחד ידע של אנשים רבים, כדי לתת שלם שעולה על סך חלקיו. ובניגוד למחשב של IBM, ב-Pnadora כולנו יכולים להשתמש.
עדיפה על האלטרנטיבות
יש הבדל מהותי בין התוכנה של Polyphonic H.M.I לבין Pandora. הראשונה, עוזרת לחברות המוזיקה לעשות טוב יותר את מה שהן עושות כבר שנים: לבחור עבורנו את המוזיקה שנשמע, על-פי שיקולים מסחריים בלבד. האחרונה, מאפשרת לנו לבחור.
אישית, דווקא בתור אדם שאוהב מוזיקה ויש לו טעם אקלקטי מאד, הופתעתי לגלות ש-Pandora מצליחה להכיר לי מוזיקה חדשה (או למעשה - בדרך-כלל מאד ישנה). אין מאה אחוז הצלחה, אבל אם אני יכול לשמוע שני שירים שאני אוהב, לדלג על שלושה שאני לא סובל ואז לגלות יצירה ואמן חדשים שהצלחתי להחמיץ - אני מרגיש שעשיתי את שלי.
הרדוקציה ש-Pandora לכאורה עושה למוזיקה, לכדי שורה של פרמטרים מדידים, היא באמת הרע במיעוטו בהשוואה למה שעושים לה רוב ערוצי הרדיו והטלוויזיה וכמעט כל חברות התקליטים. ובואו נהיה מציאותיים: זה או השיטה של ה-Pandora או השיטה של אתר המכירות Amazon ("אנשים שקנו את זה קנו גם את...").
מוזיקה בעולם טכנולוגי
Pandora, בניגוד ל-Amazon ולחברות התקליטים, מנסה לפחות להפעיל כלים איכותיים שמעריכים את היצירה ולא רק את הפוטנציאל המסחרי שלה. זו בדיוק הסיבה שהיא תפנה אתכם למוזיקה שלא תמצאו בערוצי התקשורת או בחנויות המוזיקה.
לדעתי, Pandora ושירותים דומים הם היום כלי עזר חיוני לאוהבי מוזיקה - גם אלו שמעדיפים לשלם עליה וגם אלו שמוצאים אותה ברשתות שיתוף הקבצים. מה שראינו עד היום היו הערוצים דרכם אפשר להשיג את המוזיקה שאנחנו רוצים. Pandora יכולה לעזור לאנשים להחליט מה הם רוצים לשמוע.
