ברצלונה למתקדמים

תייר המגיע לברצלונה מרגיש בדרך כלל צורך עז ומובן לראות את האתרים המפורסמים. ראשית כל את המבנים שעיצב גדול האדריכלים הספרדים, אנטוניו גאודי, שבבנייתו יש משום קריאת תיגר על הצורות המקובלות בעולם של אז ובו זמנית גם המשך לסגנון הרומי, הגותי והמורי. אין לתאר סיור בברצולונה מבלי לפסוע מעדנות לאורכה של שדרת הראמבלאס, ביקור במוטז'ואיק ופואבלו אספניול.

אך בכל אלו אין די. ברצלונה מציעה למטייל הרבה יותר והראיה - רבים שבים אליה בפעם השנייה והשלישית. להלן, כמה אתרים המיועדים למי מי שכבר ביקר ברשימת אתרי החובה, ולא הסתפק בה. 

וילה אולימפיקה (Villa Olimpica)

פרויקט "הכפר האולימפי" חיסל את מחסני הנמל וחיבר את ברצלונה אל הים. מוזר לחשוב שהים לא היה גורם רב משמעות בחיי עיר כמו ברצלונה. עד לאחרונה היה המוצא אל הים חסום על ידי גוש ענק של מחסנים שוממים ומפעלים עזובים. הפרוייקט האולימפי, בו החלו כמה שנים לפני המשחקים האולימפיים של 1992, שם לו מטרה להשיב לברצלונה את משאב הטבע החשוב הזה. מבצע ההקמה ארך שנים ולקחו בו חלק מיטב האדריכלים הצרפתים. בכפר האולימפי יש נמל, פארקים, מבני ציבור, בתי מלון וחוף רחצה נקי ומסודר. עם תום המשחקים האולימפיים נחטפו כל הדירות שנבנו בפרוייקט. ברסלוניטה (Barcelonita) הסמוכה, שהיתה לפנים כפר דייגים ואחר כך רובע מוזנח של העיר, הפכה למוקד מסעדות.

החוף של ברצלונה (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)

ארמון גואל (Palau Güell)

נמצא ברחוב נואו דה ראמבלה (Carrer Nou de Rambla) הניצב לשדירת הרמבלה וכיום שוכן בו מוזיאון התיאטרון. ארמון זה הוא פרי תכנונו של הארכיטקט הגאון אנטוניו גאודי (1926-1852), שלמד ארכיטקטורה בברצלונה ובנה בה את מרבית מבניו המפורסמים, שקראו תיגר על הצורות שהיו מקובלות באדריכלות עד זמנו. גאודי היה חלק מתנועת ה"מודֶרְנִיסְמוֹ" באמנות, שמרדה בשרשרת הווריאציות של האלמנטים הקלאסיים שראשיתה ברנסאנס וסיומה בניאו-קלאסיציזם וכך גם הביאה לידי ביטוי את הרוח הקטלנית תאבת החירות. גם פנים הארמון מעניין, הן מבחינת העיצוב הארכיטקטוני והן מבחינת עיצוב הרהיטים. שימו לב, הארמון סגור לרגל שיפוצים וכדאי לברר האם נפתח לפני הביקור בו. רחוק יותר, במעלה לה ראמבלה, ניצב בית האופרה ליסאו (Teatre del Liceu), שנחשב לאולם קונצרטים מן היפים באירופה.

בית החולים סנטה קראו (Santa Creu)

טיול צדדי אל רחוב Hospital, שהוא רחוב מסחרי צר. לאחר כמה דקות הליכה מגיעים לגוש בניינים שהיווה את המרכז הרפואי העתיק של העיר. ברגע שחוצים את שער הכניסה מגלים חצר פנימית רחבת ידיים, ספסלי ישיבה ומזרקה. זהו אי של שלווה בתוך אזור שופע המולה. בית החולים העתיק הוא מכלול של בנינים גותיים ומבנים בסגנון הבארוק ובסגנון הניאו קלאסי. זהו קומפלקס המורכב מבית החולים סנטה קרוז, מבית ההחלמה, מן האקדמיה לרפואה ומן הכנסייה. בית החולים החל להיבנות במאה ה-15, בית ההחלמה במאה ה-17 והאקדמיה המלכותית לרפואה - במאה ה-18. בית החולים לשעבר משמש כיום כמשכנה של הספרייה של קאטאלוניה. החצר הישנה הפכה בינתיים לגן ציבורי מטופח, זהו פטיו נהדר, אליו עוברים דרך אולם מעוטר באריחי חרסינה כחולים. בבניין שאכלס פעם את האקדמיה המלכותית לרפואה אפשר למצוא אוסף נדיר של מכשירי ניתוח בני מאות שנים.

ארמון ויריינה (Palau de la Virreina)

מילולית: "ארמון אשת המשנה למלך". ארמון מצודד זה נבנה ב-1778 עבור המשנה למלך פרו (ליתר דיוק, המשנה למלך, אשר ישב בפרו), אלא שהלה מת סמוך לסיום הבנייה ומשום כך קרוי הארמון על שם אשתו. הארמון מאכלס כיום מוזיאון לאמנות, שהמעניין בו הוא אוסף Cambo ובו ציורים של האיטלקיים בוטיצ'לי, טינטורטו וטיצ'יאן. כמו כן מצויות כאן יצירות של גויה, ואן דייק, רובנס, מורליו וזורבאן.

ארמון דאלמאסס (צילום: Turisme de Barcelona / Espai d'Imatge)

רחוב מונטקאדה (Carrer de Montecada)

רחוב מרתק זה, אשר נקרא על שמה של משפחת מונטקאדה רבת העוצמה, נמצא באזור ריברה (Ribera), ממזרח לרובע הגותי. פעם גרו כאן האריסטוקרטים, אחריהם העשירים וכשאלו עזבו לטובת פרברי היוקרה, הפכו ההיכלות הגותיים הללו למשכן לאוצרות אמנות. לכל ארמון כזה פאטיו מטופח ומצדו של הבית מטפס גרם מדרגות נאה, נתמך על ידי קשת אלכסונית, אל הקומה הראשונה ואגב כך נוצר יציע מקורה, המוסיף אלגנטיות למבנה. הארמונות המומלצים הם: ארמון המרקיז דה ליו (Marqu'es de Llio), מן המאה ה-14, בו שוכן מוזיאון הטקסטיל. ארמון דאלמאסס (Dalmases), מן המאה ה-17; ארמון סרבליו (Cervello') מן המאה ה-16, שכיום שוכנת בו גלריית מֶכט (Maeght), והחשוב מכולם הוא ארמון ברנגר דה אגילר (Berrenger de Aguilar) מן המאה ה-15 - כיום מוזיאון פיקאסו (Museu Picasso, ראו בהמשך).

במוזיאון הטקסטיל (צילום: Turisme de Barcelona / Espai d'Imatge)

כנסיית סנטה מאריה דל מאר (Iglesia de Santa Maria del Mar)

כנסייה מרשימה ברחוב מונטקאדה, סמוך למוזיאון פיקאסו. הכנסייה, שעברה שיפוץ לפני מספר שנים, הינה דוגמא יפהפייה לסגנון הגותי הקאטאלני. היא נבנתה במאה ה-14 על ידי ספנים מקומיים שניסו להתחרות בקתדרלה, שנבנתה על ידי אמידי העיר. למרות אמצעיהם הצנועים, הצליחו יורדי הים ליצור כנסייה חיננית להפליא. זוהי כנסייה לא גדולה במיוחד השובה את הלב בפשטותה ובתחושת המרחב ההרמונית שהיא מעניקה לבאים בשעריה. בהתאם לסגנון הקאטאלני, הקירות אינם מעוטרים ואת החזית המערבית מקשטים רק גמלון הכניסה והקשתות התומכות משני צדי חלון הרוזטה המצועצע למדי. הסטראות (מעברי הצד) מופרדות מהנאוס (אולם התווך) על ידי עמודים צרים ומתומנים, שבר המעניק לפנים הכנסייה תחושה הרמונית של מרחב.

כנסיית מריה דל מאר (צילום: Turisme de Barcelona / Espai d'Imatge) 

כנסיית סנטה מריה דה פי (Iglesia de Santa Maria del Pi)

זוהי כנסייה גותית מן המאה ה-14, המדהימה בגודלו של אולם התווך שלה, המהווה דוגמא קלאסית לאדריכלות הגותית. הכנסייה שוכנת בכיכר נהדרת הנושאת את שמה ומדי יום ה' מתקיים בה שוק פשפשים. הגעה: מכיכר בוקֶרִיָה (Boqueria) שבראמבלס, לרחוב קארדנאל קאסאנאס (Cardenal Casanas), עד לכיכר דה פי.

פאלאו דה לה מוזיקה קטלניה (Palau de la Musica Catalaña)

ארמון המוזיקה הקטלנית היא יצירתו האדריכלית המפורסמת ביותר של לואי דומֶנֶק אי מוֹנְטָאנֶה (Montaner), מהבולטים בתנועת המודרניסטה. המבנה נמצא ב-Ciutat Vella (העיר העתיקה), ב-Sant Francesc de Paula 2. המבנה נבנה בשנת 1908 כיצירה מודרניסטית בפני עצמה. את החזית מעטרים בנדיבות פסיפסים ססגוניים. אולם הקונצרטים - המקורה בכיפה מזכוכית צבעונית - מקושט בפאר בלתי רגיל. המבנה המונומנטלי, הקיטשי משהו של מונטאנה זכה לתוספת של האדריכל אוסקר טוסְקֶטֶס (Oscar Tusquetes), הנחשב כיום לאחד הגדולים בתחומו. המבנה, במיוחד האגף החדש שלו הוא דוגמא מאלפת לרוח החדשה שעוברת על ברצלונה. אפשר לשמוע כאן קונצרט ואגב כך ליהנות מהמבנה המרשים.

ארמון המוזיקה הקטלנית (צילום: ריקארד פלה, פארא ויואס)

שוק בוקרייה (La Boqueria)

זה השוק היפה והססגוני של ברצלונה - ואחד השווקים הגדולים והמאורגנים בעולם. הוא מעוצב כתחנת רכבת, יש בו שפע גדול ומרשים של פירות ים, בשר, גבינות ובארים בהם מגישים טאפאס (Tapas) - צלחות קטנות עם מעדנים, המוגשות בדרך כלל לצד כוס בירה. השוק מתעורר בסביבות 8:00 בבוקר, מתעורר לגמרי ב-9:00, חלק מהמוכרים סוגרים את הדוכנים בשעת הסייסטה, בין 14:00 ל-17:00 ונפתחים עד מאוחר בערב. במקום מוצגים פירות היער הטריים ביותר, הפטריות הרעננות ביותר, עשרות סוגי גבינות וזיתים. השוק סגור בימי א'. הכניסה מ-La Rambla 91.

לה בוקרייה (צילום: יפעת וברק ברכה)

פדרלבס (Pedralbes)

הרובע שבמערב העיר הוא אזור מגורים עשיר, ובו בתים גדולים ומרשימים ושכונות מודרניות. כאן נמצאת גם הקריה האוניברסיטאית של ברצלונה. ראשית הרובע בכפר שנבלע בעיר, אך עדיין שמר על קסמו הכפרי. ביציאה מתחנת המטרו נמצא ארמון פדרלבס (Palau de Pedralbes), ברחוב 686 Av. Diagonal. הארמון נבנה בשנים 1929-1919 עבור המלך אלפונסו ה-13, סבו של חואן קרלוס. זהו למעשה ארמון קיץ בסגנון נאו-רנסאנס איטלקי ומוקף בגן יפהפה. העניין האמיתי נמצא בתצוגה שבסלונים היפים: שטחי קיר, ריהוט עתיק, נברשות מזכוכית מוראנו ובעיקר אוסף הקרמיקה, שהוא מוזיאון בפני עצמו (Museo de Ceramica). יש בו תצוגה מגוונת של הקרמיקה הספרדית עם דגש מיוחד על אריחים מעוטרים בכחול ובפרט על טלָאפנֶס - לוחות דקורטיביים גדולים.

פארק טיבידאבו (Tibidabo)

פארק גדול המכסה את מרבית שטחו של הר טיבידאבו, המתנשא לגובה של 532 מ'. אזור ההר הוא הריאה הירוקה הגדולה ביותר של ברצלונה ומפסגתו נשקף נוף נהדר של העיר כולה, של הים ושל הרי הפירינאים. ניתן לטייל רגלית בשבילי ההר. סמוך לפסגת ההר מצויים מתקני לונה פארק ומסעדות. בפסגה עצמה מתמרת כנסיית סגרדו קורסון (Sagrado Corazon, "הלב הקדוש"). שנבנתה בסגנון ניאו-גותי בתחילת המאה העשרים. בראש המבנה - פסל ענק של ישו הנוצרי. מומלץ לעלות להר ב"חשמלית הכחולה". זוהי חשמלית שהותקנה בתחילת המאה, והושארה בעיקר כמזכרת. הנסיעה היא חוויה בפני עצמה. החשמלית מגיעה לחצי הדרך אל הפסגה וממנה מטפסים בפוניקולור.

תצפית מטיבידאבו (צילום: Turisme de Barcelona / Espai d'Imatge) 

מוזיאונים

המוזיאון לאמנות של קטלוניה (Museu d'Art De Catalunia)

אסור להחמיץ! המוזיאון ממוקם בארמון הלאומי (Palau Nacional) שנבנה למרגלות מונטז'ואיק (הר היהודים), לרגל התערוכה של 1929, בולטים בחשיבותם: האגף הרומנסקי והאגף הגותי, המכילים פריטים רבים, שמקורם בכנסיות קטנות רבות בקטלוניה ובאראגון. לדעת רבים, זהו אחד האוספים הטובים בעולם. ציורי הקיר מוצגים באופן נאה באולמות מרווחים, המשחזרים את ממדי הכנסיות המקוריות מהן נלקחו. ראויים לציון הציורים מבוי (Boi) בחדרים 3 ו-4, המתארים את סקילתו של סטפאנוס הקדוש ומסאן קלימנט דה טאול (San Climent de Taüll) שבחדרים 14 ו-15. שם מוצג ציור שנלקח מהאפסיס של הכנסייה ובו מתואר ישו מוקף הילה. כמו כן מוצגים במוזיאון חלקי מזבחות עם תבליטים מגולפים. התקופה הגותית התחילה בקטאלוניה מאוחר יותר מאשר באיטליה ובצרפת השכנה. נראים כאן ציורים בני המאה ה-14 המושפעים מאד מן הסגנון האיטלקי, עד שבראשית המאה ה-15 התגבש הסגנון הקטאלני המוכר.

המוזיאון שוכן ברחוב מונטקאדה מס' 23-15, בארמונות הגותיים ברֶנגֶר דה אֳגִילָר (Aguilar De Berrenguer) ובארון דה קאסטלייט (Baron de Castellet), המעניקים למוזיאון תפאורה נפלאה. במוזיאון זה מוצגות רבות מיצירותיו של פיקאסו (1973-1881), והן מוקדשות, רובן ככולן, לידידו ג'יימה סאבְרָטֶס (Jaime Sabrates) - נושאן של כמה תמונות דיוקן. בשנת 1999 הורחב המוזיאון ולאוסף נתרמו כמה יצירות נוספות. פאבלו רואיז פיקאסו אמנם נולד במלגה, אך הוא חש רגשות עמוקים כלפי ברצלונה, אליה נשלח ללמוד בגיל 24 ובה עוצבה השקפתו המודרניסטית.

גאונותו של פיקאסו ניכרת כבר בתמונות שצייר בנעוריו: כמו דיוקנאות של בני משפחתו וטקס הקומוניון הראשון (1897). 'תמונת לה אספרה' (La Espera), 'רקדניות קאן קאן' ו'זונות הרחוב של פיגאל' מייצגת את תקופת פאריז; 'הנטושים' (Los Despemparados) היא מן הכחולים ו"דיוקן סניורה קסאלאס" מייצג את התקופה הוורודה ביצירתו של פיקאסו. באולם גדול במוזיאון מרוכזת סדרת "הנערות" (Les Menines) שהיא אחת החשובות במוזיאון. בציורים אלו נתן פיקאסו פירוש משלו לציור המפורסם של וולאסקס, הנמצא במוזיאון הפראדו במדריד. במוזיאון משתקפת מיומנותו היוצאת מן הכלל בתחריטים ובקרמיקה.

פיקאסו עצמו תרם למוזיאון עשרות ציורים בשנת 1968 ולאחר מותו, תרמה אלמנתו ז'קלין יצירות נוספות, בעיקר צלחות, קערות ואגרטלים מקרמיקה שקושטו על ידי האמן. המוזיאון מכיל למעלה מ-3,600 עבודות ומאפשר למבקר ללמוד על יצירותיו לאורך כל תקופות חייו ועל התפתחותו המקצועית לאורך התקופות.

עבודה של פיקאסו (צילום: איי אף פי)

המוזיאון הוקם בשנת 1971 על ידי האמן חואן מירו, שהיה איש ברצלונה ומחשובי האומנים המודרניסטיים בספרד (1983-1893) ונחנך בשנת 1976. יצירתו המקורית של מירו טבעה חותם בחיי העיר ומגע אצבעותיו ניכר בכל מקום - החל בשדה התעופה וכלה בלה ראמבלה. ביצירות משתקפים, לבד מכשרון, גם דמיון רב, חן והומור. כדאי לצפות בסרטי הווידיאו על האמן.

המוזיאון שוכן במונטז'ואיק, במבנה מודרני מאוד שתוכנן על ידי הארכיטקט הקאטאלני זְ'יוסֶפ לְיואִיס סֶרֶט (1902-1983) אחד החשובים באסכולה המודרניסטית, שהיה גם ידידו של מירו. במוזיאון מוצגות תחנות ביוגרפיות מצולמות מחייו של מירו, מאז לידתו בברצלונה וכן רישום מופלא של טווס שצייר בהיותו בן שמונה. האוסף כולל יצירות רבות של מירו, במיוחד מעשרים שנות חייו האחרונות. בסך הכל מדובר ב-217 ציורים, 153 פסלים, 9 יצירות טקסטיל, כל ההדפסים שיצר בימי חייו, וכ-5,000 רישומים. ההיקף המרשים הזה מאלץ את אנשי המוזיאון להחליף תדיר את מה שמוצג לקהל עם המאוכסן במרתפים. כמו כן, מוצגות במוזיאון יצירות של אמנים נוספים כמו מור, בלטוס, מאטיס, טָאנְגוי (Tanguy) וצִ'יִידָה (Chillida). בקומת הקרקע מוצגות תערוכות מתחלפות של אמנים בני זמננו. במרפסת הגג מוצגים פסלים של מירו ונשקפת ממנה תצפית יפה על העיר.

המוזיאון המסומן לעתים במפות ובמדריכים כ-MACBA נמצא בלב הרובע הגותי, ב-Plaça de las angles 1 ומהווה ניגוד בולט לכל שמסביבו. הבניין עוצב על ידי האדריכל ריצ'רד מאייר (Richard Meier) ונפתח לקהל ב-1995. המוזיאון הוא גם מרכז של פעילות אמנותית: שפע של חללים - לובי, אולמות ביניים, ורמפות ארוכות - מוליכים בסופו של דבר לתערוכות מרשימות.

בסיור בספרד, העתירה מונומנטים גותיים ורנסאנסיים, קל לשכוח את התרבויות העתיקות שפרחו כאן. במוזיאון זה, הנמצא במונטז'ואיק (Passeing de Santa Madorna 41), מוצגים ממצאים רבים המתעדים את התפתחות האדם מתקופת הפליאולית העליון (35,000 שנים לפני זמננו) ועד התקופה הוויזיגוטית. זוהי הזדמנות מצוינת לפגוש מונומנטים מגאליתיים (בנויים באבנים ענקיות, בלתי מסותתות) מספרד כולה, כולל תמונות מצויינות של דולמֶנים מאָנִטֶקֶרה, טאליוטים מן האיים הבלאריים ואמנות פונית מאתרי הקבורה שבאיביזה. יש במוזיאון אוסף של פסלי ברונזה רומיים, פסיפס ועוד.

המספנות לשעבר (Drassanes) הממוקמות ליד אנדרטת קולומבוס (Monoment a Colon) מתחלקות ל-10 אגפים: 7 מתוכם נבנו במאה ה-14 ושלושת האחרים נבנו במאה ה-17. מספנות אלו, אשר מקורות בגג עשוי קורות עץ ארוכות, הנתמכות על סדרה של קשתות, מספקות תפאורה מצויינת למוזיאון הימי (Museu Mari'tim) השוכן בהן. הכניסה למוזיאון היא מרחוב Av. de les Drassanes. במשך מאות בשנים עמלו כאן הפועלים והשיקו מאות ספינות מסחר ומלחמה אל הים. בתחילת שנות הארבעים של מאה הנוכחית הפך המבנה למוזיאון. בין כל דגמי המפרש וספינות הקיטור מצוי גם העתק בגודל טבעי של הספינה בה הפליג דון חואן מאוסטריה בקרב לפאנטו (1571) שחרץ את גורל התורכים העות'מנים בים התיכון והעניק להבסבורגים שלטון ללא מצרים במימיו. חדר המפות מציג עותק של האטלס הקאטאלני של אברהם וחאפודה קרסקס (Abraham Y Jafuda Cresques) מ-1375 (המקור נמצא בספרייה הלאומית בפריז), ומספר טבלאות ניווט של הים התיכון, מן המאות ה-16-13.

מוזיאון זה שוכן במבנה שהיה ארמונם של רוזני ברצלונה ואחר כך של מלכי אראגון וקאטאלוניה. נמצא בכיכר פלאסה סנט לו (Placa Sant Lu) שברובע הגותי. אוספי המוזיאון ניתנו במתנה לעיר ברצלונה על ידי הפסל פרדריק מארה, אשר פעל ויצר בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. במוזיאון עושר של חפצים מתקופות שונות והוא מאפשר למבקר בו ללמוד על התפתחות האמנות מהמאה ה-11 ועד למאה ה-18. בקומת המרתף מוצגים פסלי אבן בסגנון הרומנסק ובעיקר כותרות עמודים רומנסקיות וגותיות. בקומת הקרקע עושר של מוצגים כמו מנחות איבריות, כלי חרס פוניים, פסל אבן רב דמויות ובעיקר פסלי עץ צבועים. בקומה הראשונה - פסלים, לפי התפתחותם לאורך הדורות. בקומה השנייה והשלישית מוצגים חפצים ששמשו את הקטלונים בחיי היום יום שלהם. אפשר גם לחזות בשלחן המוקדש לנושאים יהודיים ובו מזוזות, מגילת אסתר ועותק של תפילת "ונתנה תוקף" ליום הכיפורים.

• לחלק א' של הכתבה: ברצלונה שאסור לפספס
• מהודו ועד כולם - לכל הכתבות
• לאתר של גילי חסקין - לחצו כאן