קובה בלי קסטרו: הסכרים ייפרצו?

הודעתו של שליט קובה, פידל קסטרו, כי לא יציג שוב את מועמדותו לנשיאות לקראת האסיפה הלאומית בשבוע הבא, נועדה להרגיל את בני עמו לכך שהוא לא יהיה שם תמיד - אך בינתיים ימשיך לפעול ברקע. ד"ר חררדו לייבנר, ראש המכון להיסטוריה ותרבות של אמריקה הלטינית באוניברסיטת תל-אביב, סבור כי הודעת הפרישה נועדה להבטיח את המשכיות דרכו המהפכנית של המנהיג המייסד - ומסירה חלקה של השלטון ליורשיו.

סוף עידן:

• פידל קסטרו מוותר על השלטון
• בוש: על קובה שלאחר קסטרו להיות דמוקרטית
• "אפילו הזונות שלנו בוגרות מכללה". הפנינים והתמונות
  

לדעת ד"ר לייבנר, הודעת הפרישה משקפת תהליך נסיגה הדרגתי מהשלטון. קסטרו יישאר ככל הנראה חבר פרלמנט, תפקיד אליו כבר נבחר בחודש שעבר וכפי שהוא מסיים את המכתב שפרסם היום - 'אני נשאר עמכם'. "המשמעות היא שהוא יישאר ברקע, כדמות שמביעה דעה, אישיות שמתייעצים איתה, מעין אב רוחני".

"יש כאן ניסיון למנוע את טלטול הספינה, מעין דה-דרמטיזציה", אומר ד"ר לייבנר בשיחה עם ynet. "קסטרו מתכונן ומכין את כולם לרגע שבו ימות, באופן שימשיך את הפרויקט המהפכני והמשטר הקומוניסטי שלו. הוא לא יחזיק את המדינה כשהוא גוסס. פורמלית, הוא לא התפטר מהנשיאות, אלא הודיע שלא יעמיד את מועמדותו בשבוע הבא. אולם המשמעות היא אכן הסתלקותו מהתפקיד הרשמי של מנהיג המדינה. בפועל זה קרה כבר לפני יותר משנה - אחיו ראול ממלא את התפקיד מאז השעה עצמו פידל מסיבות בריאותיות".

החשש כעת בהוואנה הוא מהתסריט האפוקליפטי - מנקודת מבטה - של השתלטות בעלי ההון הזרים על קובה; מפתיחת הסכרים הפוליטיים והכלכליים, אשר תביא לחיסול השלטון הקומוניסטי והפרויקט המהפכני, לאחר שקובה התאוששה באופן יחסי מהמשבר החמור, אליו נקלעה עם קריסת ברית המועצות בשנות התשעים. "הם רואים עצמם מאוימים - ובצדק - מוושינגטון והלובי הקובני שם, ולכן כל שינוי יהיה תמיד מדוד ומאוד הדרגתי".  

מי יהיה היורש?

עדיין לא ברור מי ייבחר כמנהיג במקום פידל קסטרו, אך לדברי ד"ר לייבנר, "הניחוש הראשון והסביר ביותר הוא ראול קסטרו, שכבר קיבל לידיו את השלטון ומנהל כבר בפועל את ענייני המדינה". עם זאת, מבהיר לייבנר, "ראול הוא לא האופציה היחידה - עלולים לצוץ מועמדים אחרים. יש שלושה או ארבעה מועמדים אפשריים, ואם יצוצו, יהיה צורך לבחון את משמעות הדבר". ואולם בחירה בראול, השייך למעטים שנשארו מדור המייסדים של המהפכה הקובנית, תשלח מסר של המשכיות, לצד כוונה להמשיך ברפורמות.

האיש והסיגר‏ (צילום: AP)

1

2

3

4

5

6

7

"ראול אמנם נעדר כריזמה, אך זה לא הסיפור כרגע במציאות הפוליטית הקובנית. יש לו שני יתרונות: הוא נהנה מהכריזמה הקולקטיבית של דור המייסדים ותמיכת המנגנונים, והוא משדר יציבות", אומר ד"ר לייבנר. "היציבות חשובה מאוד מבחינה כלכלית לקובה. כל מועמד אחר יצטרך לסמן את עצמו בצורה כזאת או אחרת כמביא מסר של התחדשות - להתחייב למצע, לפרוגרמה, לעשייה קונקרטית שתצליח להלהיב ולהבטיח את שלטונו".

ראול כבר החל בביצוע רפורמות מסוימות, "בהכנסת אלמנטים מבוקרים של

כלכלת שוק לתחומים שבהם המדינה זקוקה להכנסה דולרית. זה התחיל עוד בימי פידל, וראול מחויב לכיוון הזה. לאחרונה חלה גם עלייה במפלס הביקורת הפנימית - ישנה אווירה ביקורתית יותר מבעבר", אומר ד"ר לייבנר. הוא מוסיף כי "קשה לדבר על מאבק ירושה, זה לא דבר שנראה באופק. נוכחותו של פידל מרתיעה מפני הפגנת אמביציות אישיות".

בינתיים, מסכם לייבנר, "המנהיג הישיש ימשיך לכתוב כמעט מדי יום את הטור שלו בעיתונות הקובנית, ויסמן את עצמו כסמכות מוסרית שגם אם אין לו כוח רשמי - אף אחד לא יסתכן במילה רעה מכיוונו".