ההרוג הנוסף בבוליביה: לירן מזרחי מתל אביב

הותר לפרסום שמו של ההרוג החמישי בתאונה הקטלנית שאירעה בבוליביה - לירן מזרחי, בן 22 מתל אביב. הודעה נמסרה למשפחתו. הארונות של חמשת הנספים בתאונה הגיעו הלילה (שבת) לבירת בוליביה, לה-פאס, ובקרוב יעשו את דרכם לישראל.

תאונה קטלנית: 

• חמישה ישראלים נהרגו בתאונה בבוליביה
• קבוצת חברות יצאה לבוליביה, רק אחת תחזור
• מורתן של ההרוגות: "הן היו כמו אחיות"
  

תאונת הדרכים אירעה אתמול בלילה באזור העיר אויוני בדרום בוליביה. שני ג'יפים התנגשו חזיתית וכל נוסעיהם נהרגו. ההרוגות הנוספות הן אורטל דוקס, סיוון בודניצקי, דניאל עצמון ועדי רוזמן, כולן תושבות חיפה בנות 21. בתאונה נהרגו גם חמישה תיירים יפנים.

הג'יפים החרוכים לאחר התאונה (צילום: AP)

הג'יפ שנפגע יצא למסע לצד ג'יפ נוסף שגם בו היו ישראלים. מזרחי כלל אמור היה להיות ברכב שנפגע, אלא בג'יפ השני. הוא החליף את מקומו ברגע האחרון עם מור אלבז, חברתן של ההרוגות, לאחר שהתיידד עם אחת הבנות. מור לא נפגעה, ואילו לירן נהרג במקום.

"בחייהן ובמותן לא נפרדו"

ממשרד החוץ נמסר כי הגופות הועברו מזירת התאונה בעיר איוני לכיוון לה-פאס באמצעות מטוס של צבא בוליביה. שגריר ישראל בפרו, וליד מנצור, היה על המטוס וליווה את הארונות. השגריר נסע בעצמו למקום התאונה וחזה במראה המזעזע של מקום התאונה.

עוד נמסר ממשרד החוץ כי אנשיו "עושים מאמצים גדולים להטסת הגופות לישראל בהקדם האפשרי, אך הדבר מותנה באישורים של הרשויות בבוליביה". בנוסף, נמצא משרד החוץ בקשר שוטף עם המשפחות ומעדכן אותם על ההתפתחויות. נוסעי הג'יפ הישראלי השני, שלא נפגע ובו היתה גם מור אלבז, חברתן של ארבע ההרוגות, נמצאים כעת בדרכם לארץ.

מימין לשמאל: מור אלבז (הניצולה), עדי רוזמן, סיוון בודניצקי, דניאל עצמון ואורטל דוקס

הבנות - סיוון, אורטל, דניאל ועדי - כולן בנות 21, היו חברות ילדות. הן התגוררו בשכונות סמוכות, לעיתים ברחובות סמוכים בכרמל, בחיפה. יחד עברו את הגן, למדו בבית הספר התיכון "אליאנס" בחיפה. יחד עבדו ותכננו את הטיול הגדול באמריקה הדרומית וארה"ב, שאמור היה להימשך כחצי שנה ונקטע בשיאו.

עשרות חברים, מכרים ובני משפחה הגיעו מאז אתמול לכל אחד מבתי הצעירות, המומים וכואבים,  

והקיפו את בני המשפחות בחום ואהבה. קולות בכי נשמעו מסביב. בועז אלבז, שבתו מור עברה ברגע האחרון לג'יפ השני, עבר בין הבתים ועדכן את ההורים במידע שהצליח לקבל בשיחות עם בתו וחבריה.

איריס ארד מחיפה, מחנכת בכיתה שבה למדו הארבע, ספדה אמש לתלמידותיה: "החברוּת שלהן היתה משהו נדיר - ממש חמש שהן אחת ואחת שהן חמש. זו אולי קלישאה, אך במקרה שלהן זה מתאים: בחייהן ובמותן לא נפרדו".