לא רק קצב: השופט לוי תקף את פרידמן ורמון
השופט אדמונד לוי, בדעת המיעוט, חרג בפסיקתו מפרשת הנשיא לשעבר - והתייחס בחריפות לסוגיות חברתיות ציבוריות. על פרשת רמון: "במקום שהמערכת הפוליטית תסתייג ממנו, היא אימצה אותו אל חיקה בחום". על השר פרידמן: "בכירים ברשות המחוקקת פועלים להביא לדה-לגיטימציה של מערכת המשפט". הנשיאה ביניש הסתייגה
באורח נדיר, פסק הדין של בג"ץ בפרשת מזוז נפתח דווקא בהצגת דעת המיעוט של ההרכב. נשיאת בית המשפט דורית ביניש והשופט אדמונד לוי סברו כי יש לפסול את עסקת הטיעון של הנשיא לשעבר, ולתקן את כתב האישום שהתרחק מאוד מהטיוטה הראשונית, שכללה עבירות אונס.
פרט להתייחסותו לפרשת קצב, בפסק הדין תוקף השופט לוי בחריפות את השחיתות הפושה בשלטון בישראל, ואת מה שהוא רואה כניסיון לפגוע במערכת הצדק והמשפט. הוא גם מזכיר את פרשת המעשה המגונה שבו הורשע המשנה לראש הממשלה, חיים רמון, וטוען: "במקום שהמערכת הפוליטית תסתייג ממנו, היא אימצה אותו אל חיקה בחום רב ואף קידמה אותו לעמדה בכירה יותר מזו שבה כיהן בעבר. ואם בכך לא די, טרח מי שטרח לארגן מקהלה של יח"צנים ומעצבי דעת קהל שהפנתה אצבע מאשימה לעבר גורמי התביעה כאילו 'תפרו' תיק לאותו שר, וגם מבית המשפט ש'העז' להרשיעו הם לא חסכו את שבט לשונם.
על ההתרחשויות הפוליטיות כיום, הוא כותב: "מציאות קשה, כמותה לא ידענו בעבר, הולכת ומתהווה לנגד עיננו. עד לפני מספר שנים הורגלנו במנהיגים שנהגו בחייהם בצניעות, תוך שהם עושים זאת עקב השקפת עולמם או מתוך רצון להיות בבחינת עמוד האש שהולך לפני המחנה. מנגד, בשנים האחרונות נחשפו מקרים רבים בהם ניצלו אנשי ציבור את מעמדם
ואת כוח השררה שבמשרדם כדי להטיב עם עצמם ועם מקורביהם".
השופט מזכיר רשימה הולכת ומתארכת של אנשי הציבור שסרחו, ואשר עמדו או עומדים לדין - חלקם בגין עבירות פליליות. הוא מזכיר עבירות של שרים לשעבר בקבלת שוחד ובניסיון לייבא סמים מסוכנים, הרשעה של חברי כנסת באי-ניקיון כפיים, ומשפטים שנערכים בימים אלה לפוליטיקאים אחרים. "כישלונות כה רבים של אישי ציבור הם בעיניי תסמינים של מחלה, ואפשר של נגע", מעיר השופט.
לוי: "נוכח מציאות קשה זו, כמו מאליהם עולים ומהדהדים באוזני דברי התוכחה של הנביא, ערב החורבן - "אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים; כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם; שָׂרַיךְִ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד, וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא- יָבוֹא אֲלֵיהֶם" (ישעיהו, א', כא-כג).
גם פרידמן לא יוצא נקי
בפסק הדין הוא טוען כי מול השחיתות הציבורית הגוברת יש לחזק את מערכת אכיפת החוק, ובראש ובראשונה את גורמי החקירה, התביעה ובתי-המשפט, כדי שאלה יוכלו לפעול ללא מורא וללא משוא פנים, לחשיפתן של עבירות ולהעמדתם של עברינים לדין.
"אלא שגם בתחום זה המציאות אינה מעודדת", הוא אומר ומשגר חצי ביקורת חריפים לעבר שר המשפטים, דניאל פרידמן. "לא זו בלבד שחיזוקה של אותה מערכת רחוק מלבם של גורמים בכירים ברשות המחוקקת וברשות המבצעת, אלא שנראה
כי לאחרונה הם פועלים ללא לאות, וכמי שאחזה בהם תזזית, להביא לדה-לגיטימציה של מערכת המשפט, תוך התהדרות באיצטלא של סיסמאות נבובות, ש'הפרדת הרשויות' היא אחת מהן.
"על רקע זה מצאתי את עצמי תוהה כיצד ניתן להתייחס בכובד ראש לאותה טענה בדבר ההפרדה הרצויה בין הרשויות, שעה שהמערכת הפוליטית קנתה לה לאחרונה דריסת רגל ועמדת השפעה בתהליך מינויו של היועץ המשפטי לממשלה, וכבר ניצבות בפתח יוזמות חקיקה שנועדו להגביר את המעורבות הפוליטית במינוי שופטים, ואף הגבלת סמכותו של בית- המשפט העליון, ככל הנראה, במטרה למנוע ביקורת על מעשי הממשל".
לוי אומר כי בזמן זה, כאשר "התחושה בציבור היא שעניינם של בכירים שסרחו נבחן בסלחנות-יתר ומסתיים בהסדרים מקלים, מחייב האינטרס הציבורי שעניינו של משה קצב יתברר בבית-המשפט".
ביניש: זה לא מעניינו
הנשיאה ביניש הביעה בפסק הדין הסתייגות מדבריו של השופט לוי על הסוגיות הציבוריות והחברתיות: "איני סבורה שמקומם של אלה במסגרת פסק הדין", קבעה. "אנו רואים את הדיון בעניינים השנויים במחלוקת ציבורית וחברתית, ואינם נוגעים להליך הקונקרטי שלפנינו, כנושאים שיש להותירם לשיח הציבורי, ואנו לא ניטול בהם חלק. ניצמד לכלל 'אין לדיין אלא מה שעיניו רואות'".
ביניש הדגישה: "אינני רואה כי נפל דופי בתום ליבם, ניקיון מצפונם וענייניות שיקוליהם של היועץ המשפטי לממשלה ואנשי התביעה שהיו שותפים להחלטותיו".
בפסק דינה היא כתבה כי לתפישתה, "העתירות אינן מבוססות על ראיות, אלא על שאלת האינטרס הציבורי". לדבריה, ההחלטה על עריכת הסדר הטיעון לקתה בשני פגמים - ראשית, טענתו של היועץ המשפטי לממשלה שטרם עריכת הסדר
הטיעון לא התקבלה על ידו החלטה סופית, ושנית, הפער בין תאור העובדות שייחסה התביעה לקצב בכתב האישום לבין התשתית העובדתית המצויה בתיק החקירה.
ביניש: "נוצר פער קיצוני בין גרסתה המפלילה של א' ממשרד התיירות, שבחקירותיה במשטרה תיארה מעשי אינוס ומעשים מגונים חמורים שכללו נגיעות באיברי מין אינטימיים ומוצנעים, תוך ניצול בוטה ומניפולטיבי של כוח השררה - לבין עובדות כתב האישום שתיארו מעשים המצויים ברף התחתון של עבירות המין, ללא נגיעות באיברים אינטימיים בלא אלמנט מיני מובהק וללא תיאור עובדתי של לחץ משמעותי שהופעל על המתלוננת של קצב.
"פער זה בעייתי וסותר את אמות המידה העקרוניות, והוביל לכך שהסדר הטיעון הקונקרטי לא הגשים את תכליות ההסדר כפי שהוגדרו על ידי היועץ המשפטי לממשלה בפנינו".
לפנייה לכתב/ת 
