גזענות? הערבים אשמים

הסקר שערכה האגודה לזכויות האזרח, ממנו עולה מדד גזענות גבוה מאוד בחברה הישראלית, מבטא נאמנה את היחס של רוב הציבור כלפי ערביי ישראל. אבל הסיבה לכך לא טמונה בגישתם הגזענית של היהודים, אלא נובעת מאיבה בטחונית ומחלוקת על הארץ. כשהערבים משדרים שהם לא מקבלים אותנו כאן כרוב במדינה יהודית, כשולטים על ארץ ישראל, זו התוצאה. 

כדי להבין מדוע אנחנו, היהודים, לא חברים של הערבים, אפשר לבחון את התנהגותם במספר ארועים: ערביי ישראל נוהגים לציין דרך קבע את יום הנכבה. מבחינתם יום הקמת המדינה הוא יום אסון, כך שאנו מבינים שמבחינתם רצוי שלא נהיה כאן, ואם לא נהיה כאן הם יהיו שבעי רצון.

מסמך שפרסמו הוועדים המרכזיים של ערביי הארץ מוכיח אף הוא שהם לא מקבלים את המדינה כיהודית ולא מכירים בה. גם ההחלטה שלא לשרת שירות לאומי היא החלטה שמביעה רצון להיות מובדלים, ולא להוות חלק מהחברה הישראלית.

המנהיגות הפוליטית של הערבים מזוהה לגמרי עם הפלסטינים ומטרותיהם. לא ברור לגמרי אם המנהיגות הזו מייצגת את כלל הציבור, אבל אם נניח שכן, העובדה שהם נוסעים למדינות אויב ומשתתפים בארועים פלסטינים שעיקרם שנאת ישראל, ברור שהתוצאה היא שהם נתפסים בציבור היהודי כתומכי הפלסטינים גם כשיש עימות ביננו לבינם.

התופעה שכיום היא נחלתם של בודדים במגזר הערבי - ניהול קשרים ושותפויות עם ארגוני הטרור, שותפות בהברחת נשק והסעות מחבלים - לא ברור אם היא צפויה להתרחב. יש גם יהודים שעושים זאת. אבל ההתנהגות הציבורית שלהם משדרת: 'אנחנו לא מקבלים אתכם פה, אנחנו מזדהים עם המדינות שסביבנו, לא אתכם'.

לטעמי, בשנים האחרונות דווקא עושים מאמצים להשקיע ביישובים הערבים, וזאת להבדיל מימי הממשל צבאי של ימי הקמת המדינה. אמנם עדיין יש פער גדול ברמת השירותים שהמדינה מעניקה, אבל הכנסת מחוקקת חוקים של אפליה מתקנת. דוגמא לכך אפשר למצוא בחוק שמחייב ייצוג ערבי במשרות ממשלתיות ובחברות ממשלתיות, וכן ברשויות המקומיות. כך שהכנסת מכירה בציבור הזה כמי שדרושה לו אפליה מתקנת.

בנושא הקרקעות שונים פני הדברים, כיוון שאנו עדיין מחוייבים לשמור על האדמות שלנו. המגמות שעולות מההתנהגות של ערביי ישראל ומנהיגיהם מחייבת זאת, ולמעשה מדובר בחלק ממאבק מדיני. התפשטות הבניה במזרח ירושלים מעידה על כך שהמיעוט הערבי עדיין דבק באידיאולוגיה של תפיסת כל פיסת קרקע.

לפיכך צריך להבין שאותה "גזענות", היא למעשה תגובה ישראלית לארועים, לתפיסות שמבטאים הערבים ולהתנהגות שבה הם נוקטים. אם היו ערביי ישראל מקבלים את עובדת היותם מיעוט ולא משתפים פעולה עם הפלסטינים ועם מדינות האויב, המצב היה שונה לגמרי.

פיתרון לבעיית היחס למיעוט טמון גם הוא בהתנהגותם של הערבים עצמם. עליהם להודיע בצורה ברורה שהם באמת רוצה בשיתוף פעולה איתנו, ולבטא בקול ברור את קבלת המדינה כמדינה יהודית.

נראה כי הדרך לשם עוד ארוכה. אפילו השבוע, בטקס לציון כ"ט בנובמבר, החרימו הח"כים הערבים את הארוע שנערך בכנסת. גם אני לא מאושר מתוכנית החלוקה, אבל הגעתי למשכן. הם לעומת זאת, החרימו את הישיבה כמו את כל הישיבות שנושאן ציונות. הח"כים הערבים גם הוציאו עצמם מהכלל כשהחרימו את הדיונים שנערכים בכנסת בעניין כינון החוקה. אף אחד לא מצפה מהם להיות ציונים, אבל ביטוי של כבוד הוא הכרחי. כך נוהגים גם נציגיהם של מיעוטים במדינות אחרות.

לא בטוח שאנחנו עושים מספיק לטובת השגת שוויון בין המגזר היהודי לזה הערבי, אבל לפחות אפשר לומר שיש רצון לשיפור, יש מודעות וניסיון לתקן את הבעיה. הערבים דווקא לא משנים דבר במדיניות אי הקבלה שלהם, ומכאן, כאמור, ניתן בהחלט להבין את הלך הרוח שהסקר מבטא.

יצחק לוי מכהן כח"כ מטעם האיחוד הלאומי-מפד"ל, כיהן בעבר כשר חינוך.

למאמר באנגלית - לחצו כאן.