המנצחים והמפסידים של השבוע

1. עופר עיני. המנצח היחיד משביתת המורים
   

פשוט לא להאמין. אחרי שביתה בת חודשיים בבתי הספר התיכוניים מתברר כי הגורם המפשר, המרגיע, המתווך, זה שבסופו של דבר גם הגיש לצדדים את הסולם שאיפשר להם לרדת מהעץ הגבוה עליו טיפסו, הוא לא אחר מאשר יו"ר ההסתדרות, עופר עיני. זה לא היה כל כך מזמן שיו"ר ההסתדרות היה הגורם המתסיס והמאיים, שמיהר להשבית כל אימת ששר האוצר היה אומר 'לא'. אבל מאז שעיני נכנס ללשכת יו"ר ההסתדרות, השתנתה מערכת יחסי העבודה במשק. קודם מדברים, אחר כך, אם בכלל,  שובתים. עיני התערב בסכסוך בין המורים לאוצר, למרות שארגון המורים התיכוניים כלל אינו משתייך להסתדרות ואינו סר למרותה. ההסכם שהושג ביום חמישי לפנות בוקר אחרי 64 ימי שביתה, נבנה כמעט מלה במלה על סמך מתווה הפתרון שהציע עיני כבר לפני חודש. מה שאומר שאפשר היה לסיים את השביתה הזו כבר אז, אלמלא מאבקי הכוח והיוקרה שהובילו יו"ר ארגון המורים, רן ארז מצד אחד, ושר האוצר, רוני בר-און, מהצד השני. עיני מצא את הדרך איך לקשור את תוספת השכר למורים ברפורמה ובתוספת השעות שהם אמורים לתת, ומנע בכך פריצה של הסכמי שכר אחרים במשק הציבורי. בקיצור, טוב לדעת שגם בחזית יחסי העבודה יש מבוגר אחראי בסביבה.

2. לוני הרציקוביץ. האם הפעם הוא ימכור את מכבי תל אביב?

אוהדי מכבי תל אביב בכדורגל כבר הפסיקו לספור את מספר הפעמים שלוני הרציקוביץ', בעל הקבוצה, מכר אותה למשקיעים אחרים. פעם אחר פעם זעקו כותרות מדורי הספורט כי נמצא קונה למכבי ת"א, ופעם אחר פעם התפוצצה העיסקה ולוני נשאר בעל הבית. ההערכות המקובלות אומרות שהרציקוביץ שפך מכיסו כ-70 מיליון שקל על מכבי תל אביב, ומה יצא לו מזה? את הכסף הוא הפסיד, האוהדים שונאים אותו, והקבוצה? היא מתבוססת לה בתחתית הטבלה ונאבקת על הישארותה בליגת העל. 12 שנה מחזיק לוני במכבי תל אביב ובשנים האחרונות, כך זה נראה, נשבר לו והוא היה שמח למכור אותה לפראייר אחר. ה"פראייר" הזה נמצא השבוע בדמותו של מיליארדר קנדי בשם אלכסנדר שניידר שיקנה, על פי ההסכם שהתגבש, 80% ממכבי ת"א תמורת 70 מיליון שקל (20% יישארו בידי אגודת מכבי ת"א). לוני הרציקוביץ' יצטרך להעביר את הקבוצה נקיה מכל חוב (לא כולל חובות שנוצרו בעונה הנוכחית). חובות העבר מוערכים בעשרות מיליוני שקלים, כך שללוני לא יישאר סכום גבוה מהמכירה, אם בכלל. לקראת סוף השבוע, כשכל הצדדים היו כבר להוטים לחתום על ההסכם הסופי, נסע לוני לחו"ל והאוהדים כבר חוששים כי שוב יקרה משהו ברגע האחרון והעיסקה תתפוצץ. לוני מצידו מנסה להרגיע ומבטיח שהוא לא יכשיל את העיסקה, אבל כשברקע עוד לא נפתר הויכוח הכספי עם רוני מאנה, "הקונה" הקודם, אף אחד מהצדדים לא באמת ישן בשקט. חוץ מלוני, שאיכשהו אף פעם לא נשמע לחוץ או מודאג.

3. ג'יימס מרדוק. אביו סימן אותו כיורש האימפריה

תכירו, זהו ג'יימס מרדוק, בנו של איל התקשורת האוסטרלי-בריטי, רופרט מרדוק. הוא בן 35 בסך הכל, והשבוע סימן אותו אביו בן ה-76, כיורשו המיועד בניהול אימפריית "ניוז קורפ" הענקית. הסימן הזה ניתן השבוע כאשר מרדוק ג'וניור מונה לתפקיד חדש, מנהל עסקי המדיה של החברה באירופה ואסיה, הכוללים את קבוצת העיתונים בבריטניה ושתי מפעילות טלוויזיה בלוויין, סקאי איטליה וקבוצת סטאר בהונג-קונג. מרדוק הצעיר, ששימש עד כה כמנכ"ל רשת הטלוויזיה הבריטית סקיי, הוא הרביעי מבין ששת ילדיו של מרדוק (משלוש נשים) אך נחשב למבריק שבהם. אחיו הבכור, לאכלן, הגדול ממנו בשנה, התפטר ב-2005 מתפקידי ניהול בקבוצת ניוז, והותיר לאחיו הצעיר דרך פנויה לצמרת. מרדוק הצעיר הולך לרשת את קבוצת התקשורת הגדולה בעולם, הנסחרת בבורסה של ניו יורק ביותר מ-44 מיליארד דולר ואשר שולחת זרועות תמנוניות כמעט לכל פינה בעולם ובכל אמצעי תקשורת אפשרי - טלוויזיה, עיתונות, אינטרנט וקולנוע. בין השמות המוכרים שבבעלות מרדוק תמצאו את אולפני הסרטים פוקס המאה ה-20, רשת הטלוויזיה פוקס, הניו יורק פוסט, הטיימס הלונדוני, הסאן של לונדון, רשת הלווין סקיי, ומיי-ספייס באינטרנט. ביום חמישי השבוע הוסיף מרדוק לאוסף שלו את מה שרבים רואים כיהלום שבכתר - הוול סטריט ג'ורנל היוקרתי, אותו רכש תמורת 5.6 מיליארד דולר. באופן תמוה משהו מיקם אותו המגזין "פורבס" השנה רק במקום ה-73 ברשימת עשירי העולם, עם הון אישי שהוערך ב-9 מיליארד דולר, למרות שרבים מעריכים את עושרו בהרבה יותר. אבל גם אם אין לו בבנק את עשרות המיליארדים שיש לגייטס או לבאפט, רופרט מרדוק, עם נכסי התקשורת הרבים שלו, הוא אחד האנשים בעלי ההשפעה הגדולה ביותר בכל העולם, "וכל זה בני, יהיה יום אחד שלך", אמר השבוע מרדוק לבנו ג'יימס.

1. מיכאל לוי. איבד את הזיכיון לקאיה

כבר קרה שיצרן מכוניות החליף את הזכיין שלו בארץ. סקודה לקחה את הזיכיון שהיה לשלמה שמלצר והעבירה אותו לצ'מפיון מוטורס, יבואנית פולקסווגן. פורד הוציאה את הזיכיון מידי "מכשירי תנועה" והעבירה אותו לדלק רכב של יצחק תשובה. אף פעם לא קרה שיבואן הוציא את הזיכיון מידי היבואן שלו בארץ, מבלי שסגר קודם מי יהיה בעל הזיכיון הבא. אבל תמיד יש פעם ראשונה והשבוע זה קרה למיכאל לוי, בעל חברת סמל"ת, יבואנית קאיה לישראל. קאיה הקוריאנית הודיעה כי היא שוללת מסמל"ת את הזיכיון למכור בארץ מכוניות קאיה והשאירה באוויר את השאלה מי יחליף את לוי כזכיין הבא שלה בארץ. לוי, שהוא גם הזכיין של פיאט, אלפא רומיאו ולנצ'יה, החזיק בזיכיון לקאיה מאז 1994. המכונית סבלה בתחילת דרכה מתדמית נמוכה והמכירות לא המריאו מעולם לשמיים. ב-13 שנות הזיכיון נמכרו בארץ בסך הכל 35 אלף מכוניות קאיה, כמות שמאזדה מוכרת בשנה וחצי בערך. בשנים האחרונות לא מכרה קאיה יותר מ-2,000 מכוניות בשנה. יונדאי, אחותה הגדולה יותר מקוריאה, מכרה ב-11 החודשים הראשונים של 2007 16,843 מכוניות, בעוד שקאיה מכרה באותה תקופה רק 1,393 מכוניות. אז מה קרה? היבואנים טוענים כי לא הצליחו להתחרות כמו שצריך משום שקאיה נמכרת ליבואן במחיר הנקוב באירו, בעוד שיונדאי המתחרה, נמכרת בדולרים. התחזקות האירו, אומרים היבואנים, הפכה את המכונית ליקרה יותר ולא איפשרה לה להתחרות בשוק. בקאיה הקוריאנית לא קנו את ההסבר הזה ותלו את הכישלון במחדלי הזכיין הישראלי. חברת טלקאר, בבעלות רמי אונגר, היא שתקבל את הזיכיון החדש לקאיה. בעוד שנה, תחת הזכיין החדש, נדע האם באמת אפשר למכור יותר מכוניות קאיה בארץ, או שהישראלים פשוט לא אוהבים את המכונית הזו.

2. סולי סקאל. הדיוטי-פרי כבר לא כל כך קורץ

זה לא היה כל כך מזמן שלהחזיק חנות בדיוטי-פרי בנתב"ג היה כמו להחזיק ברישיון להדפיס כסף. אבל בשנים האחרונות ירדה קרנו של הדיוטי-פרי, אפילו בעיניו של המטייל הישראלי, הלהוט על קניות בזול. כשפתחו את נתב"ג 2000, בשנת 2004, ניצח סולי סקאל במכרז על חנות מוצרי החשמל שבשדה, כשהסכים לשלם לרשות שדות התעופה דמי תגמולים גבוהים של 11.7 מיליון דולר לשנה. אבל אז, דווקא אז, הוריד האוצר באופן דרסטי את המסים על מכשירי חשמל ביתיים, ופתאום הדיוטי-פרי כבר לא היה כל כך זול. כיום, ‭85%‬ מהמוצרים הנמכרים בחנויות האלקטרוניקה הינם ללא מכס ומס קנייה וכבר לא כדאי לקנות אותם בדיוטי. כל זה בא להסביר למה סולי סקאל הלך לרשות שדות התעופה וביקש לשחרר אותו בהקדם מן הזיכיון שעליו שילם כל כך הרבה כסף. מאז החלה חנות מוצרי החשמל שבדיוטי-פרי לפעול, בשנת 2004, היא צברה הפסדים של 58 מיליון שקל וסקאל, שזכה בזיכיון עד לשנת 2013, פשוט מעדיף להפסיק את הקזת הדם שגורמת לו החנות בנתב"ג, מוקדם ככל האפשר. בסוף השבוע סוכם כי סקאל ימשיך להפעיל את חנות מוצרי החשמל והאלקטרוניקה עד אוגוסט 2008, והרשות הלכה לקראתו והפחיתה בחצי את התגמולים שהוא צריך לשלם לה. בינתיים תתארגן הרשות למכרז חדש. סקאל כבר לא יהיה שם.

3. איציק זוהר. החשד - העלים הכנסות בעזרת חמותו

אם איש עסקים "רגיל" היה נתפס על ידי חוקרי רשות המסים בהעלמת הכנסות של מאות אלפי שקלים, ספק אם היה נעצר ואם שמו היה מתנוסס בראש עמודי החדשות בעיתונים. אבל אם אתה סלבריטי, זה כבר סיפור אחר. חוקרים במשטרה וברשות המסים אוהבים את תיקי הסלבריטאים כי הם מביאים לחוקרים פרסום וסוג של תהילה. השבוע הרגיש את ה"אפלייה" הזו כוכב הכדורגל לשעבר, איציק זוהר. חוקרי מס ההכנסה עצרו אותו בחשד שהעלים הכנסות במאות אלפי שקלים. לטענת החוקרים, זוהר פתח חשבון בנק על שם חמותו ואליו הזרים הכנסות במאות אלפי שקלים, עליהם לא דיווח למס הכנסה ולא כלל אותם בהצהרת ההון שלו. ביום ראשון הובא זוהר בפני שופט ששיחרר אותו בערבות של 1.3 מיליון שקל והוציא נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ ל-6 חודשים. עורך דינו של זוהר ניסה למנוע את פרסום החקירה והמעצר, בטענה שעלול להיגרם לזוהר נזק חמור מפרסום שמו, משום שהוא מתפרנס מהופעות בתקשורת. השופט לא התרשם ואישר ביום שלישי את פרסום הפרשה. זוהר למד השבוע שמעמד של סלבריטי הוא נעים ומחניף עד לרגע שבו אתה מסתבך. כי אין משהו שצלמי הפפרצי והעיתונים אוהבים יותר מסלבריטי שנתפס ברגע של מבוכה.