האם נשלם עבור שקיות הפלסטיק ברשתות השיווק?
המשרד להגנת הסביבה מגלה נכונות לאמץ את הרעיון הנהוג בעולם לגבות תשלום ברשתות השיווק עבור שקיות פלסטיק רב-שימושיות. הוא מתנגד למעבר לשימוש בשקיות נייר משום שמתברר כי אין להן יתרון סביבתי. סקר: 46% מנפח הפסולת בישראל הוא פלסטיק
עד היום חשבנו כי מעבר משקיות פלסטיק לשקיות נייר יקטין את הנזק לסביבה. עכשיו מתברר שהדבר לא בדיוק כך. במשרד להגנת הסביבה ישנה נכונות דווקא לאמץ את ההצעה שהעלתה עמותת אדם טבע ודין ולפיה הצרכן ישלם ברשתות השיווק עבור שקיות פלסטיק רב-שימושיות, כלומר השקיות החזקות יותר. זאת במטרה להפחית את השימוש בהן.
באט"ד מציינים לדוגמה את איראלנד, שבה גובים תשלום עבור שקיות הפלסטיק ובעקבות כך ירדה הצריכה בשימוש בשקיות האלה ברשתות השיווק ב-90%.
לדברי אלעד עמיחי, ממונה מיחזור במשרד להגנת הסביבה, מתברר כי בהשוואה בין שקיות פלסטיק לנייר, לא נמצא שום יתרון לנייר משום שייצור שקית נייר דורשת 40% אנרגיה יותר מייצור שקית פלסטיק. בנוסף, הנסיון בעולם מלמד כי גם אם ממחזרים את שקיות הנייר האלה (ולשם כן יש צורך במתקנים מיוחדים) איכות המוצר הממוחזר ירוד ביותר. לפיכך המשרד להגנת הסביבה שם לו למטרה לצמצם את השימוש בשקיות פלסטיק, ולא לעודד מעבר לשימוש בשקיות נייר.
ב-22 בינואר יקיים המשרד להגנת הסביבה דיון ציבורי במרכז ארץ ישראל יפה בתל אביב, בנושא איך לצמצם את השימוש בשקיות פלסטיק.
עלייה של 10% בפסולת הפלסטיק בעשור
בתוך כך, סקר של המשרד להגנת הסביבה מלמד כי פסולת פלסטיק מהווה 46% מנפח הפסולת בפח האשפה הישראלי. עלייה של 36% בעשור האחרון. רוצים מדד לרמת החיים? בדקו את הזבל שהתושבים משליכים לפח.
אחריה נמצאת פסולת נייר - 15% וקרטון - 13%. מבחינה משקלית חומר אורגני מהווה 40% ממשקל הפסולת, לאחריו נייר - 17% ופלסטיק - 13%.
הסקר שנערך ב-2005 מלמד מצד שני כי ישנה ירידה בחומר האורגני בסך כל הפסולת שמשליך הציבור. זאת משום שכיום כל מזון עטוף בחומר פלסטי וארוז באריזות שונות שמעלות כאמור את נפחם בסך הפסולת הכללי לעומת החומר האורגני נטו.
אלעד עמיחי, ממונה מיחזור במשרד להגנת הסביבה, מסר כי אחד הנתונים המפתיעים בסקר הוא חלקם הגדול של מרכיבי האריזות ובמיוחד שקיות הפלסטיק, שמהוות כ- 30% מנפח הפסולת ו-7% ממשקלה. עוד נמצא כי חלקם היחסי של חיתולים חד-פעמיים בפסולת הביתית עלה בעשור האחרון מ-5% בשנת 1995 ל-6% בשנת 2005.
הסקר בחן גם את הרכב הפסולת המכונה "פסולת גזם" ומצא כי במרבית המקרים מכילה פסולת הגזם יותר גרוטאות ופסולות אחרות מאשר פסולת גינון. עובדה זו מקשה על פינוי הפסולת ומקטינה את האפשרות למיחזור הגזם.
ל
הסקר הרשויות המקומיות מפרידות רק כ-1% מפסולת הפלסטיק הניתנת למיחזור, כ- 3% מפסולת הנייר הניתנת למיחזור וכ- 9% מפסולת הקרטון הניתנת למיחזור (נתונים אלו הם על בסיס משקלי). לעומת זאת ברשויות המקומיות מופרדת 33% מפסולת הזכוכית וזאת בזכות יישום חוק הפיקדון על מכלי משקה.
עמיחי ציין כי לאור נתונים אלה פועל המשרד להגנת הסביבה לקידום היטל הטמנה, המיועד לגלם במחיר גם את העלויות הסביבתיות החיצוניות של הטמנת הפסולת ובכך לשקף את עלות ההטמנה האמיתית למשק הישראלי, דבר שיגדיל את הכדאיות למיחזור פסולת. כמו כן בוחן המשרד להגנת הסביבה כיצד ניתן להגביר מיחזור פלסטיק, נייר וקרטון ובכך לצמצם גם את נפח הפסולת.
תגובות
מנהל התקשורת של גרינפיס ים-תיכון, יונתן לייבוביץ’ אומר בתגובה: “לומר ששקיות נייר מזהמות יותר מכיוון שייצורן צורך יותר אנרגיה זו אמירה מטעה, כיוון שההנחה היא שהחשמל לייצורן יגיע ממקורות מזהמים - כלומר תחנות הכח הפחמיות שמפעילה חברת החשמל. בקלות יכול היה השר להגנת הסביבה לנקוט בגישה אחרת, לפיה כל המפעל המייצר את השקיות לפעול על אנרגיה מתחדשת - דבר פשוט ביותר במדינה כמו שלנו. גם לגבי הזיהום בתום השימוש המשרד טועה, כיוון שעדיין רוב השקיות לא ממוחזרות אלא נטמנות, ובהינתן כך שקיות נייר עדיפות בהרבה כיוון שהן מתכלות. כל זאת כמובן תוך הנחה שהנייר מגיע ממקורות עץ בני קיימא, ולא מיערות גשם”.
לפנייה לכתב/ת 
