החברה להגנת הגזע
מחקר חדש של מדעני מכון ויצמן עשוי לאפשר שימוש בהשתלת תאי גזע לטיפול במחלות דם שונות, ובעתיד אולי גם להקלה על קליטתם של איברים מושתלים
השתלה של תאי גזע הדם, המצויים בדרך כלל בלשד העצם, היא תהליך רפואי מורכב שהרופאים נוקטים רק כשאין לפניהם אפשרויות טיפול טובות אחרות. בדרך כלל מדובר במקרים של לוקמיה חריפה. אבל מחקרים חדשים של מדעני מכון ויצמן למדע, בראשותו של פרופ‘ יאיר רייזנר מהמחלקה לאימונולוגיה במכון, עשויים לאפשר שימוש בהשתלה של תאי גזע
לטיפול גם בסובלים ממחלות דם שונות, דוגמת תלסמיה ואנמיה חרמשית, ובעתיד אולי גם להקלה על קליטתם של איברים שונים המושתלים בגוף (כגון לב, כבד, כליות, ועוד).
עוד בנושא
תאי גזע משתבצים במוח
צ'רלס צ'וי, סיינטיפיק אמריקן
מבדקים קליניים ראשונים מסוגם לטיפול בפגיעה מוחית חמורה בתאי גזע, מעוררים עניין רב בקהילה המדעית ומעלה את מידת השאפתנות של הטיפולים החדשים והמבטיחים. תקווה חדשה לחולים במחלות קשות וחשוכות מרפא?
מחקריו החדשים של פרופ‘ רייזנר הם המשך לסדרת מחקרים שהחלה לפני יותר מעשור שנים, ושבמסגרתה, יחד עם שותפו למחקר, פרופ‘ מסימו מרטלי מאוניברסיטת פרוג‘יה שבאיטליה, פיתח שיטה המאפשרת להשתיל בחולי לוקמיה לשד עצם שמקורו בתורם שאינו תואם במדויק למאפיינים החיסוניים הגנטיים של מקבל ההשתלה.
חולי לוקמיה, הנזקקים להשתלת תאי גזע (הכלולים בלשד העצם), נאלצים במקרים רבים להמתין זמן רב עד שיימצא להם, אם בכלל, תורם לשד עצם שמאפייניו החיסוניים, הגנטיים, יהיו זהים לאלה שלהם. התפיסה הרפואית שרווחה עד לפני כעשור קבעה - על פי ניסיונות רבים - שהשתלה של לשד עצם מתורם לא תואם מסכנת את מקבל ההשתלה, וסיכויי הצלחתה קטנים.
בנקודה זו, פחות או יותר, נכנסו לתמונה רייזנר ומרטלי. הם החלו להשתיל בחולים המטופלים מנות גדולות במיוחד של לשד עצם של התורם. כמויות גדולות אלה מתגברות - בכוח הכמות - על מנגנוני הדחייה של המערכת החיסונית של המקבל. אבל כאן עלה קושי חדש: מתברר שלא כל כך קל לאסוף מנות כה גדולות של תאי גזע מהתורם. כדי להתגבר על הקושי הזה השתמשו רייזנר ומרטלי בשיטה חדשה, המבוססת על שימוש בשליח כימי של המערכת החיסונית (ציטוקין), הגורם להפרשה של תאי גזע רבים מלשד העצם אל הדם ההיקפי - שם קל, פשוט ובטוח הרבה יותר לאסוף אותם.
בקרוב: ניסויים קליניים רחבי היקף
סדרה ארוכה של ניסויים, תחילה בבעלי-חיים ולאחר מכן בבני-אדם, הביאה את המדענים ליכולת לקבוע את התהליכים ואת הכמויות המדויקים הנחוצים להצלחת ההשתלות בשיטה זו. ואכן, שיטה זו מיושמת כיום בכמה בתי-חולים בארץ ובחו“ל, לאחר שנוסתה בהצלחה בניסויים קליניים (בשלב ראשון ושני). בימים אלה יחלו לבחון אותה בניסויים קליניים רחבי היקף (שלב שלישי), שיתקיימו ב-35 מרכזים רפואיים באירופה.לדברי פרופ‘ רייזנר, ”השיטה החדשה שפיתחנו - להשתלה מתורם בעל התאמה חלקית בלבד - עשויה להיות יעילה בדיוק כמו השתלה מתורם שרשום במאגר המידע של מערכת הבריאות (כששה עד שבעה מיליון תורמים פוטנציאליים רשומים במאגר מידע עולמי שהוקם למטרה זו). התאמה חלקית, כמו זו שנדרשת ליישום השיטה שלנו, תמיד קיימת בין הורים וילדים, ויש סבירות של 75 אחוז למצוא אותה בין אחים ואחיות. אפילו במשפחה מורחבת יש סיכוי טוב למצוא תורםשהוא מתאים חלקית. לפי הקריטריונים האלה אפשר למצוא תורמים ליותר מ95- אחוז מבין חולי הלוקמיה הנזקקים להשתלה“.
למעשה, השתלה של תאי גזע עשויה לסייע לקליטתם של איברים המושתלים בגופם של מי שזקוקים לכך, וכן בהפחתת הפעילות הלא רצויה של המערכת החיסונית בגופם של מי שסובלים ממחלות דם שונות. אבל כאן עולה שוב, במלוא חריפותה, שאלת כושר השרידה של תאי גזע המושתלים בגוף. אפשר להגדיל את סיכויי השרידה של התאים האלה באמצעות הגברת עוצמת הקרינה המופעלת על המטופל בטרם ההשתלה. הקרינה פוגעת במערכת החיסונית, ומחלישה בכך את התקפותיה על התאים המושתלים, אבל בה בעת היא פוגעת בתאים בריאים וחיוניים, וגורמת השפעות לוואי בלתי-רצויות. משום כך כיום נמנעים הרופאים מליישם את דרך הטיפול הזאת בחולים שתוחלת חייהם ארוכה (יחסית לתוחלת חייהם של חולי לוקמיה), כגון חולים בתלסמיה, אנמיה חרמשית, ומטופלים שבגופם הושתלו איברים כגון לב, כבד, כליה, ועוד.
אבל מחקריו האחרונים של פרופ‘ רייזנר עשויים לשפר מאוד את יכולת השרידה של תאי גזע מושתלים, דבר שיאפשר להפחית במידה ניכרת את עוצמת הקרינה הנדרשת לפני ההשתלה. הפחתה זו עשויה להפוך את תהליך השתלת תאי הגזע לבטוח ו“כדאי“ גם בשביל חולים בכמה סוגים של מחלות דם, ומושתלי איברים.
שומרי הראש יגנו על תאי הגזע
כדי להגביר את כושר השרידה של תאי גזע המושתלים מציע פרופ‘ רייזנר להשתיל אותם כשהם מלווים ב“שומרי ראש“: תאים בעלי תכונת ”וטו“, הבולמים את פעילותה של המערכת החיסונית בגופו של מקבל ההשתלה. את התאים האלה הוא מציע לקבל משני מקורות נפרדים. המקור הראשון הוא תרביות של תאי גזע הגדלים במעבדה. תאים אלה עוברים תהליך של התמיינות שבמסגרתו חלק מהם רוכשים לעצמם את תכונת ה“וטו“.
המקור השני הוא תאי T ”רוצחים“ של המערכת החיסונית. תאים אלה עלולים, בדרך הטבע, לגרום ”מחלת שתל נגד מאכסן“, אבל בתהליך ההתרבות שלהם נוצרות גם קבוצות משנה שחסרות את התכונה הלא רצויה הזאת. פרופ‘ רייזנר מציע להשתמש בשני סוגי התאים האלה כב“שומרי ראש“ שילוו את תאי הגזע המושתלים. תאי ה“וטו“ משבשים את פעולתו של המערכת החיסונית בגופו של מקבל ההשתלה, ובכך הם מגדילים את כושר השרידה של תאי הגזע.
השימוש בתאי T ”נבחרים“ (שאינם עלולים להזיק) נוסה בהצלחה בעכברים. חלק מהממצאים שעלו במחקר זה פורסמו בכתב העת המדעי Immunity (חיסון). השימוש בתאי אדם שגדלו בתרביות תאי גזע במעבדה נוסה בהצלחה בתרביות של תאי אדם במעבדה. ממצאים אלה פורסמו באחרונה בכתב העת המדעי Blood (דם). במחקרים אלה השתתפו לצד פרופ‘ רייזנר גם ד“ר אסתר בכר לוסטיג, ריטה קראוטגמר, יהודית גן, והדוקטורנטיות הילית גור ושלומית רייך-זליגר. המדענים מקווים שבעוד זמן לארב אפשר יהיה לבחון את השיטה בניסויים קליניים.
לפנייה לכתב/ת 
צילום אילוסטרציה
צילום: ויז'ואל/פוטוס
