אל תשאלו למה
"למה" זה לוקסוס של מי שלא חווה מימיו את הטראומה של אונס. פרשת קצב החזירה אותנו שנות אור לאחור
כבר שלוש שנים וחצי אני מתנדב במרכז לנפגעי תקיפה מינית. יושב פעם בשבוע בקו לנערים וגברים, שומע עדויות ומשתדל לסייע ככל יכולתי. כמו עשרות מתנדבים אחרים, למדתי בשנים האלה משהו על מצבם הנפשי של הנפגעים, על צורת ההתבטאות שלהם, על הדרך בה הם מספרים את סיפורם.
רק לעיתים נדירות הסיפור סדור, מאורגן ואחיד. ברוב המוחלט של המקרים הם מספרים סיפור נרגש, מבולבל מעט, סיפור שיש בו סתירות, סיפור שיש בו תמיהות, שאדם שלא עבר
מצד שני
"לא" ללינץ' במזוז וקצב
יעקב חסדאי
ההתקפה הנזעמת על היועץ המשפטי והניסיון לשפוט את הנשיא לשעבר בכיכר העיר מעידים על תופעה מסוכנת
אחד הדברים הראשונים שמתנדבים חדשים בקו לומדים, הוא לא לשאול "למה". למה זה לוקסוס של מי שלא חווה מימיו את הטראומה של אונס. כדי לשרוד, כדי לשמור על השפיות, כדי להיאחז בחיים, חייבים לא פעם נפגעי תקיפה מינית לסדר לעצמם את העובדות מחדש. הגדירה את זה מצוין כאן באתר ד"ר צביה זליגמן, פסיכולוגית מומחית בתחום התקיפה המינית, כשאמרה על התלות של נאנסות בתוקף: "אם רק אצליח לאהוב אותו באמת - זה יכאב פחות, יבייש פחות. אם אוהב אותו, אני פחות אשנא את עצמי..."
מאליו מובן שהדברים הללו לא נכתבו סתם. הם נאמרים על רקע ההחלטה הצפויה של בג"ץ בעניין הסדר הטיעון עם עבריין המין משה קצב. בימים האחרונים עלו לשידור אחד אחרי השני נציגי הפרקליטות והסבירו שהם התקפלו בגלל חוסר העקביות בעדות של הנאנסות. האחרונות, התברר, לא סידרו את טיעוניהן במסדר המפקד, לא התנהגו בצורה לוגית, ובכלל קשה להאמין להן. מי יאמין למי שנאנסה בצורה משפילה והמשיכה לבוא לעבודה, ואפילו כתבה לנשיא האנס פתק עם דברי חיבה?
מי שטוען טענה כזו, לא נפגש מימיו עם נפגעי תקיפה מינית. מי שאומר דברי הבל כאלו, לא מבין לאיזה תחום טראומטי הוא נכנס. אבל כדי להגן על החלטתם התמוהה, לא בחלו פרקליטים לקעקע בכל דרך את האמינות של הנפגעות. בהדלפות חשאיות וראיונות גלויים, הם הציגו את הנאנסות ככלי ריק, כנשים לא רציניות, לא אמינות, לא ראויות. בבת אחת חזרנו אחורה שנות אור. שוב התברר שנאנסת שרוצה להשיג צדק, צריכה להביא בחשבון שהיא עלולה להיאנס שוב - הפעם על-ידי מי שמונו להיות אוכפי החוק. אם רק תעז להתלונן, היא עלולה למצוא עצמה מוקעת על-ידי האנס עצמו, חבורת אנשי יחסי הציבור שלו, פרקליטיו, המשטרה. גם פרקליטי המדינה, שהחליטו להתקפל, יהיו מוכנים להכתים בראש חוצות את המתלוננות, כדי להציל את הישבן הפרטי שלהם מביקורת.
הדבר הופך לאבסורדי יותר נוכח העובדה שהיועץ המשפטי מדגיש כי הוא מאמין למתלוננות, בטוח שמשה קצב הוא עבריין מין סדרתי, אבל, מה לעשות, האמת המשפטית שונה מהאמת, ולכן צריך להתקפל.
עכשיו הכל בידיים של בג"ץ. הוא זה שצריך להחזיר לציבור את האמון בתהליך המשפטי. הוא זה שחייב לסגור את הפער בין האמת המשפטית, לאמת. הוא זה שחייב להחזיר לנאנסות את כבודן ולקבוע שגם היום, אחרי פרשת קצב, לא יאפשרו למערכת אכיפת החוק לבצע אונס שני במי שהעזה להתלונן.
פורסם לראשונה 09/07/2007 22:07
מומלצים
