פייסבוק מכריח אותנו להגדיר את היחסים
כתבתי פעם כמה קשה להגדיר מערכות יחסים. אז כשצריך לעשות את זה קבל עם ואינטרנט – זה עוד יותר מסובך. רגשות הם לא עניין סימטרי, ולא תמיד סינכרוני. איך יגיב הבחור שסימן אותי כ"אקס", אם אכתוב שאנחנו סתם ידידים? ומה יקרה אם מישהו שאני מחשיב כאקס משמעותי ייסמן אותי כ"דייט כושל"? אאוץ', זה בטח לא יהיה נעים
עד מהרה התחילה הרשת שלי להתמלא בקצב מפחיד. המוני אנשים, רובם מוכרים וחלקם מסתוריים לגמרי, התווספו לרשימת החברים שלי. כולם שם, בבלגן מקסים ומפחיד באותה המידה: חברים לעבודה, עמיתים למקצוע, ידידים, חברים קרובים, משפחה, אקסים, דייטים כושלים, דייטים מוצלחים, מכרים מהאוניברסיטה ובעצם, מי לא. את חלקם נורא קל לי להגדיר, אבל בחלק מהמקרים זה קצת יותר קשה.
פייסבוק הציף בעיה שמטרידה אותי כבר די הרבה זמן ונוגעת לאופן בו אנחנו מגדירים מערכות יחסים. מאוד קל לקרוא למישהו "אקס", אם יצאתם זמן ממושך ואז נפרדתם. אבל מה קורה כשמדובר בבחור שאיתו יצאת שלושה-ארבעה שבועות? מה קורה כשנפגשתם למשהו לא ממש מוגדר, שהוא לא סתם סטוץ חד-פעמי אבל גם לא ממש דייט ראשון?
כתבתי פעם כמה קשה להגדיר מערכות יחסים. אז כשאני צריך לעשות את זה קבל עם ואינטרנט – זה אפילו עוד יותר מסובך. רגשות הם לא עניין סימטרי, ולא תמיד סינכרוני. איך יגיב הבחור שסימן אותי כ"אקס", אם אכתוב שפגשתי אותו במקריות או שאנחנו סתם ידידים? ומה יקרה אם מישהו שאני מחשיב כאקס משמעותי ייסמן אותי כ"דייט כושל"? אאוץ', זה בטח לא יהיה נעים.
אתר היכרויות חובק עולם
אבל עזבו אתכם מהגדרות, Facebook הפך עד מהרה לאתר היכרויות חובק עולם, בו באמת אפשר למצוא את כולם: את השכנה מלמעלה ואת הדודה מראש פינה, את האחות של האקס ואת החתיך הלוהט שהכרת במסיבה ההיא בניו-יורק. לא כולם מחפשים שם אהבה, אבל הרבה מאוד אנשים מאותתים שהם פנויים להובלות בכל מיני דרכים: החל בפירוט של "אני מחפש/ת", וכלה בפנייה ישירה שאומרת "אני מחפש/ת אהבה / סקס / ידידות" (מחקו את המיותר).
יש משהו נחמד בסביבת היכרויות כזו, במקום בו אתה לא מסתיר את התמונה האמיתית שלך, בו זה לא מקובל להציג רק את החזה העירום שלך (או איברים אחרים, לא עלינו), בו לא תיתקל בכינויים כמו "אקטיבי28חרמן" או "לוהט31". אני יכול להבין את האנשים שנמאס להם מאתרי ההיכרויות הרגילים, מהשיחות האינסופיות, מהדייטים המזדמנים, מהתמונות המפוברקות, מהמציקנים הפסיכוטיים והמטרידים הסדרתיים, מהאווירה הווירטואלית הזו. ב-Facebook, אתר בו לכל איש יש שם (ובדרך כלל גם תמונה), האנונימיות קטנה יותר, והשיח באופן טבעי נינוח יותר, לא נוטה בהכרח לחיפושים אחר סקס מזדמן. לאנשים שפונים אליך שם אין (בהכרח) עניין מיני או רומנטי בך, והם בדרך כלל רק רוצים לדבר. אם על הדרך תצא היכרות – מה רע?
לפני שנים, כש"אינטרנט" היה מושג ערטילאי ולא מוכר לרוב האנשים, כשה"סייברספייס" נראה מאיים ומלא סכנות, גדולי המומחים התייצבו ודיברו על תחושה של ניכור, זרוּת, בדידות. הם תיארו עתיד שחור ומאיים, בו האנושות כולה מסתגרת בבית, סגפנית ויחידנית, כשכל אדם לעצמו. בפועל, רשת האינטרנט עשתה משהו נפלא לעולם שלנו: היא איחדה אנשים, בלי קשר לפערי המרחק והזמן, הצליחה להפגיש אנשים שלעולם לא היו נפגשים וליצור אינספור הזדמנויות למגע חברתי. היא עזרה לי לחדש את הקשר עם החבר'ה מהצבא, מהיסודי ומהתיכון, להכיר אנשים מקסימים, ואפילו למצוא אהבה. הרשת לא הפכה את החיים שלנו לבודדים יותר, להפך, היא חיזקה קשרים שנותקו, העמיקה מערכות יחסים ואפשרה לאנשים להכיר ולהיפגש גם מחוצה לה.
כל אחד מהאתרים האלו קיבל אופי משל עצמו
שמתי לב שחברים שלי, שמחזיקים כרטיס אחד לפחות בכל אתר, גיבשו לעצמם גם התנהגויות שונות בהתאם לאתר, לסגנון המקובל בו ולאווירה הכללית. זה די ברור - Facebook, אטרף, JDate, קופידון, מקושרים, אפילו קפה דה-מארקר – הן בסך הכל פלטפורמות שמתמלאות באנשים, שמקבלות משמעות חדשה כשאנחנו לוחצים על "הצטרף" ומכניסים חלק מהחיים שלנו פנימה. כל אחד מהאתרים האלו קיבל אופי משל עצמו, יש בו אנשים דומים אבל שונים, וסגנון השיחה בין המשתמשים שונה מקצה לקצה בהתאם למכוונות עליה מצהירים בעלי האתר, או בהתאם לדרישת הקהל – הגולשים והמשתתפים.
מקלוהן אמר פעם שהמדיום הוא המסר. ובמקרה הזה, המסר הוא ברור – כולנו, פופולריים ואהודים ככל שנהיה, עדיין זקוקים לחיזוק הזה, לחיבוק הזה שנותן האינטרנט לכל דורש. לכתף המושטת, לאוזן הקשבת, לחיוך הווירטואלי.
כשהייתי קטן אמא שלי לימדה אותי לא לדבר עם זרים. היום אני לא יכול לחשוב על עצמי מקיים את הציווי הבסיסי הזה שכולנו גדלנו עליו. הזמן השתנה, החברה השתנתה, אנחנו השתנינו, אבל דבר אחד נשאר כמו שהיה ועדיין מכתיב את חיינו: הצורך הזה, המסעיר, הבוער, הנפלא, במישהו אחר שיהיה שם לצידנו. האינסטינקט הנהדר הזה שנקרא הצורך לאהוב ולהיות נאהב.
הנה אני
לפנייה לכתב/ת 
